ביקורת – סרטי "זהות"

לפני כמה ימים ביקרתי את "לופר". אחרי צפייה בטרילוגיית סרטי "בורן" (או "זהות X"), הגעתי למסקנה שיש דמיון ביניהם. למשל, כולם סרטי אקשן. אבל "לופר" הוא סרט מד"ב, וסרטי "בורן" הם מותחני ריגול. אז איך הם בכל זאת קשורים? שניהם מתעסקים, בדרך זו או אחרת, ברצון החופשי של האדם. "לופר" מתעסק בכך מבחינה של זמן – האם העתיד קבוע מראש? או האם ההחלטות שלנו הם אלה שקובעות אותו? מצד שני, בסרטי "בורן" השאלה היא יותר במובן של שליטה חיצונית. האם ניתן לשלוט באדם כמו ברובוט, באמצעות "שטיפת מוח"? או האם הוא יכול להתגבר על כך?

אדם שצף במים ניצל ע"י מלחים. הוא לא זוכר מי הוא, מה הוא עושה ואיך הגיע לשם. הרמז היחיד שיש לו הוא מקרן לייזר קטן שהושתל בגופו, עם שם של בנק בשוויץ ומספר חשבון. בדרך לבנק הוא מגלה כמה דברים על עצמו, למשל שהוא יודע אמנויות לחימה ושולט בעוד שפות. כשהוא מגיע לבנק, הוא מקבל קופסה בה יש מספר דרכונים, הרבה כסף ואקדח. הוא מאמץ את השם על אחד הדרכונים – ג'ייסון בורן – ויוצא לברר מי הוא, בעזרת אישה גרמנייה שנתקל בה במקרה.

Meanwhile at the Legion of Doom! סליחה. בנקודה הזאת בערך הסרט עובר למטה הסי.אי.איי. למה אכפת לנו מה קורה שם? כי מסתבר שהחבר'ה שם מחפשים את בורן. למה הם מחפשים אותו? כי הוא קשור איך שהוא לניסיון התנקשות שנכשל, ולארגון סודי בשם "טרדסטון". ואם זה לא מספיק, גם אותו מנסים לחסל. זה מצחיק איך אמנזיה היא לא הבעיה הכי חמורה של מישהו. בסופו של דבר, בורן מצליח לגבור על כל אויביו, להגיע לאנשים שאחראים על הכל, להשיג כמה תשובות, והוא חי באושר ועושר עם חברתו הגרמנייה…עד שמגיע הסרט השני!

היה די ברור שיגיע סרט שני. הראשון הכניס הרבה כסף, הקהל התלהב, וזה מבוסס על ספרים כך שיש חומר גלם. אבל איך ממשיכים? הורגים את הבחורה. לאחר שבורן מופלל בהתנקשות, אלה שארגנו אותה מנסים להפטר גם מבורן עצמו, אבל בטעות הורגים את החברה הגרמנייה שלו. אופס. בורן לא מסתפק במכתב תלונה כעוס לסי.אי.איי, ומחליט לקחת את הקרב אליהם. אם בסרט הראשון הוא ניסה להגיע אליהם בשביל תשובות, הפעם זה בשביל משהו אחר – נקמה. ושוב אנשים מנסים להרוג אותו, ושוב יש סצינות של אנשים בסי.אי.איי מדברים ביניהם, ושוב בורן משיג בסוף את התשובות שהוא רוצה וחי באושר ועושר….אבל רגע, יש עוד!

גם הסרט השלישי, כמו השני, לא היה מתוכנן. אבל שוב, הקהל אהב, הכסף זרם, וההחלטה נפלה. אבל לשני היה סוף די סגור. איך ממשיכים? מספרים מה קרה מנקודה מסוימת לפני סוף הסרט השני (שאחריה הייתה קפיצת זמן) ו*אז* מכניסים את הסוף הזה לאמצע הסרט השלישי. מבולבלים? גם אנחנו. אבל אין דבר העומד בפני הדולרים. אתם יודעים את הנוהל – משהו קורה, בורן רוצה תשובות, ניסיונות התנקשות, מרדפים, מלמולי סי.אי.איי, ולבסוף ג'ייסון בורן מצליח לחשוף את התכניות הסודיות של "טרדסטון" והסי.אי.איי בציבור. ה-סוף!….נכון? כן, נראה שזה הסוף הפעם.

אז איך הטרילוגיה? בסדר. נתחיל מהיתרונות. הבולט שבהם הוא הנופים המרהיבים. המסע של בורן מתפרס על לא מעט מדינות– פריז, ניו-יורק, יוון, הודו, איטליה, מוסקבה ועוד מקומות. אם אין לכם כסף לסיור בעולם, רואים לא מעט ממנו בסרטים. אין הרבה שוטים רחבים של נופים – בכל זאת, סרטי אקשן – אבל לפעמים העיר היא חלק חשוב מהתפאורה. עוד דבר טוב הוא מאט דיימון. הוא טוב כי הוא באמת נראה – לפחות בסרט הראשון – כמו מתנקש "בעל כורחו". הוא לא כמו ג'יימס בונד או שאר גיבורי הפעולה האלה עם סיגר ומשקפי שמש שמרביצים לאנשים עד זוב דם בלי להניד עפעף. לדיימון יש בייבי-פייס כאלה, והוא נראה כאילו הוא מצטער על כל אגרוף שהוא נאלץ לתת.

אבל יש גם חסרונות לסרטים האלה. העיקרי שבהם הוא הצילום. בסרט הראשון, שאותו ביים דאג לימן, זה עוד סביר. אבל בשני הסרטים האחרים, בבימויו של פול גרינגראס, הצילום הופך לבלתי-נסבל, במיוחד בסצינות אקשן. גרינגראס כנראה חושב שככל המצלמה זזה יותר, ככה זה נראה יותר ריאליסטי. אולי זה נכון, אבל גם קשה יותר ככה להבין מה לעזאזל קורה על המסך. הרבה פעמים קשה לעקוב אחרי מי נמצא לפני מי בעיצומו של מרדף או מי מרביץ למי ולמה, ואיך הוא עשה את זה הרגע. הסרטים האלה אולי מוגדרים כ"אקשן", אבל אין בהם הרבה ממנו. יש בעיקר דיבורים ובריחות. לכן זה מבאס שעד שכן יש אקשן, הוא לא מובן במקרה הטוב.

עוד בעיה עיקרית היא שג'ייסון בורן הוא פחות או יותר סופרמן, ממש מטר מלהיות אל. בסדר, אז "טרדסטון" מאמנת "מתנקשי-על", אבל זה לא אמור להיות כל-כך מילולי. במהלך הסרטים בורן נורה, נחבט, נופל מגבהים, המכונית שלו מתרסקת ושאר אסונות, אבל מכולם הוא יוצא כאילו הוא רק נתקע עם הבוהן בקיר. קצת קשה לחשוש לשלומו של הגיבור כשהוא אף פעם לא באמת בסכנה. אם הייתם רואים את סופרמן נוהג במכונית והוא היה מתרסק לתוך משהו והמכונית הייתה מתפוצצת, הייתם דואגים לשלומו? ברור שלא, הרי הוא סופרמן. זו בערך התחושה במהלך הסרטים.

והנה אנחנו עכשיו, 5 שנים לאחר הסרט האחרון בטרילוגיה, עם סרט חדש, "זהות גנובה". למה? התשובות בהוליווד. אולי (וכנראה) כסף, אולי כי בא להם, או אולי כי הם בשוונג של להמשיך טרילוגיות שנגמרו ב 2007 ("שודדי הקאריביים", מישהו?). אבל רגע, משהו קטן חסר פה…אה כן, מאט דיימון. לסרט, כמו הקודמים, קוראים The Bourne" משהו". כלומר, ג'ייסון בורן אמור להיות פה…נכון? אז זהו, שלא. גם הבמאי פול גרינגראס וגם מאט דיימון החליטו שלא בא להם להמשיך, וטוני גילרוי – שכתב את סרטי הטרילוגיה – הפך להיות הבמאי החדש. אבל איך עושים סרט על ג'ייסון בורן בלי ג'ייסון בורן? הפתרון פשוט  – מרחיבים את היקום של ג'ייסון בורן: "היי, זוכרים בטרילוגיה שהסתיימה לפני כמה שנים שהזכרנו בכמה משפטים ש'טרדסטון' היא לא התכנית הסודית היחידה של הסי.אי.איי? לא? טוב, אנחנו זוכרים. ועכשיו נתמקד בתכניות האלה!"

ג'ייסון בורן איננו. מהיום אמרו ארון קרוס. ואם הוא נראה לכם מוכר זה כי מגלם אותו ג'רמי רנר, ששיחק ב"גנב עירוני", "משימה בלתי-אפשרית 4" ואיזה סרט אחד, "הנוקמים", אולי שמעתם עליו. מי זה ארון קרוס? ארון קרוס הוא משתתף בתכנית "אאוטקאם", שגם היא מאמנת – נכון מאוד – סוכני-על! אבל בניגוד לג'ייסון בורן, ארון קרוס הוא לא סופרמן שמקבל את כוחו מהשמש הצהובה. יש לו כדורים שעליו לקחת כל יום. אם הוא יפסיק, תוך זמן קצר הרמה הפיזית והאינטליגנטית שלו תרד מזו של סוכן-על לזו של סוכן מכירות. אבל לארון קרוס יש את הכדורים שלו, והוא עסוק באימונים שלו באמצע אלסקה. איזו סיבה יש לו לדאוג? ג'ייסון בורן.

רק להבהיר – מאט דיימון לא בסרט הזה. הוא לא מככב, אין לו הופעת אורח, הוא אפילו לא ניצב. הוא מופיע רק בתמונות, וגם זה ל 10 שניות בסה"כ. אבל זה לא אומר שהוא לא קשור. ההתחלה של הסרט מתרחשת במקביל לעלילת הסרט השלישי בטרילוגיה של דיימון. האנשים בסי.אי.איי (לא באמת חשבתם שנפטרנו מהדברת הזאת, נכון?) בלחץ – איזה סוכן אחד שערק, ג'ייסון בורן, מסתובב בעולם ועושה להם צרות. אז הם מחליטים שדי, כבר שלושה סרטים הם מנסים לעצור אותו ולא עובד. יותר קל פשוט לחסל את התכנית, וכל תכניות הצד, כמו "אאוטקאם". וה"לחסל" כאן הוא במובן הכי מילולי שיש. אבל כמובן שהגיבור החדש שהוצג לנו עכשיו במשך חצי סרט לא ימות פתאום. לאחר שהוא ניצל במקרה מניסיון חיסול, ארון קרוס מחליט שהוא רוצה תשובות. ויותר חשוב, הוא רוצה את הגלולות שלו, לפני שיתחיל להזיל ריר ולהתרוצץ בשדה חמניות בזמן שהוא מנופף בידיו.

לאחר שקרוס מציל אחת מהמדעניות של "אאוטקאם" (רייצ'ל ווייז), הם יוצאים יחד למסע בעקבות הגלולות הנחשקות, ומכאן הסרט הזה נהיה די דומה לסרטים הקודמים – טיולים במרחבי העולם, בריחות ואקשן וסצינות של בכירי הסי.אי.איי מושכים שערות. מי שציפה הפעם ליותר אקשן צפוי לאכזבה. יחס האקשן-דיבורים פה די דומה לזה של שאר הסרטים. גולת הכותרת של הסרט היא מרדף ארוך ומרהיב המתחרש בסופו, בין בורן – אה סליחה, קרוס – והמדענית לתאילנדי אחד שיותר עקשן מהרובוט הרשע ב"שליחות קטלנית 2". ואחרי שעתיים קצת, הסרט נגמר, אבל לא. כלומר, הוא בעצם פותח סדרת סרטים חדשה, רק שהפעם הכוכב הוא ארון קרוס. אתם עוד תשמעו עליו.

בסך-הכל הסרט הזה הוא שיפור יחסי מהקודמים. טוני גילרוי הוא לא פול גרינגראס, וסצינות האקשן / מרדפים שלו הרבה יותר מובנות, זורמות וטובות. נראה שהפעם ניסו להראות שקרוס הוא לא סופרמן – בניגוד לבורן – אבל בגלל שהכדורים מגבירים את הכוח הפיזי והאינטליגנציה שלו, עכשיו הוא הפך להיות ספיידרמן / מקגייבר. ובניגוד לבורן של מאט דיימון עם הבייבי פייס, ארון קרוס של רנר יודע בדיוק מי הוא, וכשהוא הולך מכות הוא עושה זאת בסטייל, עם מבט של bring it on.

הבעיה שלו מתקשרת לשאלה שכנראה עוברת לכולם בראש – "אבל האם אני צריך לראות את שלושת הסרטים הקודמים לפני שאראה את זה?" התשובה הברורה היא שעדיף לראות אותם. הסרט מנסה להסביר עם כמה משפטים פה ושם דברים בשביל צופים חדשים, אבל כמובן שלא הכל יהיה מובן למי שבא ללא ידע קודם. יש הופעות קצרות של כמה דמויות מהסרטים ההם, יש סצינות שנלקחו מהסרטים ההם (כדי להראות את ההקבלה בין האירועים) ויש אזכורים של דברים מהסרטים ההם. אני לא אומר שמי שיבוא בלי לראות אותם לא יבין כלום ולא יוכל להנות, אבל אם יש לכם זמן, עדיף לעשות שיעורי בית קודם.

אסיים עם משפט מהסרט השלישי בטרילוגיה שנחקק בזכרוני וגם מתקשר לפסקה הראשונה. למרות שהסרטים עוסקים בעברו של בורן והרצון שלו להתנתק ממנו ולא להיות יותר ה"רובוט" של מפעיליו, יש קטע שגם מראה את הרובוטיות של הנבלים, לא רק פה אלא בכלל. באחד הקטעים בו בורן נרדף אחרי מישהו שמנסה לחסל אותו (כמובן), בשלב מסויים הוא מסתובב, מביט בעיניו של הרודף ושאול אותו "אתה יודע בכלל למה אתה אמור להרוג אותי?" האיש לא עונה, אבל התשובה היא כנראה "זו העבודה שלי". כלומר, משלמים לו, אומרים לך תעשה כך וכך והוא עושה, בלי לשאול שאלות. הנה רעיון לסרט – בריון (אין לי מילה טובה יותר ל henchman) ששולחים אותו להרוג מישהו, ובמקום לעשות את זה כמו רובוט הוא מפקפק בהוראות שלו. כנראה כבר עשו סרט כזה, אם לא כמה, אבל לא עולה לי אחד לראש כרגע.

נתראה ב"זהות" הבאה!

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: