אוטוטו נגמר השבוע. אנשים חוזרים הביתה כדי להירגע מאירועי הסופ"ש, או יוצאים לבילוי אחרון לפני שמתחיל שבוע חדש. חלקם בטח היו בים, חלק אצל קרובי משפחה, אחרים נפגשו עם חברים וכמה סתם התבטלו להם בבית. אבל לפני 90 שנים, בתחילת שנות העשרים, לכל האנשים – וב"כל האנשים" אני מתכוון לאלה שגרו בניו-יורק – היה בילוי קבוע בסופ"ש: מסיבה בבית של גטסבי. הכל כבר היה שם – הרקדניות, המוזיקה, הקישוטים והאוכל. אפילו לא היה צריך לקבל הזמנה. כל מה שהייתם צריכים לעשות זה פשוט להגיע אל הבית של גטסבי.
מה? מה זאת אומרת, "מי זה גטסבי"? כולם מכירים את גטסבי. הוא המיליארדר שבבעלותו האחוזה בה נערכת המסיבה כל סוף שבוע. אחד האורחים, שהוא סנטור מכובד, יגיד לכם שגטסבי היה אחד הגיבורים של מלחמת העולם הראשונה. אורח אחר, שהוא במקרה מפכ"ל המשטרה, עלול לטעון שהוא היה בעצם מרגל גרמני. ואילו אחד האורחים השיכורים, שהוא סתם מישהו שהיה במקרה בסביבה והגיע בשביל האלכוהול, בכלל חושב שגטסבי הוא רובוט מן העתיד. בקיצור, גטסבי מכיר את כולם, וכולם מכירים את גטסבי. או לפחות, כך הם חושבים. אבל מי הוא באמת גטסבי?
זו השאלה שעליה מנסה לענות ניק קארוויי, סופר זוטר שעובר לניו-יורק במטרה להגשים את החלום האמריקאי. רצה הגורל וניק שוכר את הבית השכן לזה של גטסבי. הוא מנצל את המעבר גם כדי לבקר את בת-דודתו דייזי, שגרה באיזור יחד עם בעלה. לאחר זמן קצר מתברר לניק שגטסבי מתעניין בו בדיוק כפי שהוא מתעניין בגטסבי, וכך חייהם של השניים נקשרים, כשלאט לאט נפרמת התעלומה סביב גטסבי המפורסם והמסתורי.
נתחיל מהדבר הכי בולט – "גטסבי הגדול" הוא כנראה הסרט הכי מרהיב ויזואלית שראיתי השנה עד כה. הכל בו צבעוני, צעקני וגרנדיוזי – התלבושות, הקישוטים, התפאורה, המכוניות. הכל משדר את אווירת שנות ה 20 של הסרט, בהן כולם היו עסוקים בלחגוג, לשמוח ולשתות כמה שיותר. התלת-מימד לא ממש מוסיף לסרט, אך גם לא פוגע בצפייה. בין אם תצפו בו כך או כך, הוא כנראה עדיין יהיה תענוג לעיניים.
מתחת לכל האקסטרוגנזה הזאת יש סיפור די בסיסי של כמה מערכות יחסים המשתלבות זו בזו, אך הוא עדיין מצליח לשמור על עניין. טובי מגווייר – שחקן שאני לא מחבב במיוחד – די מעצבן, אבל נסבל. מזל שרוב הזמן הספוטלייט הוא על גטסבי של לאונרדו דיקפריו, שנראה כאילו התפקיד הוכן למענו. הוא מגלם בצורה נפלאה את כל הצדדים של גטסבי, בין אם זה המיליארדר המסתורי או האיש שמחזר אחרי בחורה כמו ילד בבית-ספר. גם קארי מוליגן וג'ואל אדג'רטון – בתפקידים של דייזי ובעלה – נותנים הופעות מרשימות ביותר.
למרות כל אווירת שנות ה 20 של הסרט, הוא בכל זאת נשאר עכשווי בתחום אחד – המוזיקה. פה ושם יש איזה שיר טוונטיז אותנטי באיזה מועדון, אבל רוב הפסקול מורכב מאמנים מודרניים ידועים כמו לנה דל ריי, ג'ק ווייט ועוד. השילוב הזה עלול להישמע קצת ביזארי, אבל הראפ של ג'יי-זי דווקא משתלב טוב מאוד עם הנופים של ניו-יורק לפני 90 שנה. כמו כן, יש כמה קאברים מוצלחים לשירים מוכרים.
הבעיה העיקרית שהייתה לי עם "גטסבי הגדול" היא האקט האחרון שלו. בלי לחשוף כלום, אגיד שהסרט עושה עבודה טובה בלהכין את הבמה לקליימקס שלו, אך כשזה מגיע, הוא לא יותר מסביר. ועדיין, הייתי יכול לחיות עם זה, אבל גם אחריו הסרט ממשיך עוד קצת. ההמשך הזה לדעתי קצת מיותר, אך הוא חשוב עלילתית וגם כלול בספר המפורסם שעליו מבוסס הסרט.
לסיכום, זה אולי לא סרט מושלם, אבל הוא בהחלט חווייה ויזואלית, וגם העלילה הדי מוכרת שלו עובדת הודות למשחק נהדר של כל הקאסט (טוב, כמעט כולם). לא ממש הבנתי מהסרט איך הספר עליו הוא מבוסס קיבל את המוניטין שלו, אבל אם יש לכם שעתיים וחצי פנויות, מומלץ ללכת ולפתור את התעלומה סביב גטסבי הגדול.
כשחושבים על זה, צפייה בסרט היא סוג של היפנוזה סלקטיבית. למשך פרק זמן בין שעה וחצי לשלוש שעות (לפעמים גם יותר אם פיטר ג'קסון מעורב), מי שצופה בסרט סוג של "מתנתק" מהמציאות ועובר לעולם אחר, בדיוני. העולם הזה יכול להיות כל דבר שתבחרו – עתידני, פרה-היסטורי, מודרני, סוריאליסטי. אלא אם כן משהו ממש מטריד אתכם, במשך כל הזמן הזה אתם שקועים לגמרי בעולם האחר הזה, בדמויות שלו, בנופים שלו ובאווירה שלו. ואז פתאום האורות נדלקים וההיפנוזה נגמרת. אתם מתנתקים מהעולם האחר הזה וחוזרים למציאות שלכם, לטוב ולרע, עד הפעם הבאה.
כנראה ששמעתם מתי שהוא את השם דני בויל. גם אם לא, כנראה ששמעתם לפחות על סרט אחד שלו. מה שנפלא בסרטים של דני בויל (לפחות אלה שראיתי) זה שכל אחד מהם שונה לגמרי מהאחר, אבל עדיין נהדר בדרכו שלו. בויל ביים את "טריינספוטינג" הידוע, את סרט הזומבים "28 ימים אחרי", את "נער החידות ממומביי" – שזכה ב 8 אוסקרים – על פי הספר המפורסם ואת "127 שעות" על המקרה האמיתי של מטייל שנלכד בקניון (לא, לא קניון כזה, בטבע!). בויל הוא אמן בלשלב שוטים מדהימים עם מוזיקה נהדרת, וכל סרט שלו הוא חוויה. עכשיו הוא חוזר, הפעם עם "טראנס". (נורא התאפקתי לא לכתוב "המהפנט").
לסיימון יש בעיה. הוא איבד את המפתחות של האוטו. הוא חיפש בכל הבית, בדק בכל בכיס, אפילו הפך כוס (אומרים שזה עוזר) וכלום. מה עושים? הולכים למהפנטת. אולי עם קצת תרפיה אלטרנטיבית הוא ימצא אותם. המהפנטת רק מתחילה לדבר ותוך רגע הוא כבר בטראנס. לאחר מכן הוא חוזר הביתה, ותראו את זה, הוא מוצא את המפתחות! אבל רגע, זה לא באמת עוזר לו. הוא בכלל לא חיפש את המפתחות של האוטו, אלא ציור. ולא סתם ציור, אלא ציור מאוד יקר, שאיש אינו יודע איפה הוא. התשובה נמצאת בתוך הראש של סיימון. בסרט של נולאן, ליאונרדו דיקפריו כבר היה ניגש לעבודה. אבל בסרט של דני בויל, סיימון עובר הפנוט כדי לגלות את מיקום הציור לפני שהפושעים המסוכנים שגם מחפשים אותו יתרגזו. אבל בזמן הטראנס, סיימון יגלה גם דברים אחרים, לא כל-כך נעימים.
לא סתם הזכרתי את נולאן. "טראנס" הוא כנראה הסרט הכי מבלבל ומיינד-פאקינג שראיתי מאז "התחלה". גם הוא מקפץ בין זמנים ובין רבדים של תת-מודע. אם עד עכשיו היה אפשר לראות השנה סרטים כשהמוח על חצי-כוח, ב"טראנס" צריך להעלות כמה הילוכים. כל כמה זמן מגיע איזה טוויסט או פיסת מידע שמשנה לגמרי את מה שידעתם או חשבתם על הדמויות והמניעים שלהן. אם תנקרו או תצאו לשירותים, אתם עלולים להפסיד משהו חשוב.
כמו שאמרתי קודם, סרטים של דני בויל הם חוויה. אולי ב"טראנס" אין אפקטים גרנדיוזיים כמו ב"התחלה", אבל יש בו לא מעט שוטים יפהפיים, והמוזיקה ברקע משתלבת כל-כך טוב שלפעמים יקח לכם רגע לקלוט שהיא שם. הקאסט הראשי – ג'יימס מקאבוי, וינסנט קאסל ורוזאריו דוסון – עושים עבודה נהדרת. ואולי התעלומה של "טראנס" לא כזאת מתוחכמת, אבל מסופרת בצורה שתשאיר אתכם במתח, לפחות רוב הזמן.
הבעיה מתחילה, כמו בהרבה סרטים, כשבסוף עוצרים רגע וחושבים על העלילה. אחרי שמרכיבים את הפאזל בראש ומבינים מה באמת ראיתם, שמים לב שיש כמה טוויסטים לא ממש נחוצים. לקראת הסוף הסרט נראה כאילו הוא התלהב מאוד מהתחכום של עצמו, והחליט לנסות להיות עוד יותר מתוחכם שלא לצורך. הוא יכול היה להיות סרט הרבה יותר טוב אם היו עושים טיפה יותר פשוט.
למרות זאת, בשורה התחתונה, "טראנס" הוא עוד סרט נהדר של דני בויל. לא הטוב ביותר שלו, אבל הוא עדיין חגיגה לעיניים ואוזניים, שתעשה מהמוח שלכם ביצה מקושקשת, בקטע טוב. אז עזבו אתכם מהיפנוזה ולכו ל"טראנס". יותר זול ויותר כיף.
הפוסט הזה…די סתמי. אתם יודעים מה זה דודלינג, נכון? כשסתם משעמם לכם ואתם משרבטים שטויות. אז הפוסט הזה הוא סוג-של דודלינג של המוח שלי. MinDoodling, אם תרצו. או בלוגלינג. לא, זה לא נשמע כזה טוב. בכל מקרה, חשבתי לעשות איזה פוסט של חדשות או טריילים, אבל במקום זה אני עושה את זה. למה? מאותה סיבה שאני עושה הרבה דברים – סתם, ככה. אם אתם מכירים אותי, יכול להיות שאתם יודעים לפחות חלק מהדברים פה. בין אם אתם מכירים אותי או לא, תרגישו חופשי להתעלם מהפוסט הזה. הוא לא קשור לקולנוע בשום אופן (נו טוב, אולי טיפה), הוא לא כזה מעניין, הוא סתם…דודלינג.
…וואו, פתאום לא עולה לי כלום. עשיתי היום הליכה בשכונה וחשבתי על כל מיני דברים שאני רוצה לכתוב פה, ועכשיו הם לא עולים לי. הזיכרון שלי איום ונורא. ברצינות, ההיפוקמפוס שלי לא משהו בכלל (כן, אני מרגיש מאוד מתוחכם שאני משתמש במילים כמו 'היפוקמפוס'). יש הרבה דברים שאני לא זוכר. מה אני כן זוכר? סרטים, כמובן. איך אני יודע שאני זוכר סרטים? כי הרבה, הרבה דברים מזכירים לי אותם. המוח שלי הוא כמו מכונת רפרנסים ענקית – או שאני עושה רפרנסים, או שאני מזהה אותם. כמעט כל דבר שאני קורא או רואה או שומע מעלה אצלי איזה שהוא רפרנס – גם אם הכי מעורפל – לאיזה שהוא סרט. זו ברכה וזו קללה. וזו אחריות גדולה (רואים למה אני מתכוון? זה לא היה בכוונה או בדיחה כדי להדגים את הנקודה, פשוט הרגיש לי טבעי לכתוב את זה).
מה עוד?…ולוגים! וכן, אני מתכוון ל vlogs, לא קיללתי אתכם באיזו שפה נידחת. לאחרונה צפיתי בכמה ולוגים – כאלה שאני מכיר וכאלה שגיליתי – וחשבתי כמה הייתי רוצה לעשות ולוגים. כן, זה קצת נוגד את האישיות הביישנית והמופנמת שלי, אבל עדיין. אבל לצערי אני לא יכול לעשות ולוגים, כי יש לי מודעות עצמית גבוהה. יש לי קול עמוק ובנוסף גם גשר בשיניים. כן, אני בחור בן 21 עם גשר בשיניים, וזה מביך בדיוק כמו שזה נשמע. למה זה? סיפור די ארוך שמערב ציסטות בלסת ועקירה של לפחות 5 שיניים, וגם העובדה שלקח לי לא מעט זמן להבין שלרופא שיניים הראשון שלי לא היה ממש מושג מה הוא עושה. אז למרבה הצער, כבר משנות העשרה המוקדמות שלי אני תקוע עם הגשר הזה. הרבה פעמים שקלתי פשוט להוציא אותו וזהו. גם היה רופא שיניים שהציע איזה ניתוח שנשמע די מפלצתי, משהו עם ברזלים ותפירות ואי יכולת לפתוח את הפה למשך 3 חודשים (אני לא צוחק, הוא באמת אמר משהו כזה). וזה נשמע די נורא והכל, אבל היי, זה לוקח פחות זמן! אבל הרופא שיניים שיש לי כרגע מתעקש שעוד איזה 3-4 חודשים אני אגמור עם הגשר הזה, אז החלטתי פשוט לחרוק שיניים (חה!) ולחכות עד הסוף. אולי יום אחד אעשה ולוגים, אבל כנראה שלא בעתיד הקרוב.
אני בן-אדם ספונטני. ואני אוהב את זה שאני ספונטני, לטוב ולרע. אחד מחברי הקרובים הוא דווקא ההפך הגמור. הוא צריך תכנית לפני שהוא יוצא מהבית, שתהיה לו איזו שהיא מטרה. מטרות זה משעמם! נכון, לא תמיד הספונטניות שלי נגמרת בצורה הכי טובה, אבל אני אף פעם לא מתחרט עליה. לדוגמה – שלשום הייתה פה הופעה של "דפש מוד". אני לא מעריץ שלהם, אין לי אלבומים או משהו, אני מכיר אולי שניים-שלושה שירים. ביום של ההופעה ראיתי בפייסבוק מישהו שמציע למכור כרטיסים במחיר מוזל, ואמרתי לעצמי "המממ, למה לא?" אז נכון שאני בקושי מכיר אותם אבל אני לא הולך להרבה הופעות, אז אם אפשר להשיג כרטיסים במחיר זול יחסית, למה לא? באותו ערב היה לי קורס פוטושופ ולאחר מכן עבודה. והאמת, הסיבה היחידה שלא הלכתי היא שלא הצלחתי למצוא מחליף בעבודה. הייתי יכול לוותר על הקורס לשבוע אחד. אם הייתי מצליח לצאת מהמשמרת ההיא, יש סיכוי טוב שהייתי הולך להופעה. למה? סתם, ראיתי הזדמנות ואמרתי "למה לא?". אז שוב, לא תמיד הספונטניות יוצאת לפועל או מניבה תוצאות. אבל אני לא מתחרט על זה.
אם כבר קורס פוטושופ – אחת הסיבות…טוב, זו לא הייתה בדיוק אחת מהסיבות, אבל אחד היתרונות בזה שאני לומד פוטושופ הוא שאני יכול עכשיו לשפצר את הבלוג. כלומר, ליצור לוגואים מגניבים ותמונות והכל. אבל אני לא עושה את זה. למעשה, אני בקושי משתמש בפוטושופ כשאני בבית, וגם אז אני רק עושה עם זה שטויות בשעות הקטנות של הלילה. אני גם לא הולך לפיתוח קול או למכון כושר או עושה כל מיני דברים שכנראה ישפרו את מצבי איך שהוא. למה? כי אני עצלן / דחיין.
יש מושג שלקוח מטרגדיות יווניות בשם Fatal Flaw. בכל טרגדיה יוונית יש לגיבור תכונה שלבסוף מביאה למפלתו. זה יכול להיות גאווה (היבריס), סקרנות וכו'. אני אוציא רגע את המושג הזה מההקשר הרגיל שלו, ואגיד שאם לי יש Fatal Flaw, הוא כנראה עצלנות. אני דוחה הרבה דברים, בין אם הם זניחים, חשובים, בקושי קשורים אלי, קשורים אלי מאוד וכו'. אני יודע שהרבה פעמים אני מזיק לעצמי איך שהוא בכך שאני דוחה אותם, אבל זה פשוט חזק ממני. לדוגמא, אם דיברנו קודם על הגשר – הרופא שיניים הביא לי גומיות כאלה לשים בגשר כל לילה לפני השינה, שאמורות לזרז את התהליך של להזיז את השיניים לאן שהוא רוצה. מדי פעם אני עושה את זה, אבל רוב הלילות אני לא זוכר עד אחרי שאני כבר מכבה את האור ונכנס לפוזה נוחה במיטה. אני יכול לקום שוב לדקה בדיוק כדי לעשות את הדבר הקטן הזה שיעזור לי להפטר מהגשר – מה שאני מאוד רוצה – אבל אני פשוט חושב "פאק איט, אין לי כוח לקום עכשיו. נעשה את זה מחר". וזו באמת דוגמה מינורית, יש דברים הרבה יותר חמורים.
ובמעבר נושא חד – זוכרים איך אמרתי לפני כמה זמן שאני עובד על תסריט? אז אפשר לקרוא אותו כאן. רק מזכיר שזו טיוטה ראשונית לתסריט הראשון שכתבתי אי פעם. הראיתי אותו כבר לכמה אנשים, והביקורות היו די חיוביות (למרות שאני חושד שהם סתם אמרו את זה כדי להיות נחמדים) אבל גם קיבלתי כמה נקודות טובות לשיפור. ברור לי שיש עוד מה לעבוד עליו, אבל שום דבר לא מושלם. גם אחרי השיפורים אני כנראה אמצא עוד דרכים לשפר וגם אחריהן וכו'. תמיד יש מה לשפר, ואם אני אחכה עד שהוא יהיה מושלם, אני לא אפרסם אותו לעולם. חוץ מזה, זה לא שאני שולח אותו לאיזה אולפן או משהו. סתם רעיון לסרט קצר שעלה לי בראש. אז אתם מוזמנים לקרוא ולתת פידבק.
דבר אחרון לסיום – מאוד מעניין להסתכל בסטטיסטיקה של הבלוג הזה. למשל, ממוצע הצפיות בחודש האחרון עומד על כ-30 צפיות ביום. אבל ביום שאחרי פרסום הביקורת על "איירון מן" רשומות 72 צפיות! אני יודע שזה מה שבלוגים אחרים עושים בדקה, אבל בשבילי זה די גבוה. אז תודה, אני מניח. כמו כן, משעשע לראות את כל המדינות שמהן אנשים נכנסו לבלוג הזה. ישראל בראש הטבלה כמובן, ואחריה ארה"ב, אנגליה וקנדה. אבל רשומות גם כניסות (בודדות) מברזיל, בלגיה, סינגפור, ניו-זילנד, קרואטיה, נפאל, תאילנד, אוסטריה, ערב הסעודית, דנמרק ועוד. אין לי מושג איך האנשים האלה הגיעו לבלוג הזה, אבל אני מקווה שהם אהבו אותו. אם הם יודעים עברית, זאת אומרת.
זהו לבינתיים, נראה לי. תודה שקראתם, למרות שאני בספק שהמידע פה תרם לכם במשהו (אל תגידו שלא הזהרתי!). אני הולך לראות היום "טראנס", אז צפו לביקורת על זה מחר, אולי. שיהיה לכם אחלה סופ"ש!
לפני הכל, בואו נעצור רגע ונסתכל על השם. "איירון מן 3". שלוש! זה אולי לא נראה כמו משהו יוצא דופן, אבל בשביל סרט קומיקס זה די נדיר. רק 3 פרנצ'ייזים של סרטי קומיקס (לא כולל "איירון מן") הגיעו לסרט שלישי מתחילת שנות ה 2,000, ובשניים מהם השלישי היה ממש גרוע. כל השאר לא עברו שני סרטים (לפעמים גם לא אחד) או היו ריבוטים. אז סרט קומיקס שמגיע למספר 3 והוא גם טוב…זה חתיכת הישג. אגב, אולי כתוב "3" בשם, אבל זו כבר פעם חמישית שרוברט דאוני ג'וניור מופיע על המסכים כטוני סטארק (אם מחשיבים את "הנוקמים" וסצינה לאחר הקרדיטים ב"הענק הירוק"). לא פלא שזו כנראה הדמות הכי מזוהה איתו כרגע. וגם לא פלא – לפחות לפי השמועות – שמתחיל להימאס לו.
אז כן, אם אתם עדיין לא יודעים, "איירון מן 3" פותח את השלב השני של סרטי "מארוול". אני לא יודע כמה קדימה הם מתכננים, אבל נראה לי שמתי שהוא הם יצטרכו להתחיל לשים Previously בתחילת הסרטים שלהם. אז בקצרה – המיליארדר / פלייבוי / גאון טוני סטארק נחטף, בורח באמצעות חליפה שהוא בונה, מגיע הביתה ובונה אחת יותר קומפקטית, מביס שני יריבים עסקיים ורוסי עצבני, ומתאחד עם עוד כמה גיבורי-על כדי להציל את ניו-יורק מצבא של חייזרים וטיל גרעיני. אה, ובסוף כולם אוכלים שווארמה. והנה כל מה שכתבתי עכשיו בסרטון של 5 דקות, אם אתם רוצים ללכת לסרט ואין לכם 6+ שעות להשקיע בשניים הקודמים ו"הנוקמים" (למרות שתכלס הוא היחיד שחשוב לראות).
עבר קצת זמן מאז אירועי "הנוקמים", אבל טוני סטארק עדיין לא התאושש מהם. יש לו סיוטים והתקפי חרדה. את זמנו הפנוי הוא מעביר במעבדה, מה שפוגע במערכת היחסים שלו עם פפר פוטס, חברתו ומנכ"לית החברה שלו. בנוסף, טרוריסט בשם "המנדרין" מבצע פיגועים ברחבי ארה"ב, אך הממשלה מתקשה לעצור אותו וכל העיניים נשואות לאיירון מן שיציל את היום. ואם כל זה לא מספיק, שדים מהעבר של טוני חוזרים אל חייו, בצורת שני מדענים: מאיה הנסן, הממציאה של "אקסטרמיס" – תרופה מיוחדת שעוזרת לאנשים להחלים מפציעות – ואלדריך קיליאן, פעם מדען מתחיל ומוזר שטוני הבריז לו וכיום איש עסקים וגנטיקאי מצליח. לאחר שההתקפות של "המנדרין" הופכות להיות אישיות (כמו פיצוץ הבית שלו עם מסוקי טילים), טוני מכריז נקמה, ובדרך מגלה דברים על עצמו ועל האנשים מולם הוא מתמודד.
"איירון מן 3" הוא סרט כיפי. למרות שהטריילרים ניסו להראות כאילו הסדרה הולכת למקום "אפל יותר", זה עדיין עוד סרט קיץ מבדר של "מארוול". רוברט דאוני ג'וניור עדיין נראה כאילו הוא מגלם את עצמו, רק עם השם "טוני סטארק", והוא שנון ומשעשע כהרגלו. למרות שהפוקוס חזר להיות מעל כל האוונג'רס ל-רק על איירון מן, הסרט לא מקפח גם את פפר פוטס (גווינת' פאלרטו) – שגם זוכה להנות קצת הפעם – וג'יימס רודס (דון צ'ידל) שעוזר לטוני בתור ה"איירון פטריוט". בן קינגסלי וגאי פירס – המגלמים את "מנדרין" וקיליאן בהתאמה – גם נותנים הופעות טובות. האקשן מספק את הסחורה, האפקטים מעולים וגם המוזיקה נחמדה, למרות המחסור המצער ב AC/DC (השיר הפותח את הסרט הוא בחירה מוזרה-אבל-כשחושבים-על-זה-ממש-אדירה).
אבל עם כמה שהוא מהנה, הסרט לא חף מבעיות. גם בלי ה"הטעייה" של הטריילרים, יש הרגשה שרוב הזמן הסרט שומר על טון קומי. אל תטעו, אין לי בעיה עם פניני השנינות של רד"ג' או עקיצה פה ושם. אבל האיום לא מרגיש כזה רציני כשהסרט מרגיש כמו קומדיה. ובכלל, אחרי צבא חייזרים ענקי, לחזור לנבלים אנושיים מרגיש קצת כמו ירידה ברמה. כמו כן, יש לפחות קו עלילה אחד שלא ממש הולך לשום מקום, וכמה טוויסטים ממש טיפשיים ולא נחוצים.
אז האם כדאי לראות? בהחלט. "איירון מן 3" הוא אולי לא "הנוקמים", אבל בתור סרט בסדרת "איירון מן" הוא בהחלט עושה את העבודה. השחקנים, האקשן, הבדיחות – הכל עובד מעולה ביחד ומרכיב סרט שפותח כמו שצריך את שלב 2 של סרטי "מארוול" ואת קיץ 2013.
נ.ב. זה לא ממש חיוני, אבל אני ממליץ גם לראות את "קיס קיס באנג באנג", שילוב הפעולה הקודם של שיין בלאק (במאי הסרט) עם דאוני ג'וניור. מי שכבר ראה אותו בטוח יזהה את הנגיעות של בלאק גם בסרט הזה.
הללויה! חודש מאי אוטוטו מגיע, ואיתו מתחיל הקיץ הקולנועי של 2013. בניגוד לשנה שעברה, בחודשים האחרונים הייתה בצורת בקולנוע, כשרק מדי פעם הגיח איזה סרט ששווה צפייה. אבל הנה, סופסוף מגיע הקיץ, ואפשר להפסיק לדאוג – כל שבוע יש לפחות סרט אחד שנראה מעניין. אז ללא הסברים נוספים, קבלו את המדריך המלא לסרטים של הקיץ:
"איירון מן 3" – משפחת המתכות #1
"איירון מן 3" הוא לא רק הסרט שפותח רשמית את הקיץ. הוא גם הסרט שפותח את מה שנקרא "שלב 2" של סרטי הקומיקס של "מארוול". בשלב הראשון ראינו סרטים של כמה גיבורי-על, שלבסוף התאחדו ב"הנוקמים". "שלב 2" מורכב בעיקר מסרטי המשך לגיבורים האלה, שיתאחדו שוב עוד שנתיים. הדרך של רוברט דאוני ג'וניור כטוני סטארק עד לכאן הייתה תלולה – "איירון מן" הראשון היה סרט קיצי כיפי ומגניב. השני היה ירידה ברמה, ולא מעט מבקרים וצופים קטלו אותו. טוני החזיר לעצמו את כבודו תחת השרביט של ג'וס ווידון ב"הנוקמים", ועכשיו הוא חוזר לעוד הרפתקת סולו. אחרי שהביס יריב עסקי, פסיכופת רוסי וחייזרים מהחלל(!), מה עוד נשאר לעשות?
הפעם טוני סטארק נאבק ב"מנדרין" (אחד השמות הכי טיפשיים לנבל לדעתי. אני יודע שזה בהקשר של הקיסרות הסינית ולא הפרי, אבל בכל זאת…) – אותו מגלם בן קינגסלי – שרוצה להחריב את חייו של סטארק כי…לא מסבירים בדיוק. אבל כנראה יש לו סיבה טובה אם הוא ראה את סטארק מביס צבא של חייזרים מהחלל ועדיין חושב שהוא יכול להרוג אותו. חוץ ממנו יש גם את גאי פירס, שמגלם גנטיקאי. כמו כן, דון צ'ידל חוזר לגלם את חברו של סטארק ואחיו לנשק ג'יימס רודס, וגווינת' פאלטרו חוזרת לתפקיד פפר פוטס. את ג'ון פאברו, שביים את שני סרטי "איירון מן" הקודמים, מחליף שיין בלאק, שכבר עבד עם דאוני ג'וניור ב"קיס קיס באנג באנג".
האם איירון מן יצליח להציל את העולם מהמנדרינה (תנסו לשאול את זה במבט רציני)? האם גם פה גאי פירס יהיהבחלל (כנראה שלא)? והאם טוני יפרסם מאכל מזרח-תיכוני נוסף? את התשובות תוכלו לגלות כבר מהיום.
מתי יוצא – 2/5 (אלא אם כן הייתם אתמול / אתם הולכים היום לטרום בכורה).
"טראנס" – המוח שלך הוא זירת הפשע
דני בויל הוא במאי מעולה. כנראה ראיתם לפחות סרט אחד שלו – "טריינספוטינג", "127 שעות", "נער החידות ממומביי" ועוד. עכשיו הוא חוזר עם "טראנס", המספר על בחור שעובר היפנוזה במטרה להיזכר היכן החביא ציור, שאותו מחפשים גם חבורת פושעים. ג'יימס מקאבוי ("אקס-מן: ההתחלה") ו-וינסנט קאסל ("ברבור שחור") מככבים.
מתי יוצא – 9/5
"מקום בתוך היער" – שוטרים וגנבים
האמת, הסרט הזה לא נראה לי כל-כך מעניין. אבל מעורבים בו אנשים מעניינים ונראה שהוא מקבל ביקורות טובות. העלילה מספרת על פעלולן אופנועים (ריאן גוסלינג) שפוצח בחיי פשע כדי להרוויח כסף בשביל אהובתו (אווה מנדז) והבן שלו. בינתיים, יש שוטר (בראדלי קופר) שמנסה למצוא ולעצור אותו. את הסרט ביים דרק סיאנפרנס, האיש מאחורי "בלו ולנטיין" הנפלא. מי יודע, אולי הסרט הזה עוד יפתיע אותי…
מתי יוצא – 9/5
"מוות רצחני" – עוד רימייק אימה
אם הטריילר של "מוות רצחני" מזכיר לכם את "בקתת הפחד", זה כנראה כי "בקתת הפחד" שאב השראה (גם) מ"מוות רצחני" המקורי. הסיפור הוא על חבורת אנשים שמגיעה לבקתה מבודדת ביער, ולאחר שהם בטעות קוראים לטינית מספר (למה הם תמיד עושים את זה?!) הם מזמנים שדים מרושעים שמשתלטים עליהם ועל הסביבה. לדעתי המקורי הוא סרט מאוד, מאוד גרוע ואני מקווה שבניגוד להרבה רימייקים לסרטי אימה, האחד הזה יצליח להתעלות על המקור (וזה לא כל-כך קשה).
לסרט יש קאסט ובמאי די אנונימיים, אך הבמאי עשה בעבר את הסרט הקצר והנחמד הזה על רובוטים ענקיים שפולשים לאורוגוואי (מה יש להם לחפש שם?).
מתי יוצא – 16/5
"גטסבי הגדול" – החיים בפוסטרים
דבר ראשון – אולי הוא לא בראש הטבלה, אבל לדעתי הסרט הזה במקום מכובד ברשימת הסרטים שיצאו להם הכי הרבה פוסטרים. ברצינות, לא מזמן כל יום בערך שנכנסתי לאתר של חדשות קולנוע הייתה נגלה חדשה של פוסטרים לסרט הזה. אני מקווה שהם לא קיצצו בתקציב של הסרט עצמו בשבילם.
הסרט – המבוסס על ספר של פ. סקוט פיצג'רלד – מתרחש בשנות ה 20, ומספר על אדם (טובי מגווייר) הנמשך לעולמו הראוותני והמסתורי של שכנו המיליארדר, ג'יי גטסבי (ליאונרדו דיקפריו), אך לאט לאט מגלה שלא הכל אצל גטסבי מושלם כפי שהוא נראה. את הסרט מביים באז לרמן (" מולן רוז' ").
לא ראיתי את "מולן רוז' " ואני לא מת על מגווייר, אבל דיקפריו שחקן מעולה והסרט הזה מסקרן ונראה מאוד טוב מבחינה ויזואלית.
מתי יוצא – 16/5
"מהיר ועצבני 6" – עוד ג'וב אחרון
סדרת "מהיר ועצבני" החלה בתור סרטים על מכוניות ומירוצים, אבל מהסרט הרביעי הפכה לסרטי אקשן עם מכוניות יפות. דום והחבורה חוזרים לעוד "ג'וב אחד אחרון" כדי לעזור לשוטר הובס לעצור חבורה של נוכלים מסוכנים, בראשותו של אוון שו. אל הצוות הקבוע מצטרפים הפעם ג'ינה קראנו ("בגידה כפולה") ולוק אוונס ("בני אלמוות") שיגלם את הנבל.
זה כנראה הסרט האחרון בסדרה שיביים ג'סטין לין (שביים כל סרט מאז השלישי). את הסרט השביעי – שכבר נקבע לו התאריך של 11 ביולי 2014 – יביים ג'יימס וואן ("המסור").
מתי יוצא – 23/5
"הנגאובר 3: חוזרים לוגאס" – אין חתונה, יש וגאס
אני לא ממש מבין מה הטעם בסרט הזה. "הנגאובר" הראשון היה סרט מקורי, כיפי ופרוע. הסרט השני היה ניסיון לשחזר את ההצלחה של הראשון. וכשאני אומר "לשחזר" זה באמת לשחזר – הוא היה בערך קופי-פייסט של הראשון, עד לרמת הסצינות והדיאלוג, רק שבמקום וגאס הוא התרחש בבנגקוק. הסרט נקטל בביקורות ובצדק – הוא היה גרסה חיוורת ביותר של המקור. הפעם אין הנגאובר, אבל יש וגאס. נראה שהסרט הזה סוטה מהנוסחה של קודמיו (לא לגמרי, אבל בחלק מהדברים), אבל עדיין, הוא נראה לי לא ממש חיוני. כאילו עשו אותו רק כדי שזאת תהיה טרילוגיה. בכל זאת, אולי הוא יצליח להחזיר לסרטים האלה את כבודם.
חוץ מה ""wolf pack (בראדלי קופר, אד הלמס וזאק גליפיאנקיס) וקן ג'ונג – שחוזר לגלם את מר צ'או המופרע – מצטרפים לסרט גם ג'ון גודמן ומליסה מקארת'י, וגם חוזרים כמה פרצופים מוכרים.
מתי יוצא – 30/5
"העולם שאחרי" – אפוקליפסה עכשיו
כנראה שאילולא "החוש השישי" המעולה, העולם כבר היה שוכח מ-מ. נייט שמלאן. הסרטים האחרונים שלו ("כשף האוויר האחרון", "ביום שזה יקרה" וכו') נקטלו בביקורות, והרבה אנשים כבר התייאשו ממנו. אבל כנראה שלא אכפת לו, והוא מתעקש לחזור לחיינו. הפעם הוא גייס לסרטו את וויל סמית', שגם לא נראה בסרט טוב מאז "אני האגדה" המצויין. סמית' גם מפיק את הסרט, ולכן ליהק גם את בנו (דבר שעשה גם ברימייק של "קראטה קיד").
הסרט מתרחש בזמן בו בני אדם גרים בחלל לאחר שכדור הארץ נהפך למקום שלא ניתן לשהות בו. חללית של אב ובנו מתרסקת על כדור הארץ, אך האב נפצע והבן יוצא למסע לבדו כדי להזעיק עזרה. את התפקידים הנשיים יגלמו זואי קרביץ ("אקס-מן: ההתחלה") ואיזבל פורמן ("היתומה", "משחקי הרעב"). את התסריט – יחד עם שמלאן – כתב גם גארי וויטה (התסריטאי של "הנבחר").
מתי יוצא – 6/6
"פלאות" – מעורב ירושלמי
וידוי – אני לא מת על סרטים ישראלים. זה לא כי הם לא מושקעים ומרהיבים כמו בארה"ב, הרי ברור שאין לנו תקציב של הוליווד. אבל גם שאר האספקטים לא משהו לדעתי. למרות זאת, מדי פעם יוצא סרט ישראלי שאני מחבב, כמו "סיפור גדול", "הערת שוליים" ו"פעם הייתי". הבמאי של האחרון – אבי נשר – מביים גם את הסרט הזה, שמספר על כמה אנשים בשכונה ירושלמית שחייהם מתערבבים בדרכים כאלו ואחרות.
כמו ב"פעם הייתי", גם כאן נשר ליהק את אדיר מילר, ואליו מצטרפים אורי חזקיה, אפרת גוש, יהודה לוי ויובל שרף. את התסריט כתב נשר יחד עם שאנן סטריט, סולן להקת "הדג נחש".
מתי יוצא – 6/6
"האויב בתוכנו: סטאר טרק" – חלל עמוק
זה כנראה הסרט עם השם העברי הגרוע ביותר פה. אני לפחות מקווה שבפוסטרים הם כתבו את ה"סטאר טרק" באותו גודל, אחרת אנשים עלולים להתבלבל ולחשוב שזה עוד סרט בסדרת "האויב שבפנים". ברצינות, מה הקטע? לסרט קוראים באנגלית Star Trek into Darkness. אולי גם הוא לא כזה מבריק, אבל זה באמת השם הכי טוב שיכלתם לתת לו? נראה לי שבניגוד למסורת, ספוק היה מאחל לאנשים שתרגמו את השם מוות איטי ובייסורים.
מעולם לא ראיתי פרק או סרט של "סטאר טרק" לפני הריבוט של ג'יי. ג'יי אברמס שיצא ב 2009. אבל הסרט ההוא היה ממש טוב, לדעתי. ועכשיו שמגיע הסיקוול, ולאנשים יש ציפיות מאברמס לספק סחורה באותה איכות, אם לא טובה יותר. אבל האמת? לי יורדות הציפיות עם כל טריילר. נראה כאילו יש פה יותר התמקדות באקשן ופיצוצים מאשר עלילה, בניגוד לסרט הראשון. כמובן שיכול להיות שאני טועה, אבל אני לא פותח את השמפניה עדיין.
כל הקאסט מהסרט הראשון חוזר לעוד סיבוב – כריס פיין, זאכרי קווינטו, זואי סלדנה, אנטון ילצ'ין, קארל אורבן, סיימון פג וג'ון צ'ו. אליהם מצטרפים פיטר וולר ("רובוקופ") ובנדיקט קמברבאץ' הנהדר ("שרלוק"). אז האם הסרט יתעלה על קודמו? האם נראה הפעם יותר מרק הסנטר של קארל אורבן? והאם עכשיו כשג'יי. ג'יי. אברמס עומד לביים גם את סרט "מלחמת הכוכבים" הבא, נקבל קרוס-אובר בין-גלקטי?
מתי יוצא – 13/6
"האשליה" – ?Are you watching closely
מצד אחד, סרטים על קוסמים הם לרוב מעניינים. לא מזמן סיימנו עשור שלם של "הארי פוטר", וב 2006 קיבלנו את "אמן האשליות" החביב ו"יוקרה" המעולה. גם לאחרונה יצאו שני סרטים על קוסמים – אחד על ההוא מארץ עוץ (גרוע, אל תראו) וסרט קומי על יריבות בין קוסמים עם ג'ים קארי וסטיב קארל (לא ידוע אם יגיע לארץ). והנה עומד להגיע עוד סרט על קוסמים, שנראה מאוד טוב.
מצד שני, את הסרט מביים לואיס לטרייר. לטרייר התחיל טוב, עם שני סרטי "המשלח" הראשונים והכיפים ו"הענק הירוק" שהוא לדעתי סרט מעולה ומאוד אנדר-רייטד. הבעיה היא שב 2010 לטרייר ביים את "התנגשות הטיטאנים", שהיה לא משהו בכלל. אז נכון שאם מאזנים יוצא שהוא עדיין בצד החיובי. אבל יכול להיות שהתחילה פה טעות נגררת.
מצד שלישי, תראו את הקאסט הזה: ג'סי אייזנברג ("הרשת החברתית", "זומבילנד"), וודי הארלסון ("משחקי הרעב", גם "זומבילנד"), דייב פרנקו ("רחוב ג'אמפ 21"), מארק רופאלו, מורגן פרימן, מייקל קיין ועוד. עם רשימה של אנשים כל-כך מוכשרים קשה מאוד לפשל.
מתי יוצא – 13/6
"איש הפלדה" – משפחת המתכות #2
הווווו. זה, גבירותי ורבותי, הסרט הכי מצופה שלי השנה. מאז הילדות אני די מעריץ את סופרמן. ראיתי את הסדרה המצויירת, ראיתי את "סמולוויל" (כן, את הכל) וגם קראתי איזה קומיקס או שניים. שני הסרטים הראשונים של סופרמן היו טובים. את השלישי לא יצא לי לראות, ורק לא מזמן גיליתי שהיה גם רביעי. ב 2006 יצא "סופרמן חוזר" של בריאן סינגר, שלדעתי היה ממש, ממש גרוע. כלומר יוצא שכבר 23 שנים לא היה ייצוג הולם לסופרמן בקולנוע, לדעתי לפחות. הגיע הזמן, לא?
אז הנה, נראה שסופסוף יש למה לצפות, יש ממה להתלהב. נתחיל מהכוכבים. את הנרי קאוויל יש כאלה שמכירים יותר וכאלה שפחות. אני מהאחרונים, יצא לי לראות אותו רק ב"אבק כוכבים" ו"בני אלמוות". זה לא הרבה לשפוט על פיו, אבל לפי זה והטריילרים נראה שהוא בהחלט בחירה ראוייה לסופרמן. אולי לא הכי טובה, אבל ראוייה. השאלה היא אם הוא גם יכול לבצע היטב את כל הקטע של העיתונאי המגושם קלארק קנט, שהוא פן לא פחות חשוב של הדמות. את זה נגלה כנראה רק בסרט עצמו.
את לויס ליין, מושא אהבתו של סופרמן, מגלמת איימי אדאמס המוכשרת ("פייטר", "המאסטר"), ולדעתי זו בחירה נהדרת. את הוריו הביולוגיים של סופרמן מגלמים ראסל קרואו (כל עוד הוא לא ישיר זה בסדר) ואיילת זורר (נראה שסרטי הקומיקס של DC אוהבים אותנו). את הנבל – הגנרל זוד – יגלם מייקל שאנון הנהדר. כמו כן יש פה גם את לורנס פישבורן, קווין קוסטנר ועוד.
אבל האנשים המעניינים באמת הם אלה שמאחורי המצלמה. על כיסא הבימוי יושב לא אחר מזאק סניידר, הבמאי של "300", "השומרים" ו"סאקר פאנץ' ". אני חושב – כמו הרבה אנשים – שסניידר פשוט אשף בכל הנוגע לאספקט הויזואלי. הסרטים שלו נראים נהדר, והוא יוצר הרבה שוטים מרהיבים. הבעיה היא שהוא פחות חזק כשזה מגיע לסיפור עצמו. אך אל דאגה! כאן נכנסים לתמונה שני עוזרים מאוד מוכשרים: דייויד ס. גוייר – שכותב את התסריט – וכריסטופר נולאן בתור מפיק. שניהם עבדו על טרילוגיית "האביר האפל", ועכשיו באו לעזור לסניידר עם סופרמן. אנשים שראו את הסרט בהקרנות מוקדמות מתארים אותו עם המשפט המבטיח "סיפור של נולאן עם אקשן של סניידר".
חשוב לציין גם שלא מעט תלוי בהצלחה של "איש הפלדה". כבר הרבה זמן – ובמיוחד מאז ש"מארוול" התחילו את היקום הקולנועי שלהם – שרוצים לעשות את סרט "ליגת הצדק", הגרסה של DC ל"נוקמים". כרגע הפרוייקט די קפוא, ועתידו מעורפל. אם "איש הפלדה" יצליח, ייתכן ש DC יחלו גם ליצור יקום קולנועי משותף לגיבורים שלהם, ובעוד שנתיים-שלוש נקבל את "ליגת הצדק". יכול להיות שהם פשוט יעשו אותו כסרט בפני עצמו, עם שחקנים אחרים ובלי קשר לסרטי הגיבורים הקודמים. אגב, שמועות אחרונות טוענות שאם הסרט יצליח, ייתכן ותפקיד הבימוי של "ליגת הצדק" יוצע לסניידר עצמו.
בקיצור, יש לי ציפיות גבוהות מהסרט הזה, גבוהות מאוד, ואני מאוד מקווה שהוא יעמוד בהן. או כמו במילותיו של הומר סימפסון:“I'm not normally a praying man, but if you're up there, please save me, Superman!”
מתי יוצא – 20/6
"בית ספר למפלצות" – מה בא קודם, המפלצת או הילד?
אולפני "פיקאסר" ידועים כחבר'ה שנוטים להיות מקוריים. חוץ מ"צעצוע של סיפור" ו"מכוניות", לאף סרט שלהם אין סרט המשך. ועכשיו, לראשונה בתולדותיהם, "פיקסאר" החליטו לעשות פריקוול. "בית ספר למפלצות" מחזיר למסך את מייק וסאלי – גיבורי "מפלצות בע'מ" – ומספר לנו על התקופה בה הם למדו יחד באוניברסיטה למפלצות איך להפחיד ילדים.
הבמאי די אלמוני, אך את התסריט כתב התסריטאי של "מפלצות בע'מ". בילי קריסטל וג'ון גודמן חוזרים לדבב את מייקל וסאלי. אליהם מצטרפים שמות גדולים כמו סטיב בושמי (שגם היה בסרט הקודם), ניית'ן פיליון, הלן מירן, אלפרד מולינה ועוד. אישית, "מפלצות בע'מ" הוא כנראה סרט האנימציה האהוב עלי בכל הזמנים, ואני מאוד מקווה שהסרט הזה יהיה לפחות ברמה שלו.
מתי יוצא – 20/6
"וושינגטון על הכוונת" – כבר היינו בסרט הזה
על מסכי הקולנוע כיום אפשר למצוא את הסרט "המטרה: הבית הלבן". אבל כנראה קצת אחרי שהוא ירד מהמסכים, לפני שתספיקו להגיד "אולימפוס האז פולן", יגיע "וושינגטון על הכוונת". שני הסרטים מספרים על סוכן הכוחות החשאיים לשעבר שצריך להציל את היום אחרי שהבית הלבן מותקף. תכלס, ההבדל היחיד ביניהם הוא בנפשות הפועלות. אה, וגם באויב. בעוד ב"הבית הלבן" האויבים היו קוריאנים, ב"וושינגטון" נראה שיש איזה שהוא כוח צבאי.
את הסוכן מגלם הפעם צ'אנינג טאטום, וג'יימי פוקס הוא נשיא ארה"ב. כמו כן, מככבים גם מגי ג'ילנהול ("האביר האפל"), ג'ייסון קלארק ("כוננות עם שחר") ועוד. הבמאי הוא רולנד אמריך, שמומחה בלהרוס בדברים ("2012", "היום שאחרי מחר"). אז מי לדעתכם יהיה יותר טוב? באטלר או טאטום? אקהרט או פוקס? בקרוב נדע.
מתי יוצא – 27/6
"הפרש הבודד" – חוק ואי-סדר
גם זה אחד הסרטים שאני מצפה להם הקיץ. בהתחלה הוא נשמע לי נחמד, לא יותר, אבל עם כל טריילר שיצא הוא נראה יותר ויותר מהנה. איש חוק דרומי מצטרף אל אינדיאני מוזר כדי להיאבק באיש עסקים מושחת. דמותו של הפרש הבודד הוא אייקון בשביל אמריקאים – היא נוצרה לראשונה בתכנית רדיו בשנות ה 30, ובשנות ה 40 קיבלה תכנית טלוויזיה.
עברו 6 שנים מאז שגור ורבינסקי וג'וני דפ שיתפו פעולה ב"שודדי הקאריביים" השלישי, ושנתיים מאז שעשו זאת ב"רנגו" המצוייר. עכשיו ורבינסקי חוזר לביים את דפ, שיגלם את טונטו האינדיאני. את הפרש הבודד יגלם ארמי האמר ("הרשת החברתית"). בנוסף מופיעים גם הלנה בונהם-קרטר (שזה נראה לי שיתוף הפעולה הראשון שלה עם דפ בסרט שאינו מבויים ע"י טים ברטון), וויליאם פיכטנר (הסדרה "נמלטים") ועוד.
מתי יוצא – 4/7
"מלחמת העולם Z" – כוח נגד מוח
זומבים הם ז'אנר מאוד פופולרי עכשיו. בארה"ב יוצאים מדי שנה המון סרטים על הלא-מתים. הרבה מתוכם יוצאים ישר ל DVD ולא לקולנוע, ומאלה שכן מגיעים לפה בודדים ביותר. למעשה, נראה לי שהשנה הגיעו לכאן רק הסרט הזה ו"מת עליה". אולי במדינה הקטנה שלנו הז'אנר הזה קצת פחות תופס…
לאחר שבעולם מתחילה להתפשט מגיפה שהופכת אנשים למעריצות של ג'סטין ביבר (נו טוב, לזומבים), עובד של האו"ם (בראד פיט) מגוייס כדי לעזור לעצור את המגיפה לפני שיהיה מאוחר מדי. את הסרט מביים מארק פורסטר ("קוואנטום של נחמה"). אגב, אם תשימו לב טוב בטריילר, תוכלו לראות את חיילי צה"ל. בספר – שעליו הסרט מבוסס בחופשיות – יש לישראל תפקיד לא קטן. נראה איך יעבדו את זה בסרט.
מתי יוצא – 11/7
"רד 2" – לא עוצרים באדום (שוב)
בהוליווד לא הרבה אנשים מאמינים בפנסיה. ההצגה חייבת להימשך עד שמתפגרים. שתי דוגמאות בולטות לכך נראו ב 2010: יצאו גם "בלתי נשכחים" וגם "רד". בראשון סילבסטר סטאלון גייס כמה כוכבי אקשן מהעבר (יחד עם כמה צעירים) כדי להראות שזה לא הגיל, זה התרגיל. קצת אחריו יצא "רד" – המבוסס על קומיקס – , שגם הציג אקשן של כוכבים לא כל-כך צעירים. לחלקם (ברוס וויליס) היה ניסיון בתחום, לאחרים (הלן מירן) פחות.
עכשיו החבורה חוזרת לסיבוב נוסף. אל וויליס, מירן, מרי לואיז-פרקר וג'ון מלקוביץ' מצטרפים אנת'וני הופקינס וקת'רין זיטה-ג'ונס. הפעם הם מנסים למנוע ממתקן שיגור גרעיני ליפול לידיהם של טרוריסטים. את הסרט השני מביים דין פאריסוט, שביים בעיקר סדרות טלוויזיה, וגם את "דיק וג'יין עושים את זה" (הנחמד מאוד, למרות שמו העברי הנוראי).
מתי יוצא – 18/7
"וולברין" – משפחת המתכות #3
אחרי טרילוגיית "אקס-מן" המצליחה, עלה בראשם של האולפנים רעיון – לעשות סרטי "סולו" לדמויות בחבורה ולספר את הסיפור שלהם. כמובן שהתחילו עם וולברין – האיש והאדמנטיום – דמות מרכזית ובעלת מעריצים רבים. אך למרות קאסט של שחקנים טובים ומעלה בראשותו של יו ג'קמן הנהדר, הסרט היה סביר וקיבל ביקורות פושרות ומטה. (אגב, למרות שכבר שנים יש על כך שמועות, בינתיים לא יצאו סרטי סולו לדמויות אחרות. אולי בשנה הבאה…).
למרות זאת, הולחט לעשות סרט המשך. הפעם וולברין מגיע ליפן. הוא נפגש עם איש שחייב לו אחרי שהציל פעם את חייו, והוא מציע לו משהו שמסתבר שוולברין מאוד רוצה – להיפטר מהכוחות המוטנטיים שלו. נמאס לו להיות בן-אלמוות. כמו כן, כמיטב המסורת היפנית, אפשר לצפות לראות גם נינג'ות, סמוראים ואנשים עם עיניים מאוד גדולות (טוב, אולי את זה לא).
את ג'קמן מקיפים שורה של שחקנים יפנים שאת שמם אני אפילו לא אנסה לכתוב, ובטח שלא לבטא. הבמאי הפעם הוא ג'יימס מנגולד, שכבר עבד עם ג'קמן ב"קייט וליאופולד" הנחמד וגם ביים את "3:10 ליומה" הנהדר. אגב, לא ממש הבנתי איפה בדיוק הסרט הזה נמצא בטיים-ליין של סרטי "אקס-מן". כן, מסתבר שכל הסרטים האלה אמורים להיות על אותו הטיים-ליין. מי שמצליח להביא לי אחד מסודר מקבל חבילת סושי.
מתי יוצא – 25/7
"פסיפיק רים" – קרב הענקים
אני חייב להודות שהטריילר של "פסיפיק רים" – חוץ מהעובדה שהוא נראה מגניב לגמרי – הצחיק אותי מאוד. הרי זה לא הסרט הראשון שמפלצות פולשות לכדור הארץ. היה את "גודזילה", "קינג קונג", "קלוברפילד" וכו'. אבל בכמה מהסרטים האלה בני-האדם אמרו "אוי לא, מפלצות ענקיות פולשות! מזל שבמשך שנים בנינו רובוטים ענקיים בדיוק למקרה כזה!"? לא הרבה, נכון? אבל כן, זה המצב בסרט. אם צריך לסכם את "פסיפיק רים" ב 3 מילים, הם יהיו "מפלצות נגד רובוטים".
ואם התיאור לבדו לא נשמע לכם סיבה מספיק טובה, אולי זה יעזור. את הסרט מביים גיירמו דל-טורו, הבמאי של "המבוך של פאן" ושני סרטי "הלבוי". מככבים בו אדריס אלבה (הסדרות "הסמויה" ו"לו'תר"), רון פרלמן ("הלבוי") וצ'ארלי הנאם (הסדרה "ילדי האנרכיה"). אבל לדעתי אחת הסיבות העיקריות לצפות לסרט היא כי יש מחשב שמדובב ע"י אלן מקליין. אם השם הזה לא אומר לכם כלום, אולי גלאדוס מ"פורטל" יעזור. כן, למקרה שהרובוטים לא יביסו את המפלצות, תמיד נוכל לרסס אותם (ואת בני האדם) בגז עצבים רעיל. גם זה נשמע כמו סרט לא רע.
מתי יוצא – 1/8
"אליסיום" – אם יש גן-עדן
כרגע מוקרן בקולנוע "אבדון", סרט שהוא מעין שילוב של כל מיני סרטי מד"ב אחרים. גם "אליסיום" נראה כאילו ראינו כבר את הסיפור שלו, בגרסה כזאת או אחרת. אבל כמו "אבדון", זה לא אומר שהוא לא יהיה טוב. אגב, אתם שמים לב לטרנד מסויים בסרטי מד"ב? אני יודע שהוא לא התחיל לאחרונה, אבל עם כל הסרטים האלה שיוצאים עכשיו אי אפשר שלא לראות את זה. גם "אבדון", גם "העולם אחרי" וגם "אליסיום" מציג עתיד שבו כדור הארץ הוא מקום נוראי. אבל לטובת "אליסיום" יאמר שבו עדיין גרים בני אדם על כדור הארץ, בניגוד לשני הסרטים האחרים.
גם כאן כדור הארץ הוא הרוס ומוחרב, והאוכלוסייה – שמורכבת מהעניים וחסרי האמצעים – עולה על גדותיה. לעומת זאת, כל העשירים גרים ב"אליסיום", תחנת חלל שהיא גן-עדן – אין מחלות, אין אלימות, ובטח שאין עוני. מדי פעם יש אנשים שמנסים לחמוק מכדור הארץ ל"אליסיום" ונכשלים. אך באמצעות חליפה שנראית כמו אב-טיפוס של השריון של איירון-מן, איש אחד (מאט דיימון) ינסה להגיע ל"אליסיום" כדי להציל את חייו ואולי גם להביא לשווין בין המעמדות (מישהו אמר צדק חברתי?)
חוץ מדיימון, מככבים גם ג'ודי פוסטר, וויליאם פיכטנר ועוד. את הסרט ביים וכתב ניל בלומקאמפ, שאחראי גם לסרט המד"ב המעולה "מחוז 9".
מתי יוצא – 8/8
"קיק-אס 2" – בועטים וצורחים
כמו "רד", גם "קיק-אס" היה סרט מבוסס-על-קומיקס שהגיע ב 2010 ומאוד הפתיע לטובה. הוא היה אלים, מטורף וכיפי ברמה פלילית. אפילו ניקולס קייג' – שיש לו פוביה מתפקידים איכותיים כבר הרבה זמן – דפק הופעה פה. אבל כנראה מי שגנבה את ההצגה הייתה "היט גירל" של קלואי גרייס מורץ, שהיא אולי ילדה קטנה, אבל אם תגנבו לה את הדמי כיס היא תדקור אתכם בשבע מקומות שונים תוך שניות.
אחרי הסרט הקודם, רד מיסט (שעכשיו שינה כינוי ל"מאדרפאקר") רוצה לנקום בקיק-אס וחבריו. כמו כן, לאחר אירועי הגבורה של קיק-אס, קמה חבורה של רודפי-צדק שקיבלו ממנו השראה. בין חבירה יש את "קולונל הכוכבים והפסים" (ג'ים קארי), "דוקטור גראוויטי" (דונלד פייז'ון, "סקראבס") ו"נייט ביץ' " (לינדי בות'). היה מאוד מבאס לשמוע שמת'יו ווהן – שביים את הסרט הקודם – החליט לפרוש מהסרט השני. הוא הוחלף ע"י ג'ף וודלו ("לעולם אל תכנע").
מתי יוצא – 8/8
"פרסי ג'קסון וים המפלצות" – מבול של צרות
ברררר. סליחה, עבר בי רעד לרגע כי נזכרתי בסרט של "פרסי ג'קסון" הראשון. בתור אחד שאוהב מיתולוגיה יוונית, נורא נהניתי מסדרת הספרים של פרסי ג'קסון. הם היו אחלה עיבוד של הרבה מיתוסים יווניים, רק בגרסה מודרנית. וכמובן שאם יש סדרת ספרים מצליחה – בעיקר אם היא לנוער – יעשו עליה סרט במקודם או במאוחר. אז גם "פרסי ג'קסון" קיבל עיבדו קולנועי, שהתחיל ברגל שמאל. אפילו בשתי רגליים שמאליות.
הסרט הראשון היה גרוע מכל-כך הרבה סיבות – הדמויות הראשיות היו בני 17+- במקום 12, היו הרבה קטעים חשובים בספר שלא נכללו וסתם קטעים שטותיים שכן, וכמעט כל דבר שם לא רק הואכל לצופים בכפית, אלא ממש נדחף להם לתוך הגרון. לכן "ים המפלצות" לא צריך להיות רק סרט בפני עצמו, אלא גם להכניס כל מיני פרטי עלילה חיוניים שלא הוצגו. כל זה והעובדה שהוא נחשב לספר החלש בסדרה לא ממש עוזר. אבל לפי הטריילר נראה שאולי עוד יש תקווה. אני כרגע שומר על אופטימיות זהירה.
שלושת הכוכבים הראשיים – לוגן לרמן, אלכסנדרה דדאריו וברנדון ט. ג'קסון – חוזרים. אליהם מצטרפים הפעם ניית'ן פיליון, סטנלי טוצ'י ("משחקי הרעב") ועוד. את כריס קולומבוס – שביים את הסרט הראשון – מחליף ת'ור פרודנתל, שביים בעיקר סרטים לילדים ("בית מלון לכלבים" ו"יומנו של חנון". וכן, זה השם שלו). אז האם הסרט יכפר על ההתחלה הגרועה? האם הגיבורים ישרדו את ים המפלצות? ואם עכשיו יצא סרט בסדרה כל 3 שנים, האם בסרט החמישי והאחרון פרסי יהיה במשבר גיל ה 40?
מתי יוצא – 15/8
"רווח וכאב" – תעשו שריר
השם מייקל ביי מעלה קונוטציות שליליות אצל הרבה אנשים כיום. כנראה בגלל שהוא הבמאי של סדרת סרטי "רובוטריקים", שלא חסרים אתרי קולנוע שמכפישים אותה מכאן ועד סייברטרון. אבל אם מתאמצים, נזכרים שמייקל ביי עשה סרטים גם לפני "רובוטריקים", שהיו הרבה יותר טובים (לפחות יחסית). למשל את "איילנד" מאוד אהבתי. בזמן שהיה בהפסקה בין "רובוטריקים" השלישי לרביעי, הוא חזר לביים סרט שלא מתמקד במכוניות ענקיות שהולכות מכות. אם יש לכם פוביה משרירים, כדאי שתתרחקו ממנו כמה שיותר.
העלילה מבוססת על מקרה אמיתי – שלושה מתעלמים מחליטים לחטוף ולסחוט איש עסקים כדי להשיג את הכסף שלו, אך מהר מאוד העניינים מסתבכים. בסרט מככבים מארק וולברג, דוויין "דה רוק" ג'ונסון ואנת'וני מאקי ("יחידת גנגסטרים").
מתי יוצא – 15/8
"אקדח כפול" – צמד לעניין
לפני שתספיקו למתוח שריר מ"רווח וכאב", מארק וולברג יפציע שוב על המסכים ב"אקדח כפול". הפעם הוא מככב לצד דנזל וושינגטון, בסרט על שני סוכנים חשאיים – אחד מהמנהל לאכיפת סמים ואחד מהמודיעין של חיל הים – שמוטל עליהם לחקור זה את זה, אך הם מגלים שהם בעצם חלק מקנוניה גדולה יותר.
את הסרט מביים בלתזר קורמור, שכבר ביים את וולברג ב"המבריח" הבינוני בשנה שעברה.
מתי יוצא – 23/8
ועוד כמה סרטים שיגיעו אלינו הקיץ:
"לדפוק התמחות" – וינס ווהן ואוון ווילסון מנסים לקבל עבודה ב"גוגל" – 27/6
"מגודלים 2" – אדם סנדלר וחבריו חוזרים להביך את עצמם – 11/7
"הדרדסים 2" – אם אהבתם את הראשון, כנראה שתאהבו גם את זה – 1/8
זהו, זה יהיה הקיץ שלנו. בהחלט לא חסר מה לראות. כל תאריכי היציאה הם בישראל כמובן (ותודה לעין הדג). אם יהיו שינויים או תוספות, אעדכן בהתאם. שיהיה לנו אחלה קיץ קולנועי! לנוחיותכם, אפשר להוריד לו"ז אקסל-י של הקיץ. ולסיום, קליפ קטן עם כל הסרטים שיגיעו הקיץ (חלק מהסרטים לא מופיעים במדריך כי אין להם תאריך יציאה בישראל או שהוא אחרי אוגוסט).
אל תאמינו לפוסטרים! כלומר, אתם יכולים, אם בא לכם, אבל אני לא הייתי עושה זאת. על מה אני מדבר? "אבדון" הוא לא "הלהיט שפותח את הקיץ". הוא סרט מאוד מגניב ויפה ומעניין, אבל מבחינתי ההגדרה הנ"ל לא מתאימה לו. אם לפני כמה חודשים הייתם שואלים אנשים ברחוב לאיזה סרט הם הכי מצפים בקיץ הקרוב, כנראה שהתשובות היו דברים כמו "איירון מן 3", "מהיר ועצבני 6", "איש הפלדה". ספק שהרבה אנשים היו אומרים "אבדון". כמובן שיש אנשים שכנראה לא אכפת להם מכל הסרטים האלה וספרו את הימים עד לסרט החדש של טום קרוז. אבל שוב, לא נראה לי שמספרם כזה גבוה.
אז מצד אחד, "אבדון" הוא לא הסיפתח של הקיץ. מצד שני, הוא בהחלט שובר את גל הסרטים הלא ממש מעניינים שהגיעו אלינו בחודש-חודשיים האחרונים. אפשר להגיד ש"אבדון" הוא "המתאבן הרשמי של הקיץ". כלומר, קצת לפני שמגיעים כל הסרטים עם ההייפ והגרנדיוזיות, אנחנו מקבלים משהו קטן שיעסיק אותנו. ו"אבדון" הוא לא סתם מתאבן, הוא סלט. סלט של מה? של הרבה סרטי מד"ב עתידניים. הוא נראה כאילו התסריטאים עברו על הרבה סרטים כאלה, לקחו אמצעי עלילה מפה, טוויסט משם, דמות מההוא, שמו הכל בקערה וערבבו. מה שיוצא זה סלט לא ממש מקורי ברובו, אבל הוא עדיין יפה ומעניין.
השנה היא 2077. כדור הארץ הלך לעזאזל. כמה עשורים לפני כן פלשו חייזרים לכוכב שלנו, וגם השמידו את הירח על הדרך. כדי להביס אותם, בני אדם השתמשו בנשקים גרעיניים. זה, בנוסף לאסונות הטבע שנגמרו כתוצאה מהריסת הירח, הפכו את הכוכב למקום שלא ניתן לשהות בו. כל מי שנשאר בחיים הועבר לטיטאן, אחד הירחים של שבתאי. מעל כדור הארץ מרחפת ה"טט", סוג של חללית ענקית. בפנים יש אישה, שתפקידה הוא לפקח על שני בני האדם היחידים שנמצאים על כדור הארץ – טכנאי וקצינת הקשר שלו. התפקיד שלהם הוא להגן על מתקנים ענקיים ששואבים את המשאבים שנותרו בכדור הארץ (בעיקר מים) מפני חייזרים שעדיין מסתובבים עליו. על זה אחראי הטכנאי, שמתקן רובוטים כדוריים קטנים אך קטלניים, שתפקידם לירות כדי להרוג כל חייזר שהם רואים.
ג'ק (טום קרוז, בתפקיד השני שלו ברצף בו שמו הוא ג'ק) ו-ויקטוריה מוצבים על כדור הארץ. חוץ מקשר מקצועי, יש ביניהם גם קשר רומנטי. הכל התחיל כשהם נפגשו ב…אה רגע, הם לא זוכרים. חמש שנים קודם לכן הורו לכל בני האדם לעשות מחיקת זיכרון. למה? לא ידוע. אבל למרות זאת, ג'ק עדיין חווה הבזקים מהעבר. בנוסף לסקרנות שלו לגביהם ולגבי מה שקרה במלחמה, הוא גם אוסף כל מיני "מזכרות" ממקומות שהו מגיע אליהם בכדור הארץ ההרוס. לעומת זאת, ויקטוריה היא יותר רצינית וממושמעת, ורק רוצה שהם יסיימו את המשמרת שלהם ואז יגיעו לטיטאן המיוחל. הרי יש להם רק עוד שבועיים להיות שם. מה יכול כבר להשתבש, נכון?
מכאן העלילה מתפתחת ומסתבכת. כמו שאמרתי, "אבדון" הוא סלט של סרטי מד"ב, שרק להזכיר חלק מהם יהיה ספוילר לסרט. בגלל שהוא סלט, יש תפניות בעלילה שכנראה תדעו עוד לפני הדמויות. נראה כאילו הרבה פעמים הסרט יכול היה ללכת לכיוון מקורי, אך בחר להעתיק מסרט מד"ב אחר. למרות זאת, יש רגעים בהם הוא גם מצליח להפתיע. על החוסר מקוריות בעלילה הוא מפצה בפן הויזואלי המרהיב שלו. למרות שבסרטו הקודם של הבמאי, "טרון" (החדש), הוא היה מוגבל לעולם די סגור ושחור עם אנשים בחליפות ניאון, הפעם יש לו אפשרות להראות לנו נופים מכל הסוגים. למרות שכדור הארץ אחרי אפוקליפסה בסרט, הוא עדיין נראה ממש יפה. גם כל הדברים העתידניים מגניבים, בין אם זה כלי הרכב או הכדורים הרובוטיים הקטנים (שנראים כאילו הם שייכים למשחק "פורטל"). טום קרוז – שכבר יש לו ניסיון עם סרטי מד"ב עתידניים (כמו "דו'ח מיוחד" המעולה) – נותן אחלה שואו, ומורגן פרימן טוב כהרגלו.
מה פחות טוב בסלט שהוא "אבדון"? אחד הדברים הוא שלסרט לוקח הרבה זמן "להתניע". ההתחלה שלו מאוד מזכירה את "וול-אי" (רק עם דיאלוג), ובתור מישהו שראה את "וול-אי", הייתה לי הרגשה שכבר הייתי בסרט הזה. אולי מי שלא ראה סרט מד"ב מימיו יחשוב שהיא מאוד מעניינת, אבל לטעמי היא הייתה קצת ארוכה מדי. עוד חיסרון הוא אולגה קורליינקו. יכול להיות שנתקלתם בה בסרטים כמו "היטמן", "קוואנטום של נחמה" או "קירות". היא נראית טוב ואני בטוח שיש לה כוונות טובות, אבל היא לא ממש יודעת לשחק. ואחרי שרואים שבחרו בה במקום שחקניות כמו ג'סיקה צ'סטיין, יש תחושה של פספוס.
אז האם כדאי ללכת אל ה"אבדון"? אני חושב שכן. אם תורידו את הציפיות של לראות משהו מקורי ותסתפקו בנופים יפים, משחק טוב וגאדג'טים מגניבים, כנראה שתהנו. אם בקושי ראיתם סרטי מד"ב ואתם רוצים סוג-של תמצות שלהם, זה הסרט בשבילכם. עוד פחות משבועיים מגיע "איירון מן" כדי באמת לפתוח את הקיץ, אבל עד אז, לכו תראו קצת עולם (הרוס).
אני אוהב משחקי וידאו. גם עוד כמה מאות מיליוני אנשים בעולם אוהבים אותם, כל אחד ברמה אחרת. יש את אלה שנפגשים מדי פעם עם חברים לכמה סיבובים של כדורגל או משחקי מכות, ויש את אלה שכשהם לא ישנים הם מחוברים למשחק רשת יחד עם עוד אנשים מהעולם וחיים על פיצות וקולה זירו. יש כמה סיבות שקל לאהוב משחקי וידאו. הראשונה היא שהם מאוד נגישים. הם מגיעים בכל מיני קונסולות – ניידות ונייחות – וברוב הקניונים אפשר למצוא חנויות שמוכרות אותם. יש גם את אלה שמורידים כל משחק חדש יוצא, וכך מקבלים אותו בלי לצאת מהבית ובלי להוציא שקל אחד. הרבה משחקי וידאו הם ארוכים או נגישים ליותר ממשתתף אחד, כך שלא משנה אם אתם לבד או עם עוד אנשים, אפשר להעביר בקלות כמה שעות רק על משחק אחד. אבל כנראה הסיבה העיקרית שכל אחד יכול לאהוב משחקי וידאו היא שיש משחקים מכל הסוגים – ספורט, מכות, מירוצים, יריות, בנייה, הריסה, בישול ואפילו משחק בו אתם מגלמים סנאי עם הנגאובר (מומלץ, אגב). לא משנה מה התחביבים שלכם, בני כמה אתם, מאיפה אתם או מתי בכיתם בפעם האחרונה, כנראה שיש משחק וידאו בשבילכם איפה שהוא.
ידוע שמקוריות זה לא בדיוק שמה השני של הוליווד. זה לא שאין סרטים מקוריים, אבל הרבה סרטים מבוססים על משהו – הצגה, ספר, אפילו רעיונות שאנשים מפרסמים בפורומים. לכן זה לא מפתיע שקצת אחרי שמשחקי וידאו הגיחו לעולם, הם הפכו למקורות בשביל סרטים פוטנציאליים. אבל 20 שנה אחרי שיצא הסרט (הבין-לאומי) הראשון המבוסס על משחק וידאו, קשה מאוד למצוא כאלה ששווים צפייה. אז נכון, לא כל משחק אפשר להעביר למסך הגדול. אבל כשיש כל-כך הרבה משחקי וידאו מכל הסוגים, למה כל-כך קשה ליצור סרט טוב שמבוסס עליהם?
קצת היסטוריה: לפי ויקיפדיה, הסרט הראשון המבוסס על משחק וידאו היה "האחים סופר מריו" שיצא ב 1986, כשנה לאחר צאת המשחק המפורסם. זה היה סרט אנימה, שהוקרן רק ביפן. שבע שנים לאחר מכן, ב 1993, יצא עוד סרט בשם "האחים סופר מריו", כשהפעם מקורו בהוליווד והוא בלייב-אקשן (לא אנימציה). למרות הפופולריות של המשחק, הסרט היה כישלון חרוץ – הכנסותיו לא כיסו אפילו חצי מתקציבו (כ – 50 מיליון דולר) והמבקרים קטלו אותו. בשנתיים שלאחר מכן יצאו שלושה סרטים המבוססים על משחקי מכות מפורסמים – "דאבל דרגון", "סטריט פייטר" ו"מורטל קומבאט". שלושתם קיבלו ביקורות די גרועות (הציון של דאבל דרגון באתר הביקורות המפורסםRotten Tomatoes הוא 0%), אך בעוד גם הכנסותיו של הראשון היו גרועות, השניים האחרונים היו שוברי קופות אדירים.
בתחילת שנות ה 2,000 יצאו שני סרטים המבוססים על המשחק המפורסם "טומב ריידר", בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי. למרות ביקורות לא מפרגנות, הסרטים מאוד הצליחו בקופות, אך לא יצא סרט שלישי. בשנים שלאחר מכן יצאו סרטים המבוססים על משחקי אימה – "בית המתים", "לבד בחשיכה", "דום", "סיילנט היל" ו"האויב שבפנים". בעוד שכולם קיבלו ביקורות די גרועות ורובם בקושי כיסו את התקציב שלהם במקרה הטוב, "האויב שבפנים" הפך איך שהוא להצלחה היסטרית והניב סדרה של סרטי המשך שנמשכים עד היום (הסרט החמישי יצא בספטמבר האחרון והיד עוד נטויה). אגב, במהלך כל הזמן הזה ביפן התחילו לצאת סרטי אנימה המבוססים על "פוקימון", בקצב של סרט בשנה.
בחצי השני של שנות ה 2,000 הייתה יותר התמקדות באקשן – ב 2007 יצא "היטמן", המבוסס על סדרת משחקי ההתנקשויות המצליחה. הסרט הצליח בקופות אך לא ממש בביקורות, ולאחרונה הוחלט לאתחל אותו עם הכוכב פול ווקר (מה?!). ב 2008 יצא הסרט "Far Cry", המבוסס על משחק הפעולה של חברת Crytek, שנחשבת לדי בולטת בתעשייה. למרות זאת, הסרט יצא ישירות ל DVD. שבועיים לאחר מכן יצא "מקס פיין", המבוסס גם הוא על משחק פעולה, אותו פיתחה חברת Rockstar הידועה (אותה חברה שיוצרת גם את משחקי GTA). למרות שהכניס סכום נאה, הסרט נקטל ע"י המבקרים (ובצדק). ב 2009 יצאו שני סרטים המבוססים על משחקי מכות: עוד סרט של "סטריט פייטר" – שנכשל בקופות ובביקורות – וסרט המבוסס על המשחק המפורסם "טקן", שהוקרן בקולנוע רק בכמה מדינות בודדות. ב 2010 יצא סרט המבוסס על המשחק "הנסיך הפרסי", בכיכובו של ג'ייק ג'ילנהול. הסרט קיבל ביקורות בינוניות אך הצליח מאוד בקופות, וכרגע הוא הסרט המבוסס על משחק וידאו הכי מרוויח בכל הזמנים (כ – 335 מיליון דולר). לאחר מכן הייתה שוב חזרה לסרטים ע"פ משחקי אימה (עוד שניים בסדרת "האויב שבפנים" והמשך ל"סיילנט היל").
סיכום זריז – ב 20 השנים האחרונות יצאו 29 סרטים המבוססים על משחקי וידאו (לא כולל אלה שהופצו רק ביפן). הציון הכי גבוה שסרט כזה קיבל ב Rotten Tomatoes הוא 43% ("Final Fantasy"), וממוצע הציונים של כולם הוא 17%(!). כלומר, האולפנים משקיעים עשרות מיליוני דולרים על הסרטים האלה, כשרק בחלק מהמקרים הם מצליחים בקופות, אך כולם מקבלים ביקורות בינוניות במקרה הטוב. אז למה הסרטים האלה נכשלים שוב ושוב? הנה כמה סיבות אפשריות:
סיבה אחת היא אינטראקטיביות. מחקרים הראו שאחת הסיבות שאנשים מכורים למשחק וידאו היא כי הם מקבלים תחושה של סיפוק עצמי מההישגים שהם עצמם משיגים במשחקים, בין אם זה להרוג בוס או לעבור שלב וכו'. כשהופכים משחק לסרט, בעצם מוציאים מהמשחק את כל העניין של המעורבות. במקום שהצופה ישלוט במשחק ובפעולות שמתרחשות בו, הוא הופך למביט מן הצד. כל התחושות של ניצחון, הפסד, פחד וכו' שהוא היה מרגיש לו היה מעורב במשחק הולכות לאיבוד.
סיבה שנייה היא העלילה של הסרטים. משחקי וידאו, לפחות רובם, הם דבר ארוך. על ה"קצרים" שבהם צריך לשבת כמה שעות טובות כדי לסיים, ואילו יש כאלה שגם אחרי כמה ימים של משחק עדיין יהיה מה לעשות או לגלות. כשצריך להמיר משחק שלם לסרט של שעתיים פלוס-מינוס, צריך לקצץ ולדחוס הרבה דברים. כך יתכן מצב שהרבה דמויות או אירועים – גם כאלה די חשובים – לא יופיעו בסרט, פשוט כי אין זמן להכניס אותם. אולי, אולי יזכירו אותם באיזה משפט, אבל לא יותר.
סיבה שלישית היא שינויים מהמקור. בהרבה מקרים אפשר לראות שהאנשים מאחורי המצלמה כנראה מעולם לא שיחקו במשחק. יכול להיות שהם קראו עליו קצת או ראו איזה וידאו שלו והחליטו שזה יכול להיות אחלה סרט. אבל אין להם אותו קשר לדמויות או לעלילה כמו שיש למי שכן שיחק בו, וזה נראה בסרט בבירור. דוגמה בולטת היא "מקס פיין", שחוץ מהדמויות והאווירה הפילם-נוארית של המשחק, היה מאוד שונה ממנו. בהוליווד המטרה היא לא לשמח את מעריצי המשחק, אלא לנפח את הארנקים. לכן כשמציגים לאולפנים תסריט המבוסס על משחק וידאו מפורסם, הם לא בודקים אותו לפי "האם המעריצים יאהבו את זה" אלא "כמה כסף זה יכול להכניס".
ומה צופן העתיד לסרטים המבוססים על משחקי וידאו? נראה שהאולפנים מתכננים על מותגים גדולים ומוכרים. חלק מהסרטים האלה הם: סרט ע"פ "Assassin's Creed" (כרגע מייקל פאסבנדר מצורף לפרוייקט), סרט ע"פ משחק המירוצים המפורסם "Need for Speed" (אהרון פול מ"שובר שורות" יככב), סרט ע"פ משחק ההתגנבות "Splinter Cell" (טום הארדי אמור לככב), סרט ע"פ המשחק "God of War" האלים, ומה שאני אישית הכי מצפה לו – סרט ע"פ המשחק "Shadow of the Colossus" (בתמונה למטה), אותו אמור לביים ג'וש טראנק, הבמאי של "כרוניקה בזמן אמת" הנהדר. כמו כן, יש גם כל מיני דיבורים על סרטים למשחקים כמו "אנגרי בירדס" או "סימס". איך יעשו את זה? נחכה ונראה…
כמו כן, אחד הדברים שממש אכזבו אותי היה ביטול הסרט של "Bioshock". המשחק יצא ב 2007 ואת הסרט התחילו לתכנן כבר ב 2008, כשהאולפנים שפיתחו את המשחק משגיחים על התהליך. גור ורבינסקי ("שודדי הקאריביים") היה אמור לביים, הסרט תוכנן להיות מאוד אלים – כלומר, כנראה לקבל דירוג R (18+) – והוא קיבל תקציב ענק של 200 מיליון דולר. אך ב 2009 יצא "השומרים", גם הוא סרט עם דירוג R ותקציב גדול, והוא לא ממש נחל הצלחה. בעקבות זאת האולפנים החליטו להוריד את התקציב של "ביושוק" ל 80 מיליון דולר, אך ורבינסקי חשב שזה לא מספיק, ופרש מהפרוייקט. אולפני הסרט הביאו במאי שיחליף אותו, אך באולפנים של המשחק הרגישו שאין חיבור, והחליטו לחסל את הפרוייקט. בקיצור, נכון לעכשיו אין סרט של "ביושוק" בתכנון, ואותי אישית זה מאוד, מאוד מצער. לא רק ש"ביושוק" הוא משחק מעולה, יש בו גם טוויסט ענק, פשוט ענק. זה לא רק טוויסט שהופך את המשחק לעוד יותר טוב, אלא הוא ממש גורם לכם לעצור, לחשוב ולהביט על כל משחק וידאו שאי פעם שיחקתם באור שונה לגמרי.
אבל רגע, מי אמר בכלל שצריך לחכות לאולפנים הגדולים כדי לקבל עיבודים טובים למשחקי וידאו? היום כל אחד יכול לצלם סרטים קצרים או ארוכים, בתקציב שנע בין כמה עשרות דולרים לעשרות אלפי דולרים. יש הרבה סדרות רשת ביוטיוב המבוססות על משחקי וידאו, כמו הסדרה שעוקבת אחר המדענים מ"פורטל" או זאת שמתארת את הרפתקאות גיבורי "Dragon Age". אנשים יכולים לגייס כסף מאתרים כמו קיק-סטארטר (כמו הפרוייקט הזה), או לעשות משהו כדי למשוך את תשומת לבם של האולפנים ואז לקבל מהם תקציב לעשות משהו גדול יותר.
אחד הסיפורים הידועים של מקרה כזה הוא של קווין טנקרואן. בקורות החיים שלו אפשר למצוא בימויים של סדרות דוקומנטריות או ריאליטי, ואת הסרטים של "גלי" ו"תהילה". ב 2010 הוא צילם סרט קצר שמימן בעצמו, שהציג את הדמויות של "מורטל קומבאט" ותיאר את ההתרחשויות שהובילו לאירועי המשחק הראשון. הוא העלה את הסרט ליוטיוב, וכמעט מיד הרבה אתרי בידור וגיימינג הרעיפו עליו שבחים. טנקרואן שלח את הסרט לאולפני "וורנר ברוס" בתקווה לקבל מהם אישור להפיק סרט באורך מלא. האולפנים סירבו, אך הסכימו לתמוך בו ביצירת סדרת רשת (מעולה) של "מורטל קומבט", גם היא זמינה לצפייה ביוטיוב. בנוסף להצלחת הסדרה, בסוף 2011 אולפני New Line Cinema אכן שכרו את שירותיו של טנקרואן לביים סרט "מורטל קומבאט" באורך מלא. כמו שנאמר, אם תרצו אין זו אגדה.
לדעתי הלקח מזה הוא שכדי לעשות עיבוד טוב למשחק וידאו, צריך שיהיה אחראי עליו מישהו שמכיר את חומר המקור. גם אם מאחורי המצלמות של הסרטים האלה ישבו במאים ותסריטאים מוכרים ומוכשרים, זה לא מבטיח שהתוצאה תהיה טובה. אני לא אומר שכל אחד ואחד בצוות ההפקה צריך להכיר את המשחק לעומק, אבל לפחות שיהיו שם אחד או שניים שיוכלו לתת טיפים ועצות איך לעשות סרט שלא רק יכניס הרבה כסף, אלא גם ישמח את המעריצים. כן, אפשרי לעשות גם וגם, זה לא חייב להיות או-או. רק צריך את האנשים הנכונים.
לסיכום, נכון שאחרי 29 סרטים בינוניים קשה להיות אופטימיים, אבל לדעתי סרטים המבוססים על משחקי וידאו כן יכולים להיות טובים. צריך רק לדעת איך לעשות אותם. בינתיים אפשר להתנחם בעובדה שיש סרטים טובים על משחקי וידאו.
