ביקורת – טד

אני אוהב את סת' מקפרליין. לעזאזל, אני מעריץ אותו. אני חושב שהבן-אדם הוא גאון קומי. ההומור שלו פרוע, שנון ולא מרוסן. ומסתבר שהרבה אנשים בעולם חושבים את אותו הדבר. ההוכחה היא שלמקפרליין יש 3 סדרות אנימציה תחת אחריותו, כשהותיקה מביניהן והמוכרת ביותר – "איש משפחה" – משודרת כבר למעלה מעשור (והספיקה להיות מבוטלת ולחזור פעמיים), וחודשה לעוד שנתיים לפחות. מקפרליין יודע לספק את הסחורה, והקהל מראה את אהבתו כלפיה ברייטינג.
אחרי כל-כך הרבה שנים של אנימציה, מקפרליין החליט שבא לו לנסות גם את עולם הלייב-אקשן. טוב, לא לגמרי. לפני שנה וחצי, בזמן שהתארח אצל קונאן או'בריאן, הוא הודיע על סרט חדש שהוא עומד לביים. אבל לא סרט אנימציה, אלא כזה עם שחקנים בשר ודם. חוץ מאחד, דובי מדבר. וכך גילה העולם על "טד".
ואז הגיע הטריילר, וזה נראה כמו סרט ממש טוב – ג'ון הוא ילד קטן ודחוי, שמביע משאלה שהדובי שלו יקום לתחייה. ובגלל שזה חג המולד ובדיוק נפל כוכב, היא מתגשמת! רק שבמקום רוב הסרטים שמשהו כזה קורה – בהם הילד והדובי / צעצוע / וואטבר עוברים איזו הרפתקה ביחד במהלכה הילד לומד מוסר השכל חינוכי ואז הוואטבר אומר לו שהוא לא זקוק לו יותר – הפעם זה קצת שונה. הילד הופך לגבר (מארק וולברג), אבל רק פיזית, כמובן. בשאר הזמן הוא עסוק בלהתמסטל, לראות סדרות משנות השמונים ולספר בדיחות אינפנטיליות. וכל זה עם הדובי המדבר שלו, טד.
וגם בניגוד לשאר הסרטים, הילד לא מסתיר פה את החבר הקסום שלו. כבר בפתיחה מספרים לנו שכל העולם מגלה על טד, אבל כמו כל הכוכבים, גם הפרסום שלו דועך עם הזמן. ומה עושה דובי צעצוע מדבר בעולמנו? מה שעושה כל איש מובטל בערך. רק שהוא דובי. וזו בעצם הבדיחה האחת שהסרט עומד עליה – דובי שעושה שטויות שגם בני-אדם עושים. ולפעמים זה עובד, וזה מצחיק. אבל באיזה שהוא שלב זה כבר נהיה צפוי.
אה, כמעט שכחתי, יש גם צד רומנטי בכל הסיפור הזה. לג'ון יש חברה (מילה קוניס) שהוא אוהב. וגם היא אוהבת אותו. אבל מה שהיא לא אוהבת זה שהוא גר עם הדובי המדבר שלו. עם כמה שטד חמוד ומצחיקול, הוא קצת מפריע למערכת היחסים שלהם. אז היא נותנת לו אולטימטום – אני או הדובי המדבר עם הקול של סת' מקפרליין. בחירה קשה.
ואם דיברנו קודם על צפוי, העלילה הרומנטית היא ממש על פי הספר. פשוט תחליפו את טד בבן-אדם שהוא החבר המוטבל והסטלן של הגיבור, וזה אותו דבר כמו הרבה סרטים כאלה. לצערי, את הסוף של הסרט לא יצא לי לראות (בגלל התקלה הטכנית הגדולה שנקראת רב-חן פתח תקווה),אבל אני מוכן להמר על הכליה שלי שאני יודע בדיוק איך הוא יגמר – כמו כל סרט רומנטי אחר.
אז האם כדאי ללכת? זה לא משהו שדחוף לרוץ לראות בקולנוע, אבל זו אחלה דרך להעביר שעה וחצי בכיף. סרט אינפנטילי, גס ומצחיק. בדיוק כמו "איש משפחה". מי שמכיר את מקפרליין יראה בבירור את ההומור שלו בסרט. הוא גם גייס (כמעט) את כל המדובבים של הסדרה, ויש כמה הופעות אורח משעשעות. כנראה שאמריקאים או אנשים שגדלו בשנות השמונים ייהנו יותר, אבל זה עדיין סרט משעשע.
רק תעשו טובה, לי ולעצמכם – אל תראו אותו ברב-חן פתח תקווה. אל תגידו "לי זה לא יקרה".
מודעות פרסומת

One response to “ביקורת – טד

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: