ביקורת – לופר

"לופר" יוצא לאקרנים רק בעוד שבועיים. אז איך אני כותב עליו ביקורת, אתם שואלים? לא, אני לא מהעתיד (או שכן?). ראיתי אותו בטרום-בכורה, במסגרת אירוע של קולנוע "לב". אני לא מעריץ גדול של "לב" – הכיסאות לא משהו, אין מקום לרגליים ולמשקה וגודל המסך הוא בערך שליש מזה של "יס פלאנט" – אבל כשיש הזדמנות לראות מוקדם יותר סרט שיש בו גם את ברוס וויליס וגם את ג'וזף גורדון-לוויט, מי אני שאוותר על עליה. גם השעה והזמן לא היו אידיאלים – שישי בצהריים באמצע ת"א – אבל אחרי שראיתי, זה בהחלט היה שווה את זה.

לפני הסרט הייתה הרצה מרתקת של ירון שמיר, מורה ומרצה לקולנוע. היא עסקה בכל מיני דברים כמו השוואה בין הקולנוע ההוליוודי המיינסטרימי לקולנוע האינדי (העצמאי), חופש היצירתיות בסרטי פנטזיה לעומת החוקיות החלקית בסרטי מד"ב וסיספונד (השעיית חוסר האמון) בסרטים. הוא גם דיבר על כמה דברים שהסרט עצמו מתעסק בהם – מסע בזמן, הפרדוקסים שנוצרים בגללו, אפקט הפרפר, צירי זמן מקבילים, המוסריות של מסע בזמן, והאם העתיד שלנו נתון לשינוי, או שהכל קבוע מראש? הוא גם השתמש בקטעים מכמה סרטים אחרים כדי להמחיש את הנקודות. בקיצור, בהחלט היה מעשיר.

אבל התכנסנו כאן היום כדי לדבר על "לופר". את הסרט כתב וביים ריאן ג'ונסון, שגם בסרטו הראשון, "בריק", כיכב ג'וזף גורדון-לוויט (עם תסרוקת פחות מגניבה). אל "בריק" – סרט בסגנון פילם נואר על נער שמנסה לברר את נסיבות הרצח של חברתו – לא ממש התחברתי. הוא היה קצת איטי ודל מדי לדעתי. אבל מה שבטוח, אי אפשר היה שלא לשים לב לסגנון המיוחד של ג'ונסון – בצילום, בעריכה, בכתיבה. רואים שזה לא עוד סרט שיצא מהאולפנים הגדולים והקלישאתיים של הוליווד, אלא יצירה שהושקעה בה מחשבה ויצירתיות.

טיק-טיק-טיק-טיק-טיק-טיק. השוט הראשון של הסרט הוא שעון מתקתק. איש צעיר עומד באמצע שדה עם רובה ביד ומחכה. לפתע, משום מקום, מופיע מולו מישהו אחר, כשפרצופו מכוסה וידיו קשורות. בשנייה אחת האיש יורה באדם האחר, אוסף את מטילי הכסף שצמודים לגופו, והולך הביתה. עוד יום עבודה עבר בהצלחה.

השנה היא 2044. העתיד כבר כאן – יש רובים מגניבים ואופנועים מרחפים – אבל מסע בזמן לא הומצא עדיין. אבל הוא כן יומצא, מתי שהוא ב 30 השנים לאחר מכן. הוא מוצא מיד מהחוק, והיחידים שמשתמשים בו הם המאפיה. כשהם רוצים להיפטר ממישהו, הם שולחים אותו חזרה בזמן, שם מחכה לו "לופר" – רוצח שכיר שהורג אנשים מהעתיד. למה המאפיה עושה את זה? נגמרו הקליעים או הבטון בעתיד? לא בדיוק. הסרט לא ממש נכנס לזה, אבל כנראה קשה להרוג אנשים בעתיד, כי יש מעקב אחרי כל אחד.

ג'ו (גורדון-לוויט) הוא לופר. הוא משתכר יפה מאוד מהמקצוע, וחי חיים די טובים – יש לו בית יפה, מכונית מגניבה, מכניסים אותו לכל האירועים והוא לומד צרפתית בזמנו הפנוי. יום אחד, חבר של ג'ו שגם הוא לופר מגיע לבקש ממנו עזרה. הוא צריך שג'ו יסתיר אותו כי הוא לא הצליח "לסגור את הלופ". מה זה אומר? זמן התעסוקה של לופרים הוא 30 שנה. אחריהן, כדי לסגור את כל הקצוות, המאפיה דורשת מהלופרים לחסל את הגרסה העתידית של עצמם. אלה שעושים זאת ממשיכים בחייהם כרגיל, עד ה"פרישה המאולצת" 30 שנה לאחר מכן. אלה שלא נענשים בחומרה.

טיק-טיק-טיק-טיק-טיק-טיק. איש צעיר עומד באמצע שדה עם רובה ביד ומחכה. לפתע, משום מקום, מופיע מולו מישהו אחר. אבל פניו לא מכוסות וידיו לא קשורות. אבל העיניים שלו נראות מאוד, מאוד מוכרות. רגע אחד של היסוס הוא כל מה שנדרש. ג'ו מקבל אגרוף לפרצוף ומתעלף. גם הוא נכשל ב"לסגור את הלופ". מכאן הסרט מתפצל לשני קווי עלילה – ג'ו הצעיר, שמנסה גם לסיים את העבודה וגם לברוח מהמעסיקים שרוצים לחסל אותו – וג'ו המבוגר (וויליס) המנסה למנוע ממשהו נוראי לקרות, שיגרום לו לטרגדיה אישית בעתיד.

התסריט והעריכה בסרט מעולים, וג'ונסון מקפץ באלגנטיות בין שתי העלילות, שנפגשות ומתקשרות אחת עם השנייה, עד לסוף המעולה של הסרט. מצד אחד הוא מלא בפרדוקסים, כמו כל סרט מסע בזמן, אבל מצד שני הוא גם צוחק על העניין – באחת הסצינות שני ה"ג'ואים" יושבים בדיינר. ג'ו הצעיר מנסה להבין איך עובד כל הקטע של הזכרונות שלו עם המסע בזמן, וג'ו המבוגר עונה שאם הם יתחילו לדבר על זה, הם ישבו שם הרבה זמן עד שבשלב מסויים יתחילו ליצור דיאגרמות מקשיות שתייה. לא סתם השעון המתקתק הוא שוט חוזר בסרט – המוטיב המרכזי בו הוא זמן, הניסיון להבין איך הוא עובד וההשלכות לכך שמשנים אותו.

גורדון-לוויט נותן הופעה מעולה, כהרגלו. הדבר היחיד שהציק לי הוא שהפנים שלו שונו קצת, כדי לגרום לקהל להאמין שהוא יגדל להיות ברוס וויליס. אפרופו, גם וויליס מראה תצוגת משחק מרשימה, ומוכיח שגם בגיל 57 הוא עדיין באד-אס (ויש לו עוד את "רד 2" ו"מת לחיות 5" בקנה). הצילום והעריכה, כפי שנאמר, נהדרים גם הם, והבימוי וכתיבה של ג'ונסון פנטסטיים. זה בקלות אחד מהסרטים הטובים שראיתי השנה. הייתי אומר לכם לרוץ לראות אותו, אבל הוא יוצא רק עוד שבועיים. ומסע בזמן לא הומצא עדיין.

מודעות פרסומת

3 responses to “ביקורת – לופר

  • אור

    ביקורת מעולה! לסרט אני לא הכי מצפה, אולי אראה אותו אם יזדמן לי. אתה כותב נהדר, ויש לך אחלה של בלוג, רק אם אפשר הערה בונה – הייתי שמח אם היית מתמקד בביקורת קצת יותר בסרט ובדעה שלך עליו. במהלך כל הביקורת רק הפסקאות האחרונות התמקדו בדעה שלך, וזה די חבל, לדעתי – אני באמת רוצה לדעת מה הדעה המפורטת שלך. בכל מקרה, יש לך בלוג נהדר ואני מאוד מקווה שהוא ימשיך להתעדכן.

    נ.ב – זה אור מעין הדג, למקרה שתהית. 🙂

  • איתמר

    הולכת לראות הערב בטרום בכורה, ולפי הביקורת עושה רושם שלא ארדם מהר כל כך כמו שחשבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: