The Golden Mile

oscars2
שלום וברוכים הבאים ללייב-בלוגינג הראשון שלי של האוסקר! כמו כן, זה יהיה גם הפוסט האחרון בבלוג. במתכונת הזאת, זאת אומרת. כמו שאולי שמתם לב, לא הייתי הכי פעיל בזמן האחרון, מכל מיני סיבות. אחת מהן שהיא אני מרגיש כאילו המתכונת הנוכחית של הבלוג "מגבילה" אותי לכתוב רק על דברים שקשורים לסרטים. נכון שכתבתי בעבר גם על דברים אחרים וחלק מהטאגליין הוא "ושאר ירקות", אבל החלטתי שהגיע הזמן לשינוי. לכן הבלוג עומד לחזור – בקרוב, אני מקווה – במתכונת חדשה ומשופרת. אולי זה יהיה גם בוורדפרס, אולי באתר אחר, למרות שהשאיפה שלי היא לרכוש דומיין משלי. הבעיה היא שזה מצריך גם בנייה של אתר, דבר שאין לי שום מושג איך לעשות. אם אתם יודעים או מכירים שמישהו שיודע לבנות אתר ויהיה מעוניין לעזור – תמורת תשלום, כמובן – אתם מוזמנים לפנות אלי כאן או בדוא"ל.
עד כאן לדברים הטכניים. כאמור, הבלוג עובר דירה אבל הוא עוזב בסטייל. הלילה, ב 3:30 שעון ישראל,  יערך טקס האוסקר ובפעם הראשונה החלטתי לנסות לעשות לייב-בלוגינג. כל הזוכים יוכרזו פה בזמן אמת, עם פרשנויות של עבדכם הנאמן. את רשימת המועמדים המלאה אפשר למצוא באתר "עין הדג".
אני הולך לנסות לנמנם קצת, ספק אם אצליח. נתראה באמצע הלילה!
23:10 – נכון לכתיבת שורות אלה יש עוד קצת פחות משעה עד לתחילת השטיח האדום (לפי הטלוויזיה). עד אז, כמה פרטי טריוויה על הטקס:
- מבין תשעת המועמדים לסרט הטוב ביותר, הרווחי מבניניהם – באופן לא ממש מפתיע – הוא "כוח משיכה", שנכון להרגע הכניס כ – 700 אלף דולר בקופות.
- סטיב מקווין הוא הבמאי השלישי השחור אי פעם שמועמד לפרס הבימוי (על "12 שנים של עבדות").
- "הזאב מוול סטריט" הוא הסרט הכי גס מבחינת קללות שהיה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר (המילה "Fuck" והטיותה נאמרות לפחות 500 פעמים).
- דייויד או. ראסל הוא הבמאי הראשון ששני סרטים שלו ברצף מקבלים מועמדויות בכל ארבעת קטגוריות המשחק ("אופטימיות היא שם המשחק" בשנה שעברה ו"חלום אמריקאי" השנה).
- אם כבר מדברים, ג'ניפר "תעשי לי פיתה" לורנס היא האישה הכי צעירה שמועמדת על משחק בפעם השלישית. אם תזכה הלילה, היא תהיה האישה השלישית שזוכה בפרס המשחק שנתיים ברצף והאישה הכי צעירה שזוכה בשני פרסים על משחק.
- מריל סטריפ מגדילה את השיא שלה בהכי הרבה מועמדויות על משחק אי פעם (השנה תהיה המועמדות ה – 18).
- "הזאב מוול סטריט" הוא הסרט השמיני של מרטין סקורסזה שמועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, יותר פעמים מכל במאי אחר שחי כיום.
- זו היא המועמדות הראשונה אי פעם בשביל מת'יו מקונוהי,  ג'ארד לטו (שניהם על "מועדון הלקוחות של דאלאס") ומייקל פאסבנדר ("12 שנים של עבדות").
00:00 – השטיח האדום התחיל! אז את מי אתם לובשים?
02:40 – איזנט שי דרימי?

jen

3:30 – AND HERE WE…..GO
3:35 – אלן דג'נרס ממש מנסה להצחיק. יותר מדי. מאוחר מדי להחזיר את סת' מקפרלן?
3:42 – אן האת'וויי עולה בשמלה שמאירה כמו כדור דיסקו. כמו כן, ג'ארד לטו זוכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר. הייתי יותר בעד ברקאד עבדי מ"קפטן פיליפס" אבל גם ללטו בהחלט מגיע.
3:50 – פארל וויליאמס עולה לשיר את "Happy" מתוך "גנוב על המיניונים" ונראה כאילו באמת יש לו ארנב בתוך הכובע.
3:58 – "גטסבי הגדול" זוכה בפרס עיצוב התלבושות. לדעתי ל"חלום אמריקאי" הגיע יותר, בהחלט הסרט עם הכי הרבה סטייל שראיתי לאחרונה. אבל זה גם טוב. רגע, עכשיו גם יש את איפור ועיצוב שיער. והזוכה הוא…"מועדון הלקוחות של דאלאס". אוקיי.
4:02 – הריסון פורד מציג את שלושת הסרטים הראשונים המועמדים לפרס הסרט ונראה ממש שיכור וכאילו הוא מעדיף להיות בבית ולהמשיך להשתכר.
4:13 – "מר הובלוט", שנראה קצת טים ברטון-י, זוכה בסרט האנימציה הקצר הטוב ביותר. וסרט האנימציה הכי טוב הוא, כמובן, "לשבור את הקרח". מוצדק ביותר. רק חבל שהשיר ממנו שישירו אוטוטו הוא לא הטוב בסרט.
4:18 – הנושא של הטקס השנה הוא גיבורים. קודם היה מונטאז' של גיבורים מצויירים שהיה מאוד נוסטלגי. עכשיו יש מונטאז' של גיבורים "רגילים" שמאוד, מאוד דרמטי.
4:20 – הפרס הכי צפוי של הערב, כנראה. "כוח משיכה" זוכה בפרס האפקטים הטובים ביותר. אבל מציגים אותו אמה ווטסון וג'ג"ל! אחלה שילוב.
jgl4:31 – "הליום" זוכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר. קודם קרן או. שרה את "שיר הירח" מ"היא".  וזה היה נפלא.
4:38 – סרטים דוקומנטרים, בלה בלה בלה, לא ממש אכפת לי. ומישהי החליטה שבא לה לשיר פתאום. זה לא היה נעים.
4:50 – דווקא השנה שהיה קצת רענון לטובה בקולנוע הישראלי וקיבלנו סרט מעולה כמו "מי מפחד מהזאב הרע", ישראל לא מועמדת בקטגוריית הסרט הזר. אז האיטלקים זכו עם "יפה לנצח".
5:07 – אלן דג'נרס הצטלמה עם כמה מהכוכבים ובנדיקט קמברבאץ' עשה פוטובומב. ועכשיו "כוח משיכה" זכה בפרס על סאונד מיקסינג. וגם על עריכת סאונד. מה עוד חדש?
5:15 – לופיטה ניונג זכתה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר. ההופעה שלה לא השאירה עלי בכלל רושם והייתי בעד אוסקר שני ללורנס. נו, טוב, כבר יש לה אחד. השנה הכי אכפת לי שדיקפריו יזכה.
5:28 – קודם אלן חילקה פיצות לכוכבים ואני מקווה שאחרי הטקס הזה היא לא תנחה יותר שום דבר אף פעם. עכשיו "כוח משיכה" זכה בפרס הצילום. צפוי אך מוצדק בהחלט. וגם  בפרס העריכה.
5:35 – פינק שרה "Somewhere over the rainbow" כמחווה ל"קוסם מארץ עוץ". עוד מעט: מטאליקה עושים מחווה ל"מרי פופינס".
6:00 – "גטסבי הגדול" זכה בפרס העיצוב האמנותי, ואז הייתה פינת ה"לזכרם" המסורתית. ועכשיו שיר.
6:20 – למרות הביצוע הצווחני והמאכזב של אידינה מנזל, "Let it Go" זכה בפרס השיר הטוב ביותר. בפרס הפסקול הטוב ביותר – עוד אחד ל"כוח משיכה".
6:27 – "12 שנות עבדות" ו"היא" זכו בפרסי התסריטים. לי אין תלונות.
6:35 – "כוח משיכה" זוכה גם בפרס הבימוי. חצי – מוצדק.
6:50 – קייט בלאנשט ומת'יו מקונוהי זכו בפרס החשקן והשחקנית. אישית הייתי בעד איימי אדמס ודיקפריו, אבל גם זה טוב, כנראה.

ביקורת – רובוקופ

ניחוש – ב 2016/17 יצא רימייק ל"גברים בחלל". או אולי ל"זיכרון גורלי". על סמך מה אני אומר את זה? אלה סרטים של הבמאי פול ורהובן, וככל הנראה התחיל עכשיו איזה שהוא טרנד לעשות רימייקים לסרטים שלו. ב 2012 קיבלנו את "זיכרון גורלי" ועכשיו הגיע "רובוקופ", שניהם מאותה חברת הפקה ("קולומביה"). אני לא יודע למה פתאום התחשק להם לעשות רימייקים לסרטים של ורהובן – כנראה מאותה סיבה שלאולפנים מתחשק פתאום לעשות רימייק לכל סרט – אבל לא תשמעו אותי מתלונן. מבחינת איכות, כנראה כל רימייק שיעשו לסרטים האלה הוא שיפור. יש כאלה שחושבים ש"זיכרון גורלי" המקורי הוא טוב, יש כאלה שחושבים שהוא כל-כך-רע-שהוא-טוב. אני חושב שהוא איום ונורא ולא טוב בשום צורה. הרימייק בתור עצמו הוא לא יותר מסרט נחמד, אבל לעומת המקור הוא חתיכת שיפור רציני מכל בחינה.
לכן, כששמעתי שיוצא "רובוקופ" חדש, התעניינתי לראות את המקורי (שנראה לי שראיתי בתור ילד) אבל גם חששתי. בכל זאת, זה גם פול ורהובן. מסתבר ש"רובוקופ" המקורי לא גרוע כמו "זיכרון גורלי", אבל עדיין לא מעניין בעליל. ותכלס, קשה לי לקחת ברצינות סרט שהנבל בו הוא רד פורמן מ"שנות ה 70". ציפיתי כל רגע שיראו אותו קורא עיתון וממציא דרך חדשה להעליב את הבן שלו, אריק. כשהחל הקידום של הסרט החדש, קיבלתי תחושה שהוא יהיה כמו הרימייק של "זיכרון גורלי" – סרט נחמד בפני עצמו אבל שיפור ביחס למקור. ודי צדקתי.
בעתיד הלא-כל-כך-רחוק, ארגון בשם "אומניקורפ" מספק רובוטים קרביים לכל מדינה בעולם כדי שיעזרו לשמור על החוק וסדר. זאת אומרת, לכל מדינה בעולם חוץ מארה"ב עצמה, בה פוחדים לתת החלטות מוסריות למכונות (וכל המדינות האחרות הסכימו לזה כי…? לא ברור). ב"אומניקורפ" חושבים על פתרון – ליצור שילוב בין אדם למכונה. משהו שיהיה גם מתקדם מבחינה טכנולוגית אך גם יוכל להרגיש דברים כמו חמלה ואנושיות. כאן נכנס לתמונה אלכס מרפי, שוטר ואיש משפחה, שנפצע אנושות לאחר פיצוץ מטען חבלה ברכבו. במקום שיהיה משותק לשארית חייו, "אומניקורפ" לוקחים את מה שנשאר ממרפי והופכים אותו ל"רובוקופ" – רובוט משוכלל שפועל בשירות המשטרה.

robo

הדבר שדי הצטערתי לראות ב"זיכרון גורלי" – גם המקורי וגם הרימייק – הוא שהרעיון שבבסיסו די עמוק ומורכב, וכנראה שבמאי כמו כריסטופר נולאן היה עושה ממנו מטעמים. אבל הסרטים האלה בקושי מגרדים את השטח של הפן הפילוסופי של הרעיון הזה ומעדיפים להתמקד באקשן ויריות. אין בזה משהו רע, אבל לא חסרים סרטים עם תירוצים פשוטים יותר לאקשן, וזה הרגיש קצת כמו בזבוז של פוטנציאל. ב"רובוקופ" החדש יש אקשן, אבל פחות בצורה ניכרת מאשר ב"זיכרון גורלי". במקום זאת מתמקדים כאן יותר בדילמות המוסריות של האירועים ובפוליטיקה שלהם, כשמצד אחד יש חמדנות ו"פטריוטיזם" ומנגד הצד היותר הומני. כלומר, מי שבא בשביל אקשן כנראה לא יצא מאוכזב, אבל זה בהחלט לא "סרט אקשן".
הדבר שהכי שעשע אותי בסרט הזה הוא שזיהיתי בערך כל שחקן חוץ מהשחקן הראשי, ג'ואל קינמן. נראה שהתפקיד הכי בולט שלו היה בסדרה "The Killing", שלא יצא לי לראות. אבל זה לא ממש משנה כי כמו ב"דרד" – עוד רימייק מ 2012 על שוטר בעיר עתידנית – רוב הזמן החלק הגלוי היחיד של מר קינמן הוא הפה שלו (שמשום מה אף אחד מהרעים לא חושב לירות לכיוונו פעם אחת). חוץ ממנו יש פה גם את גארי אולדמן, מייקל קיטון, סמואל ל. ג'קסון ועוד. יש כמה קריצות לסרט המקורי, אבל חוץ מכמה פרטי מסגרת הוא די שונה ממנו.
לסיכום, "רובוקופ" הוא סרט נחמד. לפעמים הוא מרגיש קצת איטי, אך הוא מצליח די טוב גם לספק אקשן וגם קצת משהו לחשוב עליו. אין פה שום דבר חדשני או יוצא דופן, אבל הוא מעביר שעתיים בכיף. נתראה בורהובן הבא.

ביקורת – הזאב מוול סטריט

הרבה סרטים אוהבים להתהדר בפוסטרים שלהם בשורה "מבוסס על אירועים אמיתיים" או הטיה כל שהיא של המשפט. אם עד לא מזמן זה היה רק בסרטים שהיו באמת מבוססים על אירועים אמיתיים, היום כל פוסטר של סרט אימה שני שיוצא טוען שהוא מבוסס על סיפור אמיתי.  ברוב המקרים זה כמובן שטויות וה"ביסוס" היחיד הוא שלדמויות יש את אותו שם של האנשים שטענו שרוחות הזיזו להם דברים בבית באמצע הלילה או שדינגו אכל להם את התינוק. ובכנות, אני גם לא יודע למה התחיל הטרנד הזה. למשוך קהל? הרי זה לא שמישהו באמת מאמין לזה, ואנשים הולכים גם לסרטי אימה שהתרחשו רק בראש של התסריטאי. הגרסה הכי כנה ומשעשעת של המשפט שראיתי לאחרונה נמצאת בתחילת הסרט "חלום אמריקאי" שמציג עכשיו באקרנים, והיא "חלק מהדברים האלה באמת קרו".
"הזאב מוול סטריט" מבוסס על אירועים אמיתיים. אבל באמת, לא כמו כל סרטי האימה האלה. ואני אגיד את זה שוב, כי אחרי שתראו אותו, אולי תתקשו להאמין לזה – "הזאב מוול סטריט" מבוסס על אירועים אמיתיים. מכירים את הסיפורים האלה שנשמעים כל-כך מופרכים וקיצוניים שאלמלא היו להם הוכחות הייתם בטוחים שהם הומצאו? זה אחד מהם. הגיבור של הסרט, שאותו מגלם לאונרדו דיקפריו, הוא ג'ורדן בלפורט – איש אמיתי, שעדיין חי וקיים, ואם לשפוט לפי הסרט, העובדה הזאת היא נס רפואי. בלפורט היה ברוקר בניו-יורק בשנות התשעים, וניהל חיים פרועים ביותר. את החיים האלה הוא תיעד בספר שנקרא "הזאב מוול סטריט" שיצא לאור בשנת 2007. דיקפריו רכש את הזכויות להסרטת הספר, עליהן היה צריך להיאבק מול אחד בראד פיט. בעזרת הבמאי מרטין סקורסזה – שכבר עבד עם דיקפריו מספר פעמים – הוא הביא למסך הגדול את "הזאב מוול סטריט", אחד הסרטים הכי קיצוניים, ביזארים ושפלים מבחינה מוסרית שתראו.
בלפורט של דיקפריו הוא מניאק, ולא סתם מניאק, אלא מניאק עשיר. והוא לא מתבייש בזה לרגע אחד. ההפך, הוא מאוד עסוק בלדחוף את העושר שלו בפרצוף שלכם. הוא יוצא לעבודה כל יום מהאחוזה הענקית שלו, הולך למשרד שלו בוול סטריט שם עשרות אנשים עובדים חצי יום ובשאר הזמן עסוקים בקיום אורגיות ולקיחת סמים מכל הסוגים. כמובן שגם מדי פעם הוא יוצא לנופש ביאכטה הפרטית שלו שאורכה 200 מטר ומגיעה עם מנחת מסוקים ודוגמניות לארח לו חברה. מה שהופך אותו לעוד יותר מניאק זה שאין לו באמת סיבה להיות מניאק – הוא לא חווה איזו טרגדיה בילדות (לפחות לא שמספרים עליה) ולא פוטר מאיזו משרה בכירה בבושת פנים ונשבע לנקום בעולם הקפיטליסטי. הוא התחיל מאפס, עלה לאט לאט בסולם הפיננסי של מכירת מניות – בעיקר בזכות חרטוטים אינסופיים לאנשים בטלפון – עד שהתעשר, ואז התחיל לעשות מה שבראש שלו. למה? כי הוא יכול.

wolf1

עם זאת, למרות כמה שבלפורט מניאק ושפל, זה פשוט תענוג לצפות בו, והסיבה לכך היא לאונרדו דיקפריו. לפני כמעט שנה בדיוק הגיע לאקרנים פה הסרט "ג'אנגו ללא מעצורים". אחרי שורה של תפקידים רציניים בסרטים כמו "שאטר איילנד" או "התחלה", דיקפריו גילם ב"ג'אנגו" בעל אחוזה עשיר שנהנה להריע בקרבות של עבדים ולצרוח באקראיות. זה בהחלט היה שינוי מרענן וכיפי לצפייה, וכנראה גם דיקפריו חשב כך כי לאחר מכן עשה עוד סרט בו גילם אדם עשיר וראוותן, אבל מסיבות אחרות ("גטסבי הגדול"). כעת הוא מגלם כנראה את הדמות הכי קיצונית שלו עד כה, והוא עושה זאת באופן כה נפלא שאי אפשר שלא לאהוב אותו, למרות שכל הזמן מראים לנו כמה הוא ממזר. עד היום דיקפריו היה מועמד ל 3 אוסקרים, אך כל פעם יצא בידיים ריקות. לדעתי הגיע הזמן לתת לו פסלון, כי אולי הוא יעשה עוד תפקידים טובים בעתיד, אבל לא נראה לי שהרבה שחקנים יכולים לגלם כל-כך טוב מישהו כל-כך רע.
בין הסצינות הכי מזעזעות ומצחיקות בו-זמנית, יש אחת בה בלפורט כה מסומם שהוא לא מסוגל לעמוד ונאלץ לזחול אל מכוניתו. את הטיפים על איך לגלם מישהו תחת השפעת סמים קיבל דיקפריו משני אנשים – האחד הוא ג'ורדן בלפורט האמיתי והשני הוא במאי הסרט בכבודו ובעצמו, מרטין סקורסזה. הוא ודיקפריו אוהבים ויודעים איך לעבוד ביחד, וזה נראה בבירור על המסך. הבעיה העיקרית של הסרט היא שסקורסזה כנראה כל-כך אהב לעבוד עם דיקפריו שהוא החליט להציג את הכל. כך יוצא שאנו נחשפים ל 3 שעות של סקס, סמים והמילה "פאק" (שלפי השמועות, הסרט שובר את שיא השימוש בה עם בערך 500 פעמים) ומתי שהוא זה כבר מתחיל להרגיש יותר מדי. אבל כמו ב"ג'אנגו", גם כאן כמעט כל הסצינות כל-כך טובות שאפשר להבין את הקושי של סקורסזה להחליט במה לקצץ.
"הזאב מוול סטריט" הוא בהחלט סרט שונה. אין כאן איזה גיבור טוב-לב להריע לו או עלילה מתוחכמת. הדמות הראשית היא מניאק עשיר וחסר כל ערך מוסרי שלא מתבייש להודות ולהראות שהוא כזה. חוץ מדיקפריו יש פה גם את ג'ונה היל – שהוא כבר מזמן לא הגרסה הצעירה של סת' רוגן – ואת מת'יו מקונוהי בהופעה קצרה אך אדירה בתור ברוקר מנוסה שמציג לבלפורט את הדברים החיוניים של עבודה בוול סטריט. זה סרט טוב על איש נוראי, שיגרום למניאקים הכי גדולים שאתם מכירים להיראות כמו קדושים.

2014 – יש למה לחכות

2014
איך הייתה השנה הזאת מבחינה קולנועית? תלוי את מי שואלים. יש שיגידו שהיא הייתה סוף הדרך (או העולם) ויש שיגידו שהיא הייתה יותר גרועה מהקליפ של מיילי סיירוס (תבחרו אחד).     בקרוב נתחיל פה בניתוחים יותר מפורטים, יש לי רק עוד קצת סרטים להשלים קודם. אבל מה שלא פחות מעניין מהשנה שנגמרת היא השנה שמתחילה אוטוטו. אולי נראה שכרגע כל הפרנצ'ייזים בעולם בערך התקבצו ב 2015, אבל גם לזאת שלפניה יש לא מעט להציע. על חלק מהסרטים ידוע יותר ועל חלק פחות, אבל מה שבטוח – יהיה מעניין. לא כל סרטי השנה הקרובה מצויינים פה כי יש עוד הרבה שלא שובצו. התאריכים הרשומים הם של הפצת הסרטים בארץ, אך עשויים להשתנות.

"הזאב מוול סטריט" – 2/1
הדוגמה הראשונה לסרטים שיצאו בארה"ב השנה – סוף השנה, אבל השנה – ומגיעים אלינו קצת באיחור כדי שיהיה אפשר להכריז בפוסטרים שהם מועמדים ל X אוסקרים. וכן, יש סיכוי טוב שהסרט הזה יהיה מועמד לפחות לאוסקר אחד כי הבמאי הוא מרטין סקורסזה, שנוטה לעשות סרטים טובים (למרות שמהאחרון שלו, "הוגו", לא התלהבתי). כמו כן, סקורסזה אוהב לעבוד עם לאונדרו דיקפריו. שיתוף הפעולה האחרון שלהם היה "שאטר איילנד" ב 2010 ולפני כן "השתולים" המעולה ב 2006.
הפעם את פשעי הצווארון הכחול של "השתולים" מחליפים פשעי צווארון לבן, בסרט המבוסס על האדם האמיתי ג'ורדן בלפורט (דיקפריו), ברוקר שהקים חברת מניות ועלה לגדולה בדרכים לא ממש חוקיות. כמו בסרטו האחר שיצא מוקדם יותר השנה, "גטסבי הגדול", גם כאן נראה שדיקפריו מגלם איש עשיר מאוד שאוהב לעשות שטויות כי הוא עשיר. לצידו מככבים בסרט ג'ונה היל (פעם שנייה שהוא ודיקפריו ביחד בסרט שיוצא בינואר אחרי "ג'אנגו ללא מעצורים"), מת'יו מקונוהי, קייל צ'אנדלר ועוד. לפי הטריילר, נראה שהשנה תפתח בכיף.

"היא" – 9/1
את הסדרה "מראה שחורה" השלמתי באיחור די רציני. היא הייתה ברשימת הצפייה שלי אבל לא משהו שדחוף לצפות בו. לבסוף – אחרי שכולם סיימו להתלהב ולהגיד על דברים שהם מזכירים את "מראה שחורה" – יצא לי להשלים את הסדרה. ואז התלהבתי ואמרתי על דברים שהם מזכירים לי את "מראה שחורה", אבל לשאר האנשים כבר נמאס לשמוע. אז עכשיו אני אגיד את זה שוב, פעם אחת, ובבקשה אל תזרקו עלי משהו. "היא" מזכיר פרק של "מראה שחורה". לפחות חלק ממנו. המיני-סדרה, למי שלא מכיר, מורכבת מכמה פרקים ללא קשר ביניהם, אך בגדול כל אחד מציג את הצד האפל יותר של הטכנולוגיה. חלק מהדברים בה אולי נראים מד"ביים, אבל לפי יוצר הסדרה "אם לא נשים לב, עוד 10 דקות זה עלול להפוך לדרך החיים שלנו".
"היא" נראה כמו סרט על מערכות יחסים. אבל מערכת היחסים המרכזית בו היא לא בין שני אנשים, אלא בין אדם למערכת הפעלה. חואקין פיניקס מגלם סופר בודד הרוכש מערכת הפעלה עם אינטליגנציה מלאכותית. משהו כמו "סירי", רק משוכלל יותר. עם הזמן הוא מתחיל לפתח רגשות כלפי הישות הוירטואלית, ומנסה להסביר לה מה זה להיות אנושי. את הסרט כתב וביים ספייק ג'ונז ("ארץ יצורי הפרא", "אדפטיישן").

"12 שנים של עבדות" – 16/1
גם בינואר הזה אנחנו מקבלים סרט על עבדות. אבל האחד הזה לא מבויים ע"י קוונטין טרנטינו, אלא ע"י סטיב מקווין ("רעב", "בושה") אז כנראה שהוא יהיה יותר רציני ופחות כיפי ומדמם. הסרט הזה מסומן כאחד המועמדים החזקים באוסקר הקרוב, אם לא ה-. גם הוא מבוסס על סיפור אמיתי, ומתרחש באמצע המאה ה-19. סולומון נורתאפ הוא תושב ארה"ב אפרו-אמריקאי ואדם חופשי לכל דבר, עד שהוא נחטף ונמכר לעבדות. הטריילר לא ממש הלהיב אותי, אבל הקאסט בהחלט מרשים – את נורתאפ מגלם צ'יווטל אג'יפור ("הילדים של מחר"), ולצידו מככבים בראד פיט, מייקל פאסבנדר (שכיכב בשני סרטיו הקודמים של מקווין), בנדיקט קמברבאץ' ועוד.

"ציידי האוצרות" – 13/2
דאם, טרנטינו ממש מככב בפוסט הזה. אבל מה לעשות, אי אפשר לקרוא את התקציר או לראות את הטריילר של "ציידי האוצרות" (ששמו באנגלית נשמע יותר טוב – "Monuments Men") בלי לחשוב אפילו קצת על "ממזרים חסרי כבוד". שוב קבוצה של אנשים שנשלחים לגרמניה הנאצית לקראת סוף מלחה"ע השנייה. אבל במקום חיילים יש לנו כאן מנהלי מוזיאונים והיסטוריונים (אבל היי, הם עוברים טירונות!) ובמקום להרוג נאצים הם יוצאים להציל יצירות אמנות מהשמדה. הקאסט המרשים מורכב מג'ורג' קלוני (שגם מביים), מאט דיימון, ג'ון גודמן, קייט בלנשט וביל מאריי.

"חדשות בהפרעה" – 20/2
*אנחה* טוב, זה היה צריך להגיע מתי שהוא. הרי אין דבר כזה שנה קולנועית בלי כמה שמות עבריים מגוחכים. אני לא יודע כמה אנשים עובדים במשרדים האלה שאחראים על תרגומי השמות, אבל אני מקווה שזה מישהו אחד. קשה לי לחשוב ששמות כמו זה ויותר גרועים הוצעו ע"י מישהו ואנשים אחרים אישרו את זה, במקום להגיד "רק רגע, אתם לא מבינים כמה אידיוטי זה נשמע?". יש לי שתי בעיות עם השם הזה: א. מתי בפעם האחרונה ראיתם שם עם "בהפרעה"? (תשובה – 2005). ב. לפי השם הזה, אי אפשר להבין שזה בעצם סרט המשך. ועוד לסרט שלא הוקרן פה מסחרית. מה לעזאזל? אל תטעו, אני שמח שמקרינים אותו בבתי הקולנוע פה, אבל…כל דבר בנוגע להפצה שלו הוא רע.
אז כן, זה הוא סרט המשך ל "Anchorman" – שתורגם רשמית ל"והרי החדשות" – שיצא ב 2004 ובארצנו הגיע ישירות לספריות ה DVD (אתם יודעים, אז כשאנשים עדיין הלכו אליהן). הסרט הראשון סיפר על מעלליו של רון ברגנדי (וויל פרל) – מגיש חדשות אגדי בסן-דייגו – והצוות שלו בשנות ה 70. סרט ההמשך מתרחש כמה שנים לאחר מכן, ובו הצוות עובר לניו-יורק ומגלה שהזמנים משתנים ואיתם גם עולם החדשות. אדם מקיי חוזר לביים את כל הקאסט הראשי מהסרט הראשון, ויש גם כמה הופעות אורח.

"בתוך לואין דייויס" – 20/2
סרט שיש סביבו הרבה הייפ, בעיקר כי הוא "החדש של האחים כהן". אני אישית לא מאלה שמתלהבים ממש מהאחים כהן. יש להם סרטים טובים יותר וטובים פחות. האחרון – "אומץ אמיתי" – היה מעולה, ונקווה שגם הפעם הם לא יאכזבו. הסרט עוקב אחר זמר פולק (נחשו איך קוראים לו) בתחילת דרכו בניו-יורק של שנות ה 60. אוסקר אייזק ("דרייב") מככב, לצד קארי מוליגן, ג'סטין טימברלייק וג'ון גודמן.

"300: עליית האימפריה" – 6/3
אם היה דבר אחד שבלט ב "300" זה שזאק סניידר אוהב הילוך איטי.  "אוהב" בלשון המעטה, זאת אומרת. כל צעקה, כל הנפת חרב וכל קפיצה חייבים להתרחש בכמה שיותר פריימים. לפי IMDB, האורך של "300" הוא 117 דקות. אני מוכן להתערב אתכם שאם הופכים את כל הקטעים שבהילוך איטי בו לרגילים, הוא מתקצר בלפחות חצי.  חוץ מזה היה ב "300" גם את ג'רארד באטלר, אקשן ויזואלי מרהיב ומדמם וכמה שורות שמצטטים עד היום.
ל "300: עליית האימפריה" לא קוראים "300 2" משתי סיבות: א. זה נראה קצת מוזר. ב. הוא לא המשך של "300". כלומר, הוא כן, גם. הסרט הזה יתמקד יותר בחשיראש הפרסי, המלך / אל שבו נלחמו הספרטנים בסרט הקודם. הסיפור ישתרע לאורך מספר שנים, ויתרחש לפני, במהלך ואחרי הקרב מ "300". רודריגו סנטורו חוזר לגלם את חשיראש, וגם אווה גרין שם. זאק סניידר כתב והפיק, אך ירד מכס הבימוי והוחלף ע"י נועם מורו (כן, הוא משלנו). אם חשבתם שזה אומר שהסרט הזה יהיה במהירות רגילה, לטריילר יש חדשות רעות בשבילכם.

"מפוצלים" – 20/3
אחרי עידן "הארי פוטר" ו"דמדומים", כולם מחפשים את סנסציית הנוער הבאה שתכבוש את הקהל ותמלא את הקופות בדולרים של קוראים צעירים. כרגע נראה  שהשליטה הבלתי-מעורערת בתחום היא סדרת "משחקי הרעב", שרק הכוכבת הראשית שלה הוא סיבה מספיק טובה ללכת. עכשיו הגיע מתמודד חדש לזירה, ויש סיכוי טוב שהוא ישאר.
"מפוצלים" מבוסס על טרילוגיית ספרים שכתבה ורוניקה רות'. גם כאן יש עתיד דיסטופי, מחוזות וממשל אכזר. זהו עולם בו כל אחד שמגיע לגיל 16 עובר מבחנים כדי לדעת לאיזה פלג הוא משתייך, כשהם מבוססים על תכונות – אומץ, כנות, ידידות וכו'. ביאטריס מגלה שהיא מפוצלת – שייכת לכמה פלגים באותה מידה – ושהשלטונות לא אוהבים את המפוצלים ורוצים להשמיד אותם. כן, מסתבר שמותר להיות אמיץ או ידידותי, אבל אם אתה שניהם ביחד – סליחה, אבל אתה חייב למות. אני לא ממש בטוח למה הם רוצים להרוג אותם. הספר על המדף שלי, אני אשתדל לקרוא אותו בקרוב ולחזור אליכם לגבי זה.
את הסרט ביים ניל בורגר ("ללא גבולות") ומככבים בו שיילין וודלי ("היורשים"), מיילס טלר וקייט ווינסלט.

"המבול" – 27/3
תראו, אולי אני לא אדם מאמין, אבל אני מודה שבתנ"ך יש כמה וכמה סיפורים שיכולים להיות אחלה סרטים.  כבר עשו כמה כאלה, אבל לא זכור לי אחד מהתקופה האחרונה. אה רגע, היה את הסרט על זה על נח והמבול. רק שבמקום נח זה היה אוון (סטיב קארל) וזה התרחש בתקופה המודרנית וקראו לזה "מבול של צרות" *רעד*. לא נראה לי שלזה התכוון המשורר. כנראה שגם דארן ארונופסקי ("ברבור שחור") חשב כך, והחליט לכתוב ולביים סרט על המבול שקצת יותר קרוב למקור. זה נראה קצת כמו סרט אסונות, רק, אתם יודעים, תנ"כי.
את נח מגלם ראסל קרואו (שככל הנראה לא ישיר הפעם, תודה לאל), ולצידו יש את אמה ווטסון, לוגן לרמן ("פרסי ג'קסון") ואנת'וני הופקינס.

 

"קפטן אמריקה: חייל החורף" – 3/4
הפותח הרשמי של סרטי הקומיקס לשנת 2014. כתבתי כבר בפוסט הקודם שהציפיות שלי ממנו הן על הגדר – מצד אחד הראשון הוא לדעתי הסרט הכי חלש ביקום של "מארוול" וגם הפעם "שילד" דוחפים את האף שלהם. מצד שני, גם "ת'ור" הראשון לא ממש הרשים אותי, אבל השני מאוד הפתיע לטובה. האם גם הסרט הזה יעשה זאת? אולי. אולי לא. נחכה ונראה.
סטיב רוג'רס (כריס אוונס) כבר הסתגל קצת לזמן המודרני ב"הנוקמים", ועכשיו עליו להיאבק בחייל סובייטי מרושע הידוע כ"חייל החורף". לשם כך הוא יעזר בסאם ווילסון / "הבז" (אנת'וני מאקי), ניק פיורי, נטשה רומנוף ואלכסנדר פירס (רוברט רדפוד). כמו כן צפו לכמה פרצופים מהסרט הראשון וכמובן להופעת אורח של סטן לי.

"ספיידרמן המופלא 2" – 17/4
שבועיים אחרי זה כבר מגיע אלינו סרט הקומיקס השני. הפעם אני נוטה יותר לכיוון ה"לא מצפה" מהסיבה שנראה שיש בסרט הזה מה שהפך את "ספיידרמן 3" לגרוע ומחורבש – יותר מדי אויבים. וגם בטח עלילות משנה של חיי האהבה של פיטר פרקר ועוד סודות שההורים שלו לא טרחו להגיד לו. בנוסף, הודיעו לא מזמן שמתוכנן סרט על "ששת המרושעים" ואולי גם ספין-אוף לונום. נראה שמה שהתחיל כריבוט מיותר אך תמים מתפתח בקצב גדול מדי ומהיר מדי ואני לא אתפלא אם כל העסק יתרסק בקרוב, אם לא בסרט הזה אז בזה שאחריו. אבל היי, כנראה שאתן לזה צ'אנס לו רק בגלל שנראה שהפעם זה אשכרה הולך לכיוון מקורי (לפחות חלקית).
אנדרו גארפילד ואמה סטון חוזרים, ולצידם יש את דיין דהאן ("כרוניקה בזמן אמת") כהארי אוסבורן, ג'יימי פוקס הוא אלקטרו ופול ג'יאמטי הוא הקרנף. ולא, לא שכחתי את מרי-ג'יין. הסצינות של שיילין וודלי נחתכו בעריכה והיא לא תופיע. אולי בסרט הבא. הבמאי הוא שוב מארק ווב (הכניסו בדיחה כאן).

"גודזילה" – 15/5
אתם באמת צריכים תמריץ לראות סרט מעבר ל"מפלצת ענקית הורסת את העיר"? נו, טוב. "גודזילה" היה במקור סרט יפני על…מפלצת ענקית שהורסת את יפן. מאז גודזילה כיכבה בעשרות סרטים יפנים, ולפי הרשימה המשעשעת הזאת הספיקה להלחם בין היתר בקינג-קונג, מפלצת הים ו"ספייס גודזילה". ב 1998 יצא גם עיבוד קולנועי אמריקאי שביים רולנד אמריך, ה-במאי של הריסות המוניות. עכשיו מגיע רימייק. כל מה שאתם צריכים כדי לדעת שאתם רוצים לראות את זה זו השורה הראשונה והטריילר הזה, שחושף בדיוק את הכמות הנכונה כדי להשאיר טעם לעוד.
הבמאי והתסריטאי די אלמונים, והקאסט כולל את אהרון טיילור-ג'ונסון ("קיק-אס"), בריאן קרנסטון ואליזבת' אולסן (זוכרים איך פעם זה נראה כאילו שתי האחיות האחרות הן אלו עם עתיד בתעשייה?).

"אקס-מן: העתיד שהיה" – 22/5
האמת? זה הסרט שאני הכי מצפה לו בשנת 2014. כן כן, למרות נולאן וגודזילה ומשחקי הרעב וכל השאר, באמת שזה הפרוייקט שהכי מסקרן אותי. סיבה אחת היא שלמרות "סופרמן חוזר" המשמים, "ואלקירי" הלא מעניין ו"ג'ק צייד הענקים" (שלא ראיתי, אבל הביקורות היו די שליליות) אני עדיין מאמין בבריאן סינגר. האיש ביים את סרטי ה"אקס-מן" הכי טובים (ביחד עם "התחלה") ואני רוצה להאמין שהסרט הזה יהיה הקאמבק שלו. חוץ מזה, הוא מאחד כאן דמויות משני דורות שונים, מוסיף להן אפילו עוד דמויות, וכל זה בתוך עלילה של מסע בזמן וקונספירציות. זה סרט שנשמע כל-כך שאפנתי שבין אם הוא ינסוק או יתרסק, אי אפשר שלא להעריך את התעוזה של סינגר.
הסיבה השנייה היא, איך לא, הקאסט. לא משנה מי אתם, כנראה שאתם אוהבים לפחות חלק ממנו: סטיוארט, מק'קלן, ג'קמן, מקאבוי, פאסבנדר, לורנס, דיקנלג', פייג', פיטרס ועוד. לראות כל-כך הרבה כשרונות – ותיקים וחדשים – על מסך אחד נשמע לי תענוג. גם אם אחד או שניים מהם לא יביאו את ה A-game שלהם, עדיין יש את כל השאר כפיצוי.
תוסיפו לזה את השיווק הנהדר (הטריילר נראה ממש מבטיח והפוסטרים האלה מעולים) ואת העובדה שיש בו את ה Sentinels (הרובוטים הענקיים שאני מחכה לראות בלייב-אקשן מאז הסדרה המצויירת) וקיבלתם את מה שעלול להיות הסרט המגניב של השנה הקרובה.

"קצה המחר" – 29/5
תהיה דעתכם אשר תהיה על טום קרוז, הבן-אדם בהחלט בוחר סרטים מעניינים ומגוונים. השנה הוא כיכב בסרט שהיה סוג של סלט מד"בי ("אבדון"), לפני כן בסרט ע"פ ספר מתח ("ג'ק ריצ'ר") ולפני כן בסרט ע"פ מחזמר בברודוויי ("רוק לנצח"). בעתיד הוא אמור לגלם את ואן הלסינג (זה שצד מפלצות וגולם ע"י יו ג'קמן ב 2004), את ריצ'ר פעם שנייה ואת אית'ן האנט במשימתו הבלתי-אפשרית החמישית. יש גם שמועות על המשך ל"אהבה בשחקים". בינתיים נראה אותו השנה בעוד סרט מד"בי.
ב"קצה המחר" יש פרק זמן שחוזר על עצמו, כמו "לקום אתמול בבוקר" או "קוד מקור". בעתיד הקרוב בני האדם נמצאים במלחמה נגד גזע חייזרי שפולש. קרוז מגלם את ביל קייג', חייל שלרוע מזלו נהרג במהלך הקרב. אך במקום להישאר מת הוא חוזר לחיים וחי את הקרב שוב ושוב. בעזרתה של ריטה (אמילי בלאנט, "לופר") הוא מנסה להבין מה קורה לו ולמה. את הסרט מביים דאג לימן ("זהות כפולה", "מר וגברת סמית' ").

"רחוב ג'אמפ 22" – 12/6
"רחוב ג'אמפ 21" היה אחת ההפתעות הכי טובות של 2012. לא נכנסתי אליו עם הרבה ציפיות, והוא התגלה בתור קומדיה שנונה, מודעת לעצמה והכי חשוב – ממש מצחיקה. עכשיו כשמגיע סרט ההמשך, יש לו את האחריות של לעמוד בציפיות של כולם. לפי הטריילר נראה שהם לא מתקנים את מה שלא שבור ונשארים באותו סגנון של הומור. נקווה רק שלא יהיה פה מקרה של "הנגאובר" והסרט יהיה שידור חוזר של הראשון עם שינויים קלים. הבמאים של הסרט הראשון חוזרים, יחד עם ג'ונה היל וצ'אנינג טייטום.

"כוכב הקופים: השחר" – 10/7
גם הסרט שקדם לסרט הזה היה סוג של הפתעה. "כוכב הקופים" של טים ברטון מ 2011 נחשב בעיני רבים לסרט די גרוע, בלשון המעטה, ולכן כשעשו ריבוט לכותר עשור לאחר מכן היו חששות באוויר. אבל "כוכב הקופים: המרד" היה סרט ממש טוב, גם בזכות הקאסט האנושי שלו אבל ללא ספק הכוכב היה הקוף סיזר, שאותו גילם (בלכידת תנועה) אנדי סרקיס, שכנראה מוכר לכם יותר כגולום או קינג-קונג. אחרי שבסרט הראשון הקופים הפכו לאינטליגנטים ו-וירוס החל להתפשט בעולם, הסרט הזה קופץ כמה שנים קדימה ובוחן את ההשלכות.
אנדי סרקיס חוזר לגלם את סיזר, אך הקאסט האנושי השתנה. הפעם מככבים גארי אולדמן, ג'ייסון קלארק ("כוננות עם שחר") וג'ודי גריר ("קארי"). גם הבמאי הוחלף, כשהפעם מאחורי המצלמה יושב מאט ריבס ("קלוברפילד" המעולה).

"עלייתה של ג'ופיטר" – 24/7
שנתיים אחרי סרטם האחרון – "ענן אטלס" – ו 11 שנים מאז שנגמרה טרילוגיית "מטריקס", האחים האחים וושאבסקי (סליחה, עכשיו זה האח והאחות וושאבסקי) מוציאים עוד סרט מקורי. בעולם שבו בני האדם נמצאים בתחתית השרשרת האבולוציונית, מלכת היקום מעוניינת לחסל בת-אדם שעצם קיומה מאיים על שלטון המלכה. למה? לא ברור. לפי הטריילר זה נראה מד"בי ביותר, ויש פה את צ'אנינג טייטום, מילה קוניס ושון בין.

"שומרי הגלקסיה" – 31/7
עוד משהו בין-גלקטי! הסרט שחותם (לפחות כרגע) את סרטי הקומיקס של "מארוול" לשנת 2014 הוא גם הסרט הראשון בסדרת "הנוקמים" שאינו סרט המשך (או איחוד) מאז "קפטן אמריקה". העלילה היא על טייס שננטש בחלל ומקים צוות לא שגרתי כדי להגן על היקום מכל החייזרים המרושעים שרוצים להשמיד דווקא את כדור הארץ.
הקאסט כולל את כריס פראט, זואי סלדנה, בראדלי קופר, וין דיזל (השניים האחרונים כמדבבים של דביבון ועץ בהתאמה) ועוד. את הסרט כתב וביים ג'יימס גאן ("סופר").

 guardians

"עיר החטאים 2" – 21/8
אני די מפחד לרשום פה את הסרט הזה כי הוא כבר נדחה מספר פעמים ואין שום הבטחה שזה לא יקרה שוב. וזה באמת מתחיל לעצבן כי "עיר החטאים" היה סרט מעולה ואני מצפה להמשך בקוצר רוח. למרות שנראה שהסרט הושלם, אין ממש פרטים על העלילה או טריילר או אפילו תמונות. מה שכן יש זה את רשימת הקאסט המרשימה – ברוס וויליס, ג'וש ברולין, ג'סיקה אלבה, רוזאריו דוסון, ג'וזף גורדון-לוויט, מיקי רורק ועוד. הסרט אמור להגיע באוגוסט. בואו נחזיק אצבעות שזה באמת יקרה הפעם.

sin

"בין כוכבים" – 6/11
בשביל הרבה אנשים מספיק השם כריסטופר נולאן כדי להתחיל לספור את הימים. והיי, אי אפשר להאשים אותם. אחרי שסיים עם באטמן, נולאן שוב חוזר לביים סרט שכנראה יעשה לכם ביצה מקושקשת מהמוח. לא ידוע הרבה על הסרט, רק שמעורבים בו חורי תולעת ומסע בחלל. אני לא יודע איך אחרי "התחלה" נתנו לנולאן לעסוק בחורי תולעת, נושא שפוטנציאל המיינד-פאקים שניתן לעשות איתו הוא עצום. יהיה מעניין, זה בטוח.
נולאן השאיר קצת פרצופים מוכרים (מייקל קיין, אן האת'וויי) וגם לקח כמה חדשים, כמו טופר גרייס ("שנות ה 70"), מת'יו מקונוהי ("סנגור במבחן"), ג'סיקה צ'סטיין ועוד.

But wait, there's more – סרטים נוספים בקנה (תאריכי היציאה הם בארה"ב)
7/2 – "לגו" – באטמן, צבי הנינג'ה, מורגן פרימן ועוד. והכל בלגו. טריילר.
12/2 – "רובוקופ" – רימייק של השוטר הרובוטי. טריילר.
21/2 – "פומפיי" – אתם לא שונאים את זה כשהר הגעש מעל לעיר שלכם מתפרץ? טריילר.
28/2 – "נון-סטופ" – ליאם ניסן על מטוס. הפעם בלי חטופות ובלי נחשים. טריילר.
7/3 – "מלון גרנד בודפסט" – המון פרצופים מוכרים עושים צ'ק-אין במלון של ווס אנדרסון ("ממלכת אור הירח"). טריילר.
18/4 – "התעלות" – המוח של ג'וני דפ מועבר אל מחשב. והיי, הפנים שלו לא לבנות הפעם! טריילר.
30/5 – "מרשעת" – אנג'לינה ג'ולי היא המכשפה מ"היפהפיה הנרדמת". טריילר.
29/6 – "רובוטריקים 4" – שובם של מייקל ביי והמכוניות המתקוטטות.
15/8 – "בלתי נשכחים 3" – כוכבי אקשן זקנים וצעירים יורים ובוטעים. טריילר.
3/10 – "איננה" – דייויד פינצ'ר ("הרשת החברתית) מביים את בן אפלק במותחן ע"פ ספר.
21/11 – "משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1" – תחילת הפינאלה של עלילות הנערה הבוערת.
12/12 – "אקסודוס" – רידלי סקוט ("פרומתאוס") מביים את סיפור יציאת מצרים.
17/12 – "ההוביט: לשם ובחזרה" – הסוף של הטרילוגיה הכי מיותרת של השנים האחרונות.

קומיקאזה – סרטי הקומיקס הקרובים

marvel

ממש נחמד להיות סרט קומיקס בימים האלה. לא משנה באיזה פרנצ'ייז מדובר, כבר כמה שנים שהתורים בקופות הקולנוע מוכיחים שוב ושוב שהסרטים האלה כבר לא פונים יותר רק לילדים וגיקים, אלא לכולם. הדוגמה הכי טובה לכך היא כנראה העובדה ששלושה סרטי קומיקס נמצאים כרגע בטופ 10 של רשימת הסרטים הכי מרוויחים בכל הזמנים, כשהרווחי ביותר מביניהם – "הנוקמים" – נמצא במקום השלישי! אני בספק אם לפני עשור מישהו היה מאמין שסרט קומיקס יכול להיות הסרט השלישי הכי רווחי בכל הזמנים. בין אם אלה סרטים קלילים וכיפיים כמו "הנוקמים" או קודרים ורציניים יותר כמו "האביר האפל", כולם נוהרים לקופות לראות כל סרט קומיקס חדש שיוצא.
כנראה הדבר הכי טוב או הכי גרוע בסרטי קומיקס – תלוי מה דעתכם עליהם – הוא שאפשר להמשיך לעשות אותם…לנצח, בערך. חוברות קומיקס קיימות כבר עשרות שנים, עם המון דמויות, קווי עלילה, מותות, תחיות, שיבוטים, כל מה שאתם יכולים לחשוב עליו. נכון שכיום מככבים בסרטים הגיבורים הכי מוכרים כמו באטמן, ספיידרמן, סופרמן וכו', אבל יש עוד אלפי דמויות שמעולם לא הופיעו על מסך וכל אחת מהן היא סרט פוטנציאלי שמחכה להתממש. כמובן שיכול להיות שיגיע היום שבו הסרטים האלה יתחילו להדרדר באיכות ו / או בהכנסות והז'אנר יתפוגג לאט לאט. אבל לא נראה שזה עומד לקרות בעתיד הקרוב, וזה העתיד שאני רוצה לדבר עליו. אז הנה מבט קדימה על סרטי הקומיקס הקרובים (תאריכי היציאה הם בארה"ב ונכונים לכתיבת שורות אלה):
"באטמן נגד סופרמן" – 17.7.2015
לא ידוע הרבה על הסרט הזה. אפילו שם רשמי עדיין אין לו. בהתחלה פשוט קראו לו "באטמן נגד סופרמן", אבל לאחרונה יש פרסומים שהאולפנים רכשו כל מיני דומיינים (שמות אתרים), וכולם נראים בערך כמו "איש הפלדה: *הכניסו משהו עם המילים Dark או Knight*". כן, ממש חושבים פה מחוץ לקופסה. אבל זה עדיין עדיף על השם הראשוני, כי בכל זאת, זה סרט המשך ל"איש הפלדה" למרות שעם הזמן זה נראה פחות ופחות כזה ויותר מיני-"ליגת הצדק".
נתחיל מהחדשות העדכניות ביותר: כמו שאולי שמעתם בשעות האחרונות, לחגיגה של באטמן וסופרמן מצטרפת עכשיו גם וונדר-וומן, שתגולם ע"י לא אחרת מגל גדות. לפני הדמויות, בואו נסתכל רגע על השחקנים. אז דבר ראשון, כן, זה בהחלט מרשים שבחרו שחקנית ישראלית לתפקיד כזה. שחקנים ישראלים לא זרים לסרטי קומיקס – היו כבר, לדוגמא, את אלון אבוטבול ב"עלייתו של האביר האפל" ואיילת זורר ב"איש הפלדה" הראשון – אבל זה כנראה התפקיד הכי גדול שיגולם ע"י ישראלי/ת בסרט קומיקס עד כה. יכול מאוד להיות שאחרי הסרט הזה גדות תמשיך לגלם את וונדר-וומן גם בסרט סולו משלה, או אולי בסרט "ליגת הצדק" הרשמי.
לליהוק הזה יש יתרונות וחסרונות. דבר ראשון, גל גדות בהחלט יפה לעין. אני מכיר את וונדר-וומן בצורה מאוד שטחית, אבל לפי הבנתי היא סוג של אלה מהאמזונס או משהו. לכן אני חושב שזה נחמד שליהקו את גדות, שהיופי שלה קצת יותר אקזוטי מכל השחקניות האמריקאיות הלבנות האלה. מצד שני, לגל גדות יש סוג של בייבי-פייס. עד כמה שהיא ניסתה להיראות קשוחה ב"מהיר וצעבני", לא ממש קניתי את זה. לדעתי וונדר-וומן צריכה גם לדעת להיראות קשוחה ומאיימת, הרי היא רוצה שפושעים יפחדו ממנה, לא ינסו להתחיל איתה. יכול מאוד להיות שאני טועה ואולי כן יש לה את זה ופשוט לא ראינו. הרי זה לא שמישהו נדרש לתת תצוגת משחק מרשימה במיוחד בסרטי "מהיר ועצבני". כמו כן, עלו תלונות ברשת על כך שהיא רזה מדי לתפקיד. אבל היי, משקל זה דבר שאפשר להעלות או להוריד בעזרת הדיאטה / אימון הנכונים. אם יש מישהו שמוכיח את זה שוב ושוב זה באטמן הקודם, כריסטיאן בייל.

batsuper

ואם כבר הזכרנו, כמה מילים בקצרה על באטמן (דיברתי עליו בהרחבה בפוסט החדשות הקודם). כפי שנרמז מהשם, סופרמן יפגוש את האביר האפל בסרט, שיגולם ע"י בן אפלק. אפלק לא חדש לסרטי קומיקס או גיבורי-על – הוא כיכב ב"דרדוויל" משנת 2003. זה היה סרט די מעפן, בלשון המעטה (בכלל, יחד עם "הענק" הראשון והנוראי, 2003 לא הייתה שנה טובה לסרטי קומיקס). חוץ מזה, ב 2006 אפלק גילם בסרט "הוליוודלנד" את ג'ורג' ריבס, שגילם את סופרמן בסדרת הטלוויזיה בשנות ה 50. ועכשיו, בגיל 41, הוא מצרף גם את באטמן לאוסף. לא חסרות באינטרנט הכפשות יצירתיות על כישוריו של אפלק כשחקן. אני אישית חושב שהוא בסדר, לא שחקן מעולה, אבל גם לא גרוע כמו שעושים ממנו. מה שאפלק בהחלט יודע לעשות זה לביים – הוא כבר ישב מאחורי המצלמה של שלושה סרטים. האחרון היה זוכה האוסקר "ארגו", אבל לדעתי הטוב מביניהם גם באיכות וגם בבימוי הוא "גנב עירוני" מ 2010. בהחלט היה יותר מעניין לראות את אפלק מביים סרט קומיקס מאשר מככב באחד, ואולי יום אחד גם זה יקרה.
לגבי בן אפלק וגל גדות אני אגיד את אותו הדבר – הליהוקים שלהם אכן נשמעים תמוהים למדי, אבל אולי כדאי לחכות ולתת להם צ'אנס לפני שעורפים פה ראשים. לא חסרים מקרים של ליהוקים שהרימו לא מעט גבות ובסוף התבררו להיות מעולים. חוץ מהשניים האלה, כמובן שחוזרים לסרט גם הקאסט של "איש הפלדה" – הנרי קאוויל יחזור לגלם את סופרמן, איימי אדמס תהיה לויס ליין, לורנס פישבורן יהיה פרי ווייט ודיאן ליין תשוב לגלם את מרת'ה קנט. זאק סניידר יחזור אל כס הבימוי  ודייויד ס. גוייר שוב כותב את התסריט.
ומה לגבי הסרט? כרגע המידע הזה הוא בערך כל מה שידוע עליו. לא פורסם שם רשמי, לא תיאור, לא עלילה, כלום. יש לא מעט סימני שאלה באוויר, אבל אם הסרט מתוכנן לצאת בקיץ 2015 הוא יתחיל לזוז מאוד בקרוב, ונקבל עוד ועוד תשובות עם הזמן. מה שבטוח הוא שב"די.סי" לא מבזבזים זמן. נראה שהם רוצים להגיע כמה שיותר מהר ל"ליגת הצדק" – התשובה שלהם ל"נוקמים" – ולא טורחים לעשות סרטי סולו לכל דמות כמו ב"מארוול". מצד אחד, עוד סרט מקור של באטמן בהחלט נשמע מיותר. מצד שני, להציג באטמן חדש *ו*את וונדר-וומן – גיבורה שטרם נראתה על המסך הגדול – באותו סרט עם סופרמן נשמע קצת צפוף מדי. וזה עוד לפני שמתייחסים לאחד מסימני השאלה הגדולים של הסרט – האם באטמן וסופרמן יהיו עסוקים רק בלהלחם זה עם זה, או שיהיה להם נבל משותף? ואם כן, מי? ההימור הכי בולט וסביר הוא לקס לות'ר, שלא הופיע בסרט הראשון אבל חדי העין יכלו לשים לב ללוגו של חברתו "לקסקורפ", כך שהוא בהחלט נוכח. אך האם הוא רק בתחילת דרכו, או שמעמדו בעיר כבר מבוסס? ובכלל, האם הסרט ימשיך מיד לאחר "איש הפלדה" או שנקפוץ קדימה בזמן? אז כן, כרגע הרבה דברים לא ידועים והרשת מלאה בשמועות ותאוריות, אבל כדי לדעת את הפרטים נצטרך לחכות בסבלנות.
אבל גם בלי לדעת את הפרטים, שוב, הסרט הזה צפוף. עם לא מעט קאסט תומך, חדש וישן, ושתי דמויות עיקריות חדשות שגם להן בטח יש סיפורים משלהן, קל לשכוח לרגע שזה בכלל סרט ההמשך של סופרמן. "איש הפלדה" היה סיפור המקור שלו שהראה מאיפה החייזר הקריפטוני הגיע ואת ההתאקלמות שלו בכדור הארץ והפיכתו לגיבור האייקוני, אך כעת במקום להמשיך הלאה עם הגיבור אחרי שהכרנו אותו, נראה שהסיפור עומד להתפצל לכמה מקומות שונים. בעוד של"מארוול" יש תכנית מחושבת היטב, נראה ש"די.סי" יורים באפלה ומקווים לטוב. לא מעט אנשים חוזים שהסרט הזה יהיה אסון מוחלט, ואולי זה נכון. רק הזמן יגיד.
"קפטן אמריקה – חייל החורף" – 4.4.2014

captain

בצד השני של המגרש, ל"מארוול" כבר יש כמה סרטים בקנה, וזה רק בסדרת "הנוקמים" שלהם. נתחיל לפי הסדר. עד לא מזמן לא ממש ציפיתי להמשך של "קפטן אמריקה". אני מאוד מחבב את כריס אוונס, אבל הסרט הראשון הוא לדעתי כנראה החלש ביותר בסדרת "הנוקמים".  הדמות של הקפטן לא הייתה כזאת מעניינת, וגם לא כזאת "על" (תכלס, הוא רק איש חזק מן הרגיל עם מגן מגניב), הנבל לא היה כזה מעניין וכמו "ת'ור" הראשון הסרט לקח את עצמו די ברצינות. ההרגשה הכללית הייתה שהוא נוצר רק כדי להכניס את קפטן אמריקה לתודעה, שנדע מי הוא לפני שיגיע "הנוקמים". לכן הציפיות שלי לסרט על המשך מעללי הסולו של הקפטן היו די נמוכות. ואז הגיע "ת'ור – העולם האפל".
"ת'ור 2" (זה יותר קצר) היה ממש, ממש טוב. הוא נטש את הרצינות והשייקספיריות שאפיינו את רוב הסרט הראשון בשביל הומור קליל וכיפי, ובכלל היה סרט יותר מגניב ומעניין (ולפני שאיזו פאן-גירל תזרוק עלי משהו, כן, גם ללוקי צריך להודות על כך). אחרי שיצאתי מהסרט חשבתי "רגע, אם ת'ור יכול להשתפר ככה, אולי גם קפטן אמריקה יכול".  ואז ראיתי שוב את הטריילר ונזכרתי למה אני חושש שאולי זה בכל זאת לא יקרה – S.H.I.E.L.D. בהתחלה ארגון "שילד" – שמורכב מסמואל ל. ג'קסון, קלארק גרג ועוד הרבה אנשים שלא אכפת לנו מהם –  הופיע רק בסצינות הפוסט-קרדיטים, אחר כך הוא השתלט על חצי מ"איירון מן 2" ואז כיכב ב"הנוקמים". באחרון זה עוד עבד, כי הרי "שילד" הם אלה שאיחדו את כל הגיבורים, אז מן הסתם שהם יופיעו בסרט האיחוד. אבל כשמסתכלים על שאר הסרטים, אולי כדאי ל"שילד" לא לדחוף את האף שלהם לסרטי הסולו. הרי לא סתם "איירון מן 2" נחשב לחלש מבין השלושה. הוא ניסה להיות גם סרט בפני עצמו וגם הכנה ל"נוקמים" ובסוף יצא מזה סלט מקושקש. "ת'ור 2" הוכיח שגם אחרי "הנוקמים" הסרטים האלה יודעים להסתדר טוב מאוד גם בלי ניק פיורי ושות'.
אני לא יודע למה החליטו לשים את "שילד" בסרט. אולי זה כדי לנסות למשוך עוד קהל. אולי "קפטן 2" עומד להיות גם הכנה ל"הנוקמים" הבא כמו "איירון מן 2". לא משנה מה הסיבה, אני מקווה שהפעם ימצאו דרך לשלב אותם בצורה טובה יותר. שאר הקאסט כולל את רוברט רדפורד, אנת'וני מאקי בתור הסייד-קיק של הקפטן וכמה דמויות מהסרט הראשון שחוזרות איך שהוא, למרות שעברו 70 שנה (פלאשבקים? מסע בזמן? הקפאה קריוגנית? הכל אפשרי..).

"ספיידרמן המופלא 2" – 2.5.2014

spidey

זוכרים איך אמרתי למעלה שעוד סרט מקור של באטמן יהיה מיותר כי היה לנו אחד לפני פחות מעשור? מסתבר שבשביל "מארוול" עשור זה מספיק זמן לחכות.  ל"ספיידרמן המופלא" אני אוהב לקרוא "ספיידרמן 2.0". הוא פשוט גרסה קצת טובה יותר של "ספיידרמן" מ 2002. אנדרו גארפילד ואמה סטון יותר נחמדים לצפייה מאשר טובי מגווייר וקריסטן דאנסט, יש כמה בדיחות טובות, אבל זה בערך כל מה שהסרט מחדש. אבל עכשיו כשהם ביססו את הדמות (שוב) אפשר ללכת למקומות חדשים שהטרילוגיה המקורית לא נגעה בהם.
בהתחלה סרט ההמשך נשמע מבטיח, הודות לכמה ליהוקים מעניינים ביותר – ג'יימי פוקס לוהק בתור הנבל אלקטרו, דיין דהאן ("כרוניקה בזמן אמת") לוהק בתפקיד הארי אוסבורן ושיילין וודלי ("היורשים") לוהקה כמרי-ג'יין ווטסון. כלומר, גם יש נבל שטרם נראה בסרטים וגם מוצגות שתי דמויות מוכרות של נכחו בסרט הראשון, עם אפשרות לתת להם ייצוג חדש ומעניין. אבל אז קרו כמה דברים שחרבשו הכל: דבר ראשון, הוכרז על ליהוקו של פול ג'יאמטי בתור נבל נוסף, "ריינו" ("הקרנף"). אחר כך הוכרז שלמרות שהקטעים עם שיילין וודלי כבר צולמו, התפקיד שלה נחתך מהסרט והיא תופיע רק בסרט השלישי (יש גם שמועות הטוענות שאולי התפקיד בכלל ילוהק מחדש). ולא מזמן גם הגיע הפוסטר הזה. נראה שבנוסף לאלקטרו וריינו, הארי אוסבורן עומד להפוך לגובלין הירוק.
מה לעזאזל?! ידוע שהטענה העיקרית – שאני מסכים איתה לחלוטין – נגד "ספיידרמן 3" הייתה שהיו בו יותר מדי נבלים וקווי עלילה, מה שעשה אותו מבולגן לגמרי. האם האולפנים מנסים לשבור את השיא ולהרוס את הסדרה הזאת כבר בסרט השני? הרי רק לפני כמה חודשים הם קבעו תאריכים לשני(!) סרטי המשך נוספים, ולפי ראיונות ושמועות נראה שהסרטים האלה בונים כלפי איחוד של נבלים (כמו ה "Sinister Six") בהמשך הדרך. אם ככה, למה לדחוס כל-כך הרבה בסרט הקרוב? קודם סרט ריבוט לא מחדש, עכשיו סרט עם יותר מדי נבלים…אני מאוד אופתע אם גם הגלגול הזה של ספיידרמן ימשיך מעבר לשלושה סרטים. לפחות כאלה איכותיים. הטריילר לסרט מגיע מחר. נקווה לטוב.
"אקס-מן: העתיד שהיה" – 23.5.2014

x-men

הגענו לפרנצ'ייז עם ציר הזמן הכי מבלבל, לא רק בסרטי קומיקס אלא בכלל. אם הסרטים של "הנוקמים" ו"ספיידרמן" כרונולוגיים ובסדר שאפשר להבין, הסרטים של "אקס-מן" מפוזרים בכל מקום. גם הם התחילו עם טרילוגיה, שכמו "ספיידרמן" היה לה סרט ראשון טוב, סרט שני יותר טוב וסרט שלישי שהרס הכל. אחר כך הגיע "אקס-מן: המקור – וולברין", סרט סולו שמתמקד בוולברין שמתרחש לפני הטרילוגיה. אחריו יצא "אקס-מן: ההתחלה" המעולה שמתרחש אפילו לפני כן, והשנה קיבלנו את "וולברין", שמתרחש אחרי הסרט השלישי בטרילוגיה. אתם עדיין איתי? יופי, כי הסרט הבא מערב מסע בזמן ומתרחש במקביל גם כעשור לאחר "אקס-מן: ההתחלה" וגם כעשור לאחר "אקס-מן 3". כואב לי הראש רק מלחשוב על זה, ואם מישהו מסוגל לשבץ את כל הסרטים האלה על ציר זמן אחד אני אזמין אותו לסרט כשיצא.
בגדול נראה שעלילת הסרט תהיה דומה לקומיקס ממנו לקוח השם – בארה"ב דיסטופית שנשלטת ע"י רובוטי ענק, מוטנטים נשלחים אל מחנות ריכוז ונהרגים. כאשר נראה ששואה גרעינית עומדת להתרחש, התודעה של קיטי פרייד מה"אקס-מן" (שגולמה ע"י אלן פייג' בסרט השלישי וגם חוזרת לסרט הזה) נשלחת אחורה בזמן אל הגוף הצעיר שלה, והיא מספרת לשאר הקבוצה על מה שעומד לקרות ואומרת שעליהם למנוע את האירוע שמוביל לכך – התנקשות בסנאטור אמריקאי. למרות שפייג' חוזרת לסרט, לפי הטריילר נראה שדווקא וולברין הוא זה שחוזר בזמן, שזה די מבאס. לא שיש לי בעיה עם וולברין, אבל הוא היה סוג-של הכוכב הראשי של הטרילוגיה וקיבל שני סרטי סולו. היה נחמד לו היו מגוונים קצת.
בכל מקרה, הסרט בהחלט נראה מסקרן, והוא גם סוג של "אקס-מן אולסטארס". בגלל ההמשכיות גם של "התחלה" וגם של הטרילוגיה, חוזרים לפה הכוכבים גם מזה וגם מזה: שני האקסווייר-ים (פטריק סטוארט וג'יימס מקאבוי), שני המגניטו-ים (איאן מק'קלן ומייקל פאסבנדר), ג'ניפר לורנס, ניקולס הולט, אנה פאקווין, האלי ברי ועוד. בנוסף לכל אלה יש גם כמה חדשים כמו פיטר דינקלג' – כנראה בתור הנבל – ואוון פיטרס שמגלם את "קוויקסילבר" (עוד על זה בהמשך). יהיה מעניין לראות איך הבמאי בריאן סינגר – שביים את שני הסרטים הראשונים בטרילוגיה – ילהטט את כל הכוכבים האלה. כרגע זה בהחלט אחד הסרטים המצופים ביותר שלי בשנה הבאה.

"שומרי הגלקסיה" – 1.8.2014

guardians

כנראה הפרוייקט הכי מסקרן בשלב השני של סדרת "הנוקמים". גם על הסרט הזה לא ידוע הרבה. התקציר בדף IMDB הוא "טייס שננטש בחלל צריך לאחד חבורה של חייזרים כדי ליצור קבוצה שיכולה להביס איומים קוסמיים". אוקיי. עד כמה שידוע לי, עד לפני סצינת הפוסט-קרדיטים ב"ת'ור 2" לא היה שום דבר שקשור לסרט הזה או הדמויות שלו בסרטי "מארוול" עד כה. בניגוד לשאר הסרטים, אין פה רק גיבור אחד ואולי גם סייד-קיק, אלא קבוצה נוספת שלמה של גיבורים.
אחרי שהוכרז שהנבל ב"נוקמים 2" יהיה אולטרון, עלו שמועות שאולי ת'אנוס – החייזר הסגלגל מסצינת הפוסט-קרדיטים של "הנוקמים" – יהיה הנבל בסרט הזה, אך הבמאי / תסריטאי ג'יימס גאן אמר שהנבל יהיה דמות בשם Ronan the Accuser. מה שכן, הוא אמר שהסרט אכן יחשוף מידע נוסף על מי זה הת'אנוס הזה ומה הוא רוצה.
המנהיג של החבורה הוא פיטר קוויל / "סטאר-לורד" שיגולם ע"י כריס פראט ("כוננות עם שחר"). שאר הקאסט מורכב בין השאר מזואי סאלדנה ("קולומביאנה") שתגלם חייזרית ירוקה, בראדלי קופר שידבב דביבון עם תתי-מקלע (לא, אין פה שגיאות כתיב) ו-וין דיזל שידבב עץ (גם פה לא). האם יהיה איזה שהוא אזכור לנוקמים? האם הקבוצה הזאת תשתלב ב"נוקמים 2"? האם בהאלווין הבא אנשים יתחפשו לדביבונים עם תתי-מקלע? התשובות עוד 8 חודשים.
"הנוקמים 2" – 1.5.2015

ultron

חזרנו ל 2015.  גם בסרט הזה החבורה תתאחד להיאבק באויב משותף, הפעם זה יהיה הרובוט המרושע אולטרון, שיגולם ע"י ג'יימס ספיידר (שמשתתף בכל מיני דברים שלא ראיתי, אז אני לא מכיר אותו. אולי אתם כן). כמו כן, יצטרפו שתי דמויות חדשות – אליזבת' אולסן תגלם את הגיבורה "סקרלט וויץ'" ואהרון טיילור-ג'ונסון יגלם את…"קוויקסילבר"! כן, אותו אחד שמוזכר למעלה. הדמות עומדת להיות מגולמת ע"י שני שחקנים שונים בשני פרנצ'ייזים שונים של "מארוול". למה? שאלה טובה. פרט טריוויה משעשע – שני השחקנים השתתפו יחד בסרט "קיק-אס" הראשון. עכשיו נראה שהם עומדים to kick ass בנפרד, אך יגלמו את אותה הדמות.
רוברט דאוני-ג'וניור, כריס המסוורת', מארק רופאלו, כריס אוונס, סקרלט ג'והנסון וג'רמי רנר יחזרו לנקום. ג'וס ווידון שוב יכתוב ויביים. יש למה לחכות.
"ארבעת המופלאים" – 19.6.2015

four

עוד ריבוט! וגם הוא מגיע עשור לאחר הסרט המקורי! אבל בניגוד לספיידרמן, יש לי הרגשה שהריבוט הזה יתעלה בהרבה על המקור. גם כי המקור סרט חביב, לא יותר, ולא חסר מה לשפר. וגם בגלל שהבמאי של הסרט הוא ג'וש טראנק, שביים את "כרוניקה בזמן אמת" המעולה. הנקודה המדאיגה היא התסריטאי, סיימון קינברג. קינברג כתב כמה וכמה סרטים, חלקם טובים יותר וחלקם פחות – "XXX 2", "אקס-מן 3", "ג'אמפר", "שרלוק הולמס" ואת "אקס-מן: עתיד שעבר" הנ"ל. אבל טראנק הראה שהוא יודע מה הוא עושה, ולכן אני די אופטימי לגבי הסרט הזה.
לא ידוע כמעט כלום על הסרט, אבל יש שמועה בהחלט מעניינת – את הדמות של ג'וני סטורם / "הלפיד האנושי" עלול לגלם מייקל ב. ג'ורדן, שעבד עם טראנק ב"כרוניקה". למרות שזה לא רשמי, יצא לי כבר לראות כמה תלונות על כך ברחבי הרשת בגלל ש – אתם יושבים? – ג'ורדן הוא שחור! אוי ויי זמיר!  אז כן, זה די מגוחך, ולכל המתלוננים אני ממליץ לפתוח קצת את הראש. זה שהדמות בקומיקס לבנה לא מחייב שחקן לבן. מה שעוד מעניין בזה הוא שג'וני סטורם הוא אח של סו סטורם, "הבחורה הבלתי-נראית". כלומר, אם ג'ורדן אכן ילוהק לתפקיד, כנראה שגם אחותו תגולם ע"י שחקנית שחורה. רואים? זה כבר נשמע כמו ריבוט מעניין.
"אנט-מן" – 31.7.2015

ant

אם אמרתי של"ארבעת המופלאים" אני מצפה בגלל הבמאי, ל"אנט-מן" אני מצפה מאותה סיבה, רק שהציפייה הזאת גדולה פי 20. זאת מכיוון שהבמאי / תסריטאי הוא אדגר ריייט, שאחראי ל"טרילוגיית הקורנטו" ו"סקוט פילגרים נגד העולם", וכנראה הבמאי / תסריטאי האהוב עלי כרגע. לא ידוע כלום על הסרט חוץ משהגיבור שלו יהיה המדען האנק פים, שהופך לאנט-מן – גיבור שיכול לשנות את הגודל שלו ושל דברים סביבו. על הנייר זה אולי נשמע משעמם, אבל אני סומך על רייט בעיניים עצומות ומוכן להמר כבר עכשיו שזה יהיה אחד הסרטים הטובים ביותר של "מארוול", לא רק בפרנצ'ייז של "הנוקמים" אלא בכלל. Mark my words.
לסיום, כמה מילים על שני סרטים נוספים שלא הזכרתי – האחד הוא "עיר החטאים 2", סרט ההמשך לסרט המעולה  מ 2005. הקאסט המרשים שלו כולל את ברוס וויליס, ג'וש ברולין, ג'וזף גורדון-לוויט, ג'סיקה אלבה ועוד. הבעיה היא שהסרט כבר נדחה לא מעט פעמים כך שאי אפשר לדעת אם הוא באמת מתוכנן לצאת בתאריך שנקבע. כרגע זה 22.8.2014. הסרט השני הוא "השירות החשאי", המבוסס על קומיקס של מארק מילר (שגם יצר את הקומיקס של "קיק אס") ויביים אותו מת'יו ווהן ("קיק אס", "אקס-מן: ההתחלה"). הסרט מספר על סוכן MI6 ותיק המנסה לאמן את אחיינו להפוך גם כן להיות סוכן ומככבים בו מייקל קיין, קולין פירת' וסמואל ל. ג'קסון. יצא ב 6.3.2015.
זהו. כפי שאתם רואים, יש לנו לא מעט סרטי קומיקס בשנים הקרובות. חלק מצופים יותר, חלק פחות, אבל בהחלט יהיה מעניין לראות לאן הז'אנר הזה יתפתח. סוף-חג שמח!

ביקורות – דון ג'ון, קארי וכח משיכה

שלום לכם. עבר כמעט חודש מאז הפוסט האחרון שלי פה. כמו שאמרתי אני בחופשה בארה"ב אז יש לי דברים קצת יותר טובים לעשות מלכתוב ביקורות. אבל עכשיו אני תקוע על אוטובוס ל 9 שעות הקרובות פלוס-מינוס, אז למה לא? מאז שהגעתי לפה ראיתי 3 סרטים, אז כדי להשלים פערים אסקר פה את שלושתם.
"דון ג'ון"
בתור אחד שמאוד אוהב את ג'וזף גורדון-לוויט (שמטעמי נוחות יכונה 'ג'ג"ל' מכאן והלאה) מאוד ציפיתי לסרט הזה. ג'ג"ל הוא שחקן מוכשר ביותר שיודע לבחור את התפקידים שלו, ובין תפקיד לתפקיד הוא גם מופיע, רוקד, שר ומפעיל את האתר HitRecord, פרוייקט ענקי של יצירות מכל התחומים שפתוח לאנשים בכל העולם. כאילו שזו לא מספיק תעסוקה בשביל עשרה אנשים, לפני זמן מה הוא החליט שבא לו גם לכתוב ולביים סרט משלו. כן, בזמן שאתם מלהטטים כדורים בחוג ג'אגלינג, הוא מלהטט תחומי עיסוק.
גם בתוך התחומי עיסוק האלה הוא יודע לגוון. אף תפקיד של ג'ג"ל לא דומה לאחר. הוא גילם תלמיד תיכון, רומנטיקן, חולה סרטן, שודד חלומות, שוטר, רוצח של נוסעים בזמן ועוד. מכל החוויות האלה הוא כנראה צבר ידע בלא מעט נושאים, והיו לו לא מעט אפשרויות לבחור כנושא של סרטו הראשון. כמובן שהוא בחר דבר לא צפוי – סרט רומנטי עם טוויסט של 18+. כן, יש בסרט גבר ואישה שמתאהבים אבל הצלע השלישית שמפריעה להם היא לא האהוב שלה מהתיכון שחוזר לחייה או הידידה שאוהבת אותו בסתר. המכשול של הגיבור שלנו למצוא אהבה הוא פורנו. את זה שהרבה אנשים צופים בפורנו כולם יודעים. זה לא טאבו בהוליווד – לפני שנתיים יצא "בושה" הנהדר של סטיב מקווין, שם מייקל פאסבנדר גילם מכור לסקס – אבל אין הרבה סרטים על הנושא, בטח שלא עם כוכבים הוליוודים שכולם אוהבים.

Don-Jon-1

למי שדואג, הסרט הזה הרבה יותר קליל ומבדר מ"בושה". בתפקיד הראשי נמצא, כמובן, ג'ג"ל (כי אם בין ה 1,001 עיסוקים שלך אתה מוצא זמן לעשות סרט אז למה לא לככב בו גם על הדרך) שמגלם את ג'ון, ערס יפיוף מניו-ג'רזי. במבט ראשון חייו נראים שגרתיים למדי – ביום הוא מנקה את הדירה שלו, נפגש עם המשפחה, הולך לכנסייה להתוודות על חטאיו ואז בלילה יוצא ליצור עוד חטאים, כשכל ערב הוא גומר עם בחורה אחרת לצידו. זה כנראה היה מספק כל בחור נורמלי, אבל לג'ון יש בעיה – הוא מכור לפורנו. למעשה, הוא צופה בכל-כך הרבה פורנו שהוא בנה לעצמו פנטזיות סקס שלא מתממשות בחיים האמיתיים, ולכן הוא מוצא יותר עונג עם הבחורות המפוקסלות מאשר עם אלה שהוא פוגש במועדון.
אבל כמובן הכל משתנה כשלתמונה נכנסת ה-בחורה. וזו לא סתם בחורה, אלא ברברה, הידועה גם כסקרלט ג'והנסון. ברברה היא גם פרחה ניו-ג'רזית טיפוסית, וגם לה יש את הפנטזיות שלה, שקצת שונות מאלה של ג'ון – היא בחורה שגדלה על סרטים רומנטיים קלישאתיים, וחושבת שהגבר המושלם הוא מצד אחד מאצ'ואיסט ומצד שני זה שמפלס את דרכו דרך מערך האבטחה הכושל של שדה התעופה כדי להגיד לך בעיניים דומעות שאת משלימה אותו רגע לפני שאת עולה למטוס. וכך נוצר משולש האהבה המוזר הזה של גבר, אישה ואלפי נשים וירטואליות.
ג'ג"ל וג'והנסון מספקים את הסחורה כצפוי, ויש איתם גם עוד שחקנים מוכרים לא פחות כמו טוני דנצה וג'וליאן מור, שגם נותנים הופעות מרשימות. התסריט והבימוי של ג'ג"ל בהחלט בולטים לטובה – הרבה מהסרט הוא השגרה החוזרת של עצמה של ג'ון, בסגנון של "לקום אתמול בבוקר" – אותו דבר, אבל שונה כל פעם. יש לו גם חסרונות – בתור סרט שאחד הנקודות בו הוא השוואה בין הפנטזיות שלו לשלה, הוא לא נוגע בנושא מספיק כמו שהייתם רוצים. כמו כן, המערכה האחרונה קצת משנה את הטון ונראית די פתאומית, אבל הסרט עדין מצליח להיות מבדר, כנה ומצחיק. אם ככה נראה סרטו הראשון אני בהחלט מצפה לפרוייקטים הבאים של ג'ג"ל, שמוסיף עוד כשרונות לאוסף שלו בזמן שיש אנשים בעולם בלי כישרון אחד. תחלוק קצת, בן-אדם.
"קארי"
לא בדקתי את העניין לעומק, אבל נראה לי שאלה לא גיבורי-על או מותחנים שמקבלים הכי הרבה ריבוטים ורימייקים. לא, לא, מה שהוליווד אוהבת למחזר הכי הרבה זה סרטי אימה. זה כאילו הם מפחדים שהסרטים האלה יתיישנו ולא יפחידו את הדור הנוכחי, אז צריך לעשות אותם שוב ולהוסיף דברים, בין אם זה יותר תקציב לאפקטים, יותר דם או יותר סמארטפונים. והאמת, רוב הרימייקים האלה מבישים למדי. אם הייתי מהתסריטאים של "יום שישי ה 13" או "סיוט ברחוב אלם" הייתי מתרחק כמה שיותר ממחנות ביער ושותה הרבה רדבול.  בעוד המקוריים עשו סיוטים לאנשים מבוגרים, אני בספק שאחותי בת ה 10 הייתה נבהלת ולו פעם אחת מהגרסאות החדשות. מדי פעם מגיע איזה רימייק שמצדיק את קיומו – כמו "מוות רצחני" שיצא השנה או "ליל האימה" מ 2011 – אבל רובם בעיקר מעוררים געגועים לאייטיז.
גם "קארי" נכנס לקבוצה האחרונה. הסרט מבוסס על הספר הראשון שפרסם סופר המתח הידוע סטיבן קינג. במרכז העלילה ניצבת קארי, ילדה עם חיים לא קלים. כשהיא בבית-ספר כולם צוחקים ומקניטים אותה, וכשהיא בבית אמה הדתית האדוקה מתעללת בה. קצת לפני סוף שנת הלימודים היא מגלה שהיא מסוגלת להזיז דברים בכוח המחשבה, מה שמוביל לנשף סיום בלתי-נשכח. את הסרט הראשון ביים בריאן דה פאלמה בשנת 1976, והוא נחשב לקלאסיקת אימה. למרות שאני חובב סרטי אימה יצא לי לראות אותו רק לא מזמן, ואני מבין למה. זה סרט נהדר, בעיקר בזכות ההופעה המעולה של סיסי ספייסק בתפקיד הראשי.

CARRIE-IMAGE01

ועכשיו, כמעט 40 שנה אחרי שיצא, הוחלט לעשות לו רימייק. אחרי שצופים בסרט השאלה הכי גדולה היא "למה?". למה היה צריך לעשות לו רימייק? הוא לא הביא איזה טוויסט חדש לעלילה או נתן לסרט פרשנות אחרת. חוץ ממודרניזציה – סמארטפונים ויוטיוב וכו' – וקטע חדש פה ושם, זה בדיוק אותו סרט. אם צפיתם במקור, באמת שאין טעם להוציא כסף על הסרט הזה, הוא לא מחדש כלום.
לא רק שהוא מיותר, הוא גם גרוע יותר. את קארי מגלמת כאן קלואי מורץ, ולמרות שהיא רגילה לדם – בין אם זה מ"קיק אס" או "תן לי להכנס" – היא לא מצליחה להכנס לנעליים של ספייסק. גם פה יש את ג'וליאן מור, בתפקיד אמה של קארי, שנותנת הופעה טובה אבל לא משהו מיוחד. אבל מה שהרימייק כנראה מפספס הכי הרבה זה את הקצב של המקור, הבילד-אפ שלו, שגורם לצופה להזדהות עם קארי, דבר חיוני ביותר בשביל המערכה האחרונה של הסרט. אם אין את זה, אז כל הטעם די הולך לאיבוד, ובסוף נשארנו עם סרט לא מפחיד ולא מחדש. אם יש לכם חשק לסרט עם קלואי מורץ והרבה דם, צפו שוב ב"קיק אס".
"כח משיכה"
"Overrated – מוערך יותר מדי, שמיוחסת לו חשיבות מופרזת" (מורפיקס). לכל אחד מאיתנו יש דברים שהוא מחשיב כ"אובר-רייטד" – סרטים, ספרים, מאכלים. הדברים האלה שכל העולם ואשתו מתלהבים מהם ורק אתם מושכים בכתפיים ולא מבינים על מה כל ההתלהבות ומה כולם רואים פה שאתם מפספסים. יש לי מערכת יחסים כזאת עם אלפונסו קוארון. הוא ביים כמה סרטים, ביניהם הסרט המקסיקני "ואת אמא שלך גם" ואת "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן". הסרט האחרון שביים היה "הילדים של מחר". הורעפו על הסרט הזה שבחים מפה ועד החלל, וכל מי שראה אותו התלהב לפחות מדבר אחד – בניית העולם, האווירה, הצילום. אז ישבתי וראיתי את "הילדים של מחר", וכשעלו הקרדיטים חשבתי "מה הם רוצים?". זה אכן היה סרט טוב והצילום אכן היה מרשים, אבל שום רגע לא הרגשתי "וואו" או התרשמתי ממשהו יותר מבסרטים אחרים.
שבע שנים וקצת לאחר מכן התחיל הקידום של "כח משיכה", וגם עליו השבחים לא איחרו לבוא. "הסרט הטוב של השנה", "סרט החלל הכי טוב אי פעם", "חובה לראות" וכו'. הפעם הגעתי עם יותר זהירות. איך הולך הביטוי? Fool me once… פעם שעברה כולם התלהבו מקוארון הזה ובסוף התאכזבתי. בנוסף, הפעם בתפקיד הראשי נמצאת סנדרה בולוק, שחקנית מעצבנת למדי. נראה לי שעוד סבלתי אותה ב"ספיד" – אולי כי הייתי צעיר – אבל מאז היא נהייתה מעצבנת ולא עשתה שום תפקיד מרשים או מצחיק או מרגש…כלום. כנראה הדבר הכי מעניין בה הוא שהיא הצליחה לזכות גם בראזי וגם באוסקר באותה שנה. כלומר, אמרו לה "את שחקנית אדירה, אבל גם המיץ של הזבל (או פטל)". למזלי הובטח שג'ורג' קלוני גם מגיע. עדיין לא קרה לי שלא אהבתי את ג'ורג' קלוני. אז הנחתי שגם אם הסרט לא יעמוד בהייפ שעושים לו שוב וסנדרה בולוק תהיה מעצבנת כהרגלה, לפחות יש אותו.
בולוק & קלוני (בולוקלוני? נשמע כמו פסטה..) מגלמים שני אסטרונאוטים. לפני שתספיקו להגיד "זה צעד קטן לאדם" כבר יש פה קלישאה מוכרת – קלוני, כמובן, במשימת החלל האחרונה שלו לפני הפרישה. בולוק, לעומתו, בראשונה שלה. השניים מרחפים להם בחלל ומתקנים לוויינים משובשים, כדי שאתם תוכלו לראות בתים של אנשים ב"גוגל מפות". באותו יום גורלי נודע לשניים שאחד מהלוויינים שנמצא בחלל נפגע, ורסיסי ההריסות שלו מרחפות לכיוונם במהירות מסוכנת. לאחר תאונה הם מתנתקים מהמעבורת וגם זה מזו, וכך מתחיל המסע שלהם לנסות לשרוד ולחזור לכדור הארץ.

gravity

נתחיל מהדברים הטובים. בניגוד ל"ילדים של מחר", הפעם דווקא כן התלהבתי מהצילום. קוארון אוהב לצלם שוטים ארוכים מאוד של טייק אחד. כלומר, אין מעבר בין מצלמות, אלא מצלמה אחת שזזה בתנועה ארוכה. סגנון הצילום הזה, האפקטים המעולים והמוזיקה המלחיצה הופכים את "כח משיכה" לאחד הסרטים הטובים של השנה מבחינה טכנית, אולי אפילו הכי טוב. אם הוא יהיה מועמד לאוסקר על כל אחד מהאספקטים האלה, לא תשמעו אותי מתלונן.
אבל כשזה מגיע לתסריט או משחק, אין פה משהו יוצא דופן. קלוני משעשע ושרמנטי והרגלו. אני מודה שבולוק נסבלת פה יותר מהרגיל, אבל אם היא אכן תקבל מועמדות לאוסקר על תפקידה פה כמו שהרבה צופים, תרשו לי להגיד מעכשיו שזה בולשיט מוחלט. יש לא מעט שחקניות שכנראה היו עושות עבודה טובה יותר, ובכלל, זה לא תפקיד כזה עמוק. רוב הזמן היא מרחפת בחלל בפאניקה ומתנשמת בכבדות. אם על זה מקבלים אוסקר, אז הסטנדרטים של הוליווד בהחלט ירדו. לסיכום, אם אתם רוצים לראות סרט מרהיב מבחינה ויזואלית ומוזיקלית, לכו ל"כח משיכה" (עדיף באיימקס ובתלת-מימד. כן, כן, זה מוצדק הפעם), אבל אל תצפו למשהו מעבר לזה.
חוץ מקלוני ובולוק יש בסרט גם את ג'וליאן מ…אה רגע, לא. ג'וליאן מור לא פה הפעם. אוף, כמעט הייתה לנו שלישיה. אבל היא הייתה ב"ילדים של מחר"! אז…זה משהו.

ביקורת – הקרב ה"סוף"-י

בלי ששמנו לב, סוף העולם הגיע וגם עבר. ואני לא מדבר כבר על סוף העולם של בני המאיה. הקטע הזה עדיין מצחיק כמו שבדיחות "חץ בברך" עדיין מצחיקות. אני מדבר על שני סרטים שעוסקים בסוף העולם, כזה או אחר – "The World's End" ו "This is the End" (שנקרא בהתחלה "The End of the World". המקוריות פה מטורפת). כשאני אומר "הגיע ועבר" אני מתכוון שזה קרה בארה"ב. בישראל סוף העולם יגיע באיחור, או שלא יגיע בכלל, תלוי על איזה סוף מדברים.
 "This is the End", הגרסה האמריקאית של סוף העולם – שיקרא בעברית פשוט "סוף." – אמור לצאת לאקרנים בישראל ביום חמישי הבא, 3.10, כמעט 4 חודשים(!) אחרי הבכורה שלו באמריקה. למה? לא ידוע. אבל כמו שאומר הביטוי, "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא". "The World's End", סוף העולם הבריטי, לא יגיע להקרנות מסחריות בארץ. הוא הוקרן בסינמטק ת"א במסגרת פסטיבל "אוטופיה" ביום שבת האחרון, ויש גם הקרנה נוספת שמתרחשת בזמן כתיבת שורות אלה. אם פספסתם את ההקרנות ואין לכם כוח לחכות שבוע וחצי, יש עוד דרכים למצוא את הסרטים, אם אתם יודעים למה אני מתכוון *קריצה*. אה רגע, זה הבלוג שלי, אני יכול להגיד פה מה שבא לי. אז כן, אפשר כבר להוריד אותם באיכות טובה. אבל איזה אחד להוריד? איזה סוף הוא סוף הדרך ועל איזה סוף תגידו "סופסוף זה נגמר"? התשובות מפתיעות.
נתחיל מהאחד שכן מגיע לארץ. את הבמאים / תסריטאים של "סוף." אתם כנראה מכירים: סת' רוגן ואוון גולדברג, שכתבו גם את "סופרבאד", "הצרעה הירוקה" ו"שומרים על השכונה". הפעם הם כתבו סרט על סוף העולם, וחוץ מרוגן עצמו מככבים בו גם ג'יימס פרנקו, ג'יי ברושל ("שוליית המכשף"), ג'ונה היל ("רחוב ג'אמפ 21") ועוד, כשכולם מגלמים סוג של פרודיה על עצמם. בקיצור, אפשר לקרוא לזה גם "סוף העולם לסטלנים". האקספוזיציה של הסרט מכנסת את גיבורינו במסיבה שמתקיימת בבית של ג'יימס פרנקו. חוץ מהם מתארחים במסיבה עוד הרבה שחקנים מפורסמים יותר ופחות, וכנראה שבכל דקה תחשבו "היי, זה ההוא מהזה!". חבל שהאקספוזיציה הזאת היא הקטע המבדר ביותר בסרט.

end

באמצע המסיבה מתחילים כל מיני אסונות ואירועים מוזרים – אנשים נשאבים אל השמיים, גבעות הוליווד עולות באש ומחוץ לבית של פרנקו נפער בור עמוק וענקי שגובה את חייהם של רוב אורחי המסיבה (ביניהם מייקל סרה, אבל אני בספק שהוא יחסר להרבה אנשים). מעט הכוכבים שנותרו מתבצרים בבית ומנסים לחשוב איך לשרוד. אבל אלה לא דיונים רציניים שהייתם מצפים לשמוע מחבורה של גברים שמתבצרת בבית בזמן האפוקליפסה. לא סתם הם נחשבים ל"סטלנים של הוליווד". לא, בסרט הזה תמצאו דיונים "עמוקים" על למי מהם מגיע לאכול את חטיף השוקולד היחיד שנשאר או ניסיון לגלות מי עינג את עצמו עם מגזין הפורנו שברשותם. זה אולי נשמע כמו משהו שאפשר לצפות מהחבר'ה האלה, אבל זה רק מעלה גיחוך במקרה הטוב. מצד שני, מדי פעם מגיע איזה רגע קומי מוצלח, כמו הופעת אורח של אמה ווטסון שמנופפת בגרזן במקום בשרביט וקטע בו החבורה מצלמת טריילר ביתי לסרט המשך של אחד מסרטיהם.
באמת שרציתי לאהוב את הסרט הזה. אני אוהב את סת' רוגן, גם כתסריטאי וגם כשחקן, וג'יימס פרנקו וג'ונה היל הוכיחו שהם יודעים להצחיק. אבל ההומור בו פשוט לא עובד, והתסריט נראה כאילו רק חצי ממנו נכתב, ובחצי השני החליטו להסתמך על כושר האלתור של השחקנים. הסרט גם לא ממש נוגע בכל הנושא של סוף העולם או החברות של הגיבורים. יש כמה קטעים כאלה פה ושם, אבל רוב הזמן יש בדיחות הומור נמוך על דברים כמו סקס, סמים והפרשות . שוב, אי אפשר להגיד שזה לא צפוי, אבל עד שכל הכוכבים האלה מתאספים בסרט אחד מאכזב לראות שהתוצאה לא עומדת בהייפ שהיה לי ממנו. מבין שני הסרטים פה, דווקא זה האחד שהייתי מעדיף שיגנזו בארץ. אפשר לצפות בו בבית כדי להעביר שעתיים, אבל כדאי להנמיך ציפיות.
ונעבור מהוליווד אל הממלכה המאוחדת. נראה לי שהבעתי פה פעם או פעמיים את חיבתי, בלשון המעטה, לאדגר רייט. רייט אחראי לכתיבה (ע"פ הקומיקס) והבימוי של "סקוט פילגרים נגד העולם", אחד הסרטים הכי מגניבים שהוקרנו על מסך, וכנראה גם הסרט שלו שהכי הרבה אנשים מכירים. אבל הקריירה של רייט התחילה הרבה לפני "סקוט פילגרים", בתחילת שנות ה 90. הוא כתב וביים שני סרטים, ולאחר מכן ביים מספר סדרות טלוויזיה בריטיות קצרות. ב 2004 הוא ביים סרט שכתב יחד עם חברו סיימון פג (שמככב), שנקרא "Shaun of the Dead". הסרט, שמתרחש בבריטניה, היה על שון (פג) הבטלן וחברו אד (ניק פרוסט, הצלע השלישית של רייט ופג) הבטלן עוד יותר. שון מחליט לקחת פיקוד על חייו ולטפל בבעיות האישיות שלו, בזמן שברקע אנשים הופכים לזומבים מסיבה לא ידועה. הסרט מצליח להיות איזון נפלא בין סרט זומבים לקומדיה – מצד אחד הוא בהחלט שייך לז'אנר הזומבים ויש כמה רגעים מקפיצים, ומצד שני יש בו מודעות עצמית משעשעת ועקיצות על הז'אנר אבל לא ברמה מוגזמת שהופכת אותו לפרודיה כמו "מת לצעוק".
הסתבר ש "Shaun" לא היה סתם סרט של רייט, אלא התחלה של טרילוגיית סרטים. אבל זו לא טרילוגיה רגילה, של 3 סרטים שממשיכים אחד את השני וקשורים עלילתית. ממבט ראשוני, שלושת הסרטים שונים מאוד זה מזה, וכל אחד מהם בכלל מז'אנר אחר. הדברים שמקשרים אותם זה לזה – חוץ מהבמאי והשחקנים – הם סוג ההומור וכמה בדיחות ומוטיבים חוזרים, כולל הופעה של טילון "קורנטו" בכל סרט, מה שהקנה לטרילוגיה את השם "טרילוגיית הדם והגלידה". ב 2007 יצא הסרט השני, "Hot Fuzz", שעשה לסרטי אקשן משטרתיים את מה ש "Shaun" עשה לסרטי זומבים – צחק עליהם בחינניות בזמן שהוא גם היה אחד מהם. אחרי הסרט השני רייט עשה הפסקה כדי לעשות סרט אמריקאי לשם שינוי, שהיה כמובן "סקוט פילגרים". אבל אז הוא וחבריו התפנו לעבוד על הסרט השלישי והסוגר של הטרילוגיה, ועכשיו – כמעט עשור לאחר שהתחילה – הגענו אל "סוף העולם".
בניגוד לשני הסרטים הקודמים, השם של הסרט הזה עלול להטעות. הסרט לא מדבר על סוף עולם אפוקליפטי סטייל "2012" או משהו בסגנון, אלא יותר על סרטי פלישות חוצניות. אבל אני קופץ קדימה. העלילה מתמקדת בחמישה חברי ילדות שבצעירותם ניסו לעבור ב 12 בפאבים ולשתות בכל אחד מהם, אך הם לא הצליחו להגיע אל הפאב האחרון, "סוף העולם". 20 שנה לאחר מכן, כמעט כל החבורה התקדמה בחיים, ועכשיו יש להם מערכות יחסים ועבודות. היחיד שלא התקדם הוא גארי (פג) שנשאר עדיין צעיר בנפשו ולובש את אותם בגדים, כאילו הוא נתקע מנטלית בלילה ההוא ולא מסוגל להמשיך. לאחר שכנועים הוא מצליח לגייס את החבורה לסיבוב חוזר בפאבים, כשהפעם הוא נחוש להשלים אותו גם אם זה יהרוג אותו. האפשרות הזאת מתבררת במהרה כדי סבירה – לאחר שמספר דברים בעיירה נראים קצת חשודים, החבורה מגלה שהתושבים הם לא בני-אדם, אלא רובוטים כחולי-דם שתפסו את מקומם. במקום לעשות את הדבר ההגיוני כמו להזעיק מישהו או לברוח, הם מחליטים להתנהג בטבעיות. כלומר, להמשיך לעבור בין פאבים ולשתות בדרך ל"סוף העולם".

world

"סוף העולם" הוא לא רק סוף נהדר לטרילוגיה, אלא גם סרט מעולה בפני עצמו. ההומור של רייט ופג בהחלט בולט, הכוריאוגרפיה של האקשן אדירה והבימוי מהיר וקצבי, אפילו יותר מהשניים הראשונים (כנראה שרייט הכניס כמה טריקים שלמד ב"סקוט"). אבל יותר מכל, זה כנראה הסרט עם הכי הרבה לב בטרילוגיה. חוץ מכל עלילת הפלישה, הדמויות בו פשוט טובות. פג מגלם בצורה נהדרת דמות ממש עצובה, כמו הקוורטרבק שהשיא שלו היה בתיכון ומאז החיים לא הלכו כפי שתכנן, אך הוא עדיין מעורר הזדהות. בעוד חבריו מסמלים את ההתמסדות וההתקדמות בחיים, גארי של פג מסמל את החירות, את הנוסטלגיה הזאת שכנראה יש לכולם לתקופה שבה היו חופשיים לעשות מה שבראש שלהם. הסרט לא אומר שיש גישה "טובה" ו"לא טובה", אלא מראה את שני הצדדים של כל אחת, כשכל צופה כנראה יזדהה יותר עם אחת מהן. בקיצור, זו קומדיית פלישה עם אקשן שמצליחה גם לרגש. על כמה סרטים אפשר להגיד את זה?
מצד שני, ב"סוף העולם" הטאץ' הפארודי קצת הולך לאיבוד. הוא כן סרט פלישה וההומור אותו סוג הומור, אבל הוא פחות צוחק על הז'אנר מקודמיו. אבל זה מחיר קטן שאני מוכן לשלם. גם פה הבימוי והכתיבה של רייט פשוט גאוניים והמשחק של כולם – במיוחד פג – יוצא מן הכלל. מי שצופה בו כסרט בודד יהנה, אך כמובן שעדיף לצפות גם בשניים הקודמים, בין השאר כדי להבין את הבדיחות המשותפות. זה מצער שאף אחד מסרטיו הבריטיים של רייט לא הגיע להפצה מסחרית בארץ, כולל זה. הסרט הבא שלו, שגם הוא אמריקאי – "אנט-מן", ששייך ליקום הקומיקס של "מארוול" – כנראה יגיע, אבל אני מקווה שיום אחד נזכה לראות פה בקולנוע כל סרט שלו. "סוף העולם" סרט מרטיט (מתחילים להיגמר לי השמות תואר), ורואים שהוא נעשה ע"י אנשים שאוהבים קולנוע. הוא נכנס בקלות אל הטופ 5 של סרטי השנה שלי, אולי אפילו לטופ של הטופ. אם התנסיתם עם הסגנון וההומור של רייט ולא אהבתם כנראה שאין לכם מה לחפש פה, אבל אם אתם אוהבים אותו או לא מכירים, בהחלט כדאי לתת צ'אנס ל"סוף העולם". כי מי יודע מתי יפלשו חייזרים וכבר לא יהיה זמן לראות סרטים.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.