50 שנים של בונד

אהבתי הגדולה לג'יימס בונד החלה בזכות "טלעד". המילה הזאת כנראה מעלה אצל חלקכם זכרונות טובים, אצל חלק קצת פחות. חלקכם אולי אפילו לא יודעים מה זה. אז למען הסר ספק, "טלעד" הייתה זכיינית בערוץ 2, ושידוריה נמשכו מתחילת שנות ה 90 ועד אמצע שנות ה 2,000. מתי שהוא בין השנים האלה – אני לא זוכר מתי ספציפית, אבל נראה לי שבתחילת שנות ה 2,000 – החל ב"טלעד" מרתון של ג'יימס בונד – כל יום שבת בלילה שודר סרט בסדרה. וכך כל ליל שבת הקלטתי את הסרט על קלטת וידאו (אם את זה מישהו פה לא מכיר, הוא כנראה צעיר מדי בשביל להיות פה) וראיתי למחרת, ומאוד אהבתי את מה שראיתי. נכון שאולי היו בדיחות גסות או עלילות מתוחכמות שאז לא קלטתי, אבל אקשן טוב, גאדג'טים מגניבים ובחורות יפות אפשר להעריך בכל גיל.
אז בן כמה ג'יימס בונד? תלוי איך מסתכלים על זה. מבחינת מורשת, הוא כבר בן 50. לאחרונה צויין יובל לסדרת הסרטים, 50 שנים לצאת "ד"ר נו". מבחינת הסרטים עצמם בונד יותר צעיר, כשבינתיים יצאו 23 מהם (כולל "סקייפול" החדש). בונד עצמו – כלומר דניאל קרייג, המגלם אותו בימים אלה – בן 44. זה לא הפריע לו לחתום על חוזה לגלם את סוכן הוד מעלתה בעוד סרטים, שמספרם נע בין 3 ל 5, תלוי את מי שואלים. אז לכבוד זה שגיבור סדרת הסרטים השנייה הכי ארוכה אי פעם – הראשונה, אם תהיתם, היא "גודזילה" – חוזר להציל את העולם בעשרים-ושלישית, בואו נעשה מבט לאחור על האיש, המשקה, המכונית, האקדח, הבחורות, ה….ג'יימס בונד, טוב?!
הכל החל עם סופר בשם איאן פלמינג, שהחל לכתוב ספרים על עלילות בונד בתחילת שנות ה 50, שהושפעו בחלקם מחוויותיו במלחמת העולם השנייה כקצין מודיעין ימי. בשנים שלאחר צאת הספר הראשון נעשו נסיונות להביא את בונד למסך, אך ללא הצלחה. לבסוף, המפיק אלברט ברוקולי (כן, כמו הירק) קנה מאיאן פלמינג את זכויות ההסרטה לרוב הספרים של בונד, ויחד עם המפיק הארי זלצמן פתחו את חברת ההפקה EON Prodcutions, שמפיקה את סרטי בונד עד היום. הרבה מהאולפנים הגדולים של הוליווד לא רצו לממן את הסרטים, בטענה שהם "בריטיים מדי". לבסוף, חברו המפיקים לאולפני United Artists, והחלו לעבוד על הסרט הראשון. נפתחה תחרות כדי למצוא את השחקן שיגלם את בונד, והתמודדים נבחנו ע"י ברוקולי, זלצמן ופלמינג בעצמו. הזוכה היה דוגמן בשם פיטר אנת'וני, אך הוא לא הצליח להתמודד עם התפקיד, והוחלף במישהו בשם שון קונרי (אולי שמעתם עליו), שאותו הציע חבר של זלצמן.
שון קונרי (1962-1967)

וכך בשנת 1962 יצא הסרט הראשון בסדרה, "ד"ר נו". העולם נחשף לראשונה ל 007, למה שיהפוך להיות הקלישאה "נבל בונד" ולנערת בונד הראשונה, האני ריידר. הסרט קיבל ביקורות מעורבות, ואפילו בותיקן לא אהבו אותו. לאחר ההקרנה, פלמינג אמר לעזור שלו שהסרט "פשוט נוראי". אך למרות הכל, נעשה גם סרט שני, "מרוסיה באהבה". הסרט הזה החל את המסורת של הרבה מהמוטיבים החוזרים בסדרה, כולל הפתיח עם שיר – בסרט הראשון פשוט התנגנה מוזיקת הנושא המפורסמת – והצגתו של Q, זה שמספק לבונד את כל הגאדג'טים המגניבים שלו (השחקן של Q, דזמונד לואלין, הוא השחקן שהשתתף בהכי הרבה סרטים בסדרה – 17). קונרי המשיך לגלם את בונד גם ב"גולדפינגר", "כדור הרעם" ו"אתה חי רק פעמיים", שהיה הראשון להציג את הארכי-נבל של בונד, בלופלד – שחזר מספר פעמים בסרטים – וגם היה הראשון עם עלילה מקורית ברובה, ולא כזאת השאולה מספריו של פלמינג. אחרי הסרט הזה, קונרי החליט להחזיר את מפתחות ה"אסטון מרטין" ולפרוש מלגלם את בונד.
ג'ורג' לייזנבי (1969) ושון קונרי (1971)

המפיקים החלו לחפש תחליף לקונרי. תחילה הם פנו לטימותי דלטון, שדחה את ההצעה בטענה שהוא צעיר מדי לגלם את הסוכן. לבסוף נבחר השחקן האוסטרלי ג'ורג' לייזנבי, שברוקולי התלהב ממנו רשמית לאחר שבטעות הכניס אגרוף לאחד הפעלולנים. ללייזנבי הוצע חוזה של שבעה סרטים, אך הסוכן שלו אמר לו שזו הצעה לא משתלמת, כי אנשים לא יתחברו לדמותו המיושנת של בונד בשנות השבעים הליברליות. לכן, לייזנבי השתתף לבסוף בסרט אחד בלבד, "בשירות הוד-מלכותה". הסרט היה הראשון והיחיד ששבר את הקיר הרביעי (באחת הסצינות לייזנבי אומר "זה מעולם לא קרה לבחור האחר") ושניסה לשווא להציג המשכיות כל שהיא בין הסרטים. לאחר מכן, שון קונרי חזר שוב, אך גם זה היה רק לסרט אחד, "יהלומים לנצח".
רוג'ר מור (1973-1985)

החיפוש אחר המחליף של קונרי יצא לדרך פעם שנייה. לבסוף התפקיד הלך לרוג'ר מור, שנכנס לנעליו של בונד לראשונה ב"חיה ותן למות". מור נתן זווית חדשה לדמות של בונד. הוא שתה וויסקי במקום וודקה מרטיני, ועישן סיגריות במקום סיגרים. כמו כן, הוא הפך את הדמות ליותר הומוריסטית וקלילה מזו של קונרי. מור המשיך להשתתף גם ב"האיש בעל אקדח הזהב", "המרגל שאהב אותי", "מונרייקר", "לעיניך בלבד", "אוקטופוסי" ו"רצח בעיניים". בסרטיו האחרונים, מור היה כבר באמצע העשור השישי לחייו, ולכן הרבה כפילים (מעל 100 סה"כ) השתתפו בסצינות האקשן. בשנת 1983, במקביל ל"אוקטופוסי", יצא גם "לעולם את תאמר לעולם", שגם היה סרט בונד בכיכובו של שון קונרי, אך לא היה שייך לחברת EON. כרגע מור הוא השחקן שגילם את בונד במספר הרב ביותר של סרטים בסדרה – שבעה סרטים רצופים.
טימותי דלטון (1987-1989)

בתקופה שלאחר מכן קראו שני דברים משעשעים. הדבר הראשון הוא שלנעליו של בונד נכנס טימותי דלטון, זה שטען שהוא צעיר מדי בשביל התפקיד 12 שנים קודם לכן. אבל מה? לפני דלטון, השחקן שכמעט קיבל את התפקיד הוא פירס ברוסנן (תכף נגיע אליו), שנאלץ לבסוף לדחות את ההצעה בגלל שסדרת הטלוויזיה בה כיכב, "רמינגטון סטיל", חזרה לחיים לאחר שבוטלה. דלטון הסכים הפעם להצעה, וגילם את בונד ב"איזור מסוכן". המבקרים טענו שלדלטון "אין את הסמכות של קונרי או הקסם של מור, אבל לפחות הוא לא לייזנבי". הסרט השני והאחרון של דלטון בתפקיד היה "רישיון להרוג", שמביא אותנו לדבר המשעשע השני. שמו המקורי של הסרט היה License Revoked ("הרישיון נשלל"). אבל מה? באותה שנה, 1989, יצא גם הסרט "נשק קטלני 2". *ספוילרים ל"נשק קטלני* בקליימקס של הסרט, הנבל טוען שהשוטר הגיבור לא יכול לירות בו כי יש לו חסינות דיפלומטית. השוטר יורה לו בראש בכל מקרה, ואומר "It's just been revoked!" ("היא נשללה הרגע"), שהפך לאחד מציטוטי הסרטים הידועים ביותר. ואם זה לא מספיק, שני הסרטים האלה יצאו בארה"ב בהפרש של שבוע אחד מהשני! אך "נשק קטלני" לא היה הסיבה לשינוי השם, האולפנים פשוט לא אהבו אותו.
פירס ברוסנן (1995-2002)

עקב בעיות משפטיות, לקח הרבה מאוד זמן עד שבונד חזר למסך גדול. כבר לאחר "רישיון להרוג" היו פרסומים שהוא חוזר בקרוב, אך הסרט הבא נדחה שוב ושוב, עד שלבסוף דלטון פרש מהתפקיד ב 1994. המפיקים פנו שוב לברוסנן, שהיה פנוי הפעם, והוא הסכים להצעה ונכנס לנעליו של בונד ב"גולדן איי", שהיה שונה מכמה בחינות. דבר ראשון, זה היה הסרט הראשון שיצא לאחר פירוק ברית המועצות. מכיוון שהרבה מאויביו הקודמים של בונד היו סובייטים, היו כאלה שתהו אם הסוכן עדיין רלוונטי בעולם המודרני. כמו כן, את הדמות של M – ראש ארגון הריגול MI6 – שעד אז גולמה ע"י גבר, עברה לגלם אישה – ג'ודי דנץ'. גם הסרט וגם בונד של ברוסנן התקבלו בחום, והמבקרים אמרו שבונד "חזר ובגדול". ברוסנן המשיך לגלם את בונד בעוד שלושה סרטים – "מחר לנצח", "העולם אינו מספיק" ו"למות ביום אחר" – שקיבלו ביקורות מעורבות. לאחר זמן מה, האולפנים הודיעו שהם עומדים "לאתחל" את הסרטים והדמות ולספר את סיפורו של בונד מחדש. משום כך הם נפרדו מברוסנן, והחיפוש החל אחר ג'יימס בונד החדש, פשוטו כמשמעו.
דניאל קרייג (2006- לפחות 2016)

האולפנים בחנו עשרות שחקנים בשביל בונד החדש, כמו יו ג'קמן, הנרי קאוויל, ג'רארד באטלר ועוד הרבה, שנעו בין מוכרים מאוד לאנונימיים לחלוטין. במאי 2005, השחקן דניאל קרייג הודיע שהאולפנים הבטיחו לו את התפקיד, אך הם לא אישרו זאת רשמית עד אוקטובר. תגובות המבקרים והמעריצים היו קוטביות – חלק חשבו שקרייג הוא בחירה טובה, אך הרבה אנשים זעמו על האולפנים, ותלונותיהם היו דברים כמו "בלונדיני מדי", "אדיש מדי" וכו'. נפתחו עשרות אתרים ומחאות במטרה להחרים את הסרט, אך למרות הכל, ב 2006 יצא "קזינו רויאל" לאקרנים. הוא הפך לסרט הבונד הכי רווחי מאז "מונרייקר", והמבקרים התלהבו ואמרו ש"דניאל קרייג הוא בונד נהדר. יותר פגיע, פחות אובססיבי לסקס, ולא אכפת לו אם המרטיני שלו מנוער או מעורבב".
קצת לאחר סיום ההפקה של "קיזנו רויאל", האולפנים כבר הודיעו שההפקה של סרט הבונד הבא כבר החלה. דניאל קרייג חזר לגלם את בונד ב"קוואנטום של נחמה" ב 2008, שהצלחתו הייתה חלקית. מבחינת הקופות, הוא שבר שיאים – הוא היה הסרט הכי רווחי בסופ"ש הפתיחה שלו אי פעם באנגליה, ובארה"ב היה סרט הבונד הכי רווחי בסופ"ש הפתיחה אי פעם. הוא גם היה בתיקו יחד עם "משפחת סופר-על" לסרט הרווחי ביותר בחודש נובמבר אי פעם, חוץ מסדרת "הארי פוטר". לעומת זאת, אצל הקהל הוא התקבל בפחות חיבה. באתר הביקורות המפורסם "עגבניות רקובות" הוא קיבל 65%, ונאמר שהוא "הרבה פחות טוב מ'קזינו רויאל' ".
ועכשיו דעה אישית – כפי שנאמר, גם לדעתי "קזינו רויאל" היה סרט בונד מעולה, והטוב ביותר שראיתי מאז "גולדן איי" (לשניהם היה את אותו הבמאי, אז כנראה זה לא מקרי). רואים שזה בונד חדש כבר מסצינת המרדף הנהדרת בהתחלה. אם הבונדים ה"קלאסיים" היו יוצאים מכל קרב כשהם עדיין עם הג'ל בשיער והחליפה מסודרת, בונד של קרייג מתאמץ, מתרסק ומדמם רק מלרדוף אחרי מישהו. במקום גאדג'טים בדיוניים ומגניבים, בונד הזה היה יותר ריאליסטי והסתפק לרוב רק באקדח הנאמן שלו. אווה גרין הייתה טובה בתור ה"בונד גירל", ולמרות שהוא לא נראה כזה מאיים, גם מאדס מיקלסן עשה את העבודה ונראה כמו נבל בונד קלאסי עם העין המדממת שלו.  זה לא היה סרט מושלם (לדעתי הוא היה קצת ארוך מדי), אבל אחרי השניים האחרונים – שהיו סבירים – זה בהחלט היה שיפור משמעותי.
לעומת זאת, "קוואנטום" היה מאכזב. הוא נראה מבטיח כשגם התחיל עם סצינת מרדף מכוניות יפה, ואחריה גם מרדף רגלי נחמד. יש כאלה שאומרים שהבעיות התחילו עוד בשיר הפתיחה, שהיה הכי "לא-בונדי" אי פעם. הוא בהחלט לא נשמע כמו שיר בונד קלאסי, אבל מבחינת הקליפ נראה שהיה איזה שהוא ניסיון לחזור לשורשים. גם העלילה לא הייתה משהו – בעוד נבלי בונד קלאסיים ניסו להשתלט על העולם או להשתמש בלווינים למטרות טרור, כאן מטרת הנבל הייתה לגרום מהפכה בבוליביה כדי להשתלט על חלקת אדמה. אמממ…אוי, לא? זה נשמע כמו חלטורה שבונד עושה מהצד כשמשעמם לו, ולא מזימה נוראית שמצריכה סרט שלם. עוד חיסרון הוא שגם פה הנבל לא נראה ממש מאיים. ההפך, הוא נראה כמו זה שכולם הציקו לו בתיכון. בונד יכל לבוא ולהגיד לו "עזוב את בוליביה או שאני מטביע אותך באסלה שוב". והדבר השלישי והאחרון שהציק לי – צילום האקשן. בהתחלה זה עוד היה בסדר, אבל רוב סצינות האקשן צולמו כמו בסרטי "זהות" – המצלמה הייתה רועדת והשוטים עברו מהר מאחד לשני, כך שלא היית בטוח מה קרה הרגע ואיך. גם נערות בונד – אולגה קורליינקו וג'מה ארטרטון – לא היו מי-יודע-מה. בקיצור, אחרי שהאתחול הזה התחיל כל-כך טוב, הסרט הזה הרגיש כמו ירידה גדולה ברמה.

בשנת 2010 אולפני MGM נכנסו לבעיות כלכליות, אך לאחר זמן מה הצליחו להיחלץ מהן והודיעו שסרט הבונד הבא יצא בנובמבר 2012 בארה"ב , וקצת לפני כן בשאר העולם. בנובמבר 2011 פורסם רשמית שהסרט יקרא "סקייפול", ויוביים ע"י סאם מנדז. בשעה טובה, הסרט הגיע למסכינו, והביקורות משבחות. אני אישית אדע רק מחר בלילה אם הוא אכן טוב כמו שאומרים. לגבי השאלה "האם צריך לראות בונדים קודמים קודם לכן?" אז ככה – מבחינה עלילתית לא נראה לי, כי נאמר שהסרט הזה לא מתעסק בארגון "קוואנטום" כמו השניים הקודמים. למי שלא ראה סרט בונד בימיו, הייתי ממליץ על "גולדפינגר", "מונרייקר", "גולדן איי" וכמובן גם על "קזינו רויאל".
אז זהו, זו ההיסטוריה של ג'יימס בונד. לסרטים האלה היו עליות ומורדות, ולמרות שראיתי אותם בגיל צעיר, יש קטעים שעדיין חקוקים בזכרוני – המשפט המפורסם מ"גולדפינגר" ("אתה מצפה שאדבר?" –"לא, מר בונד, אני מצפה שתמות") והאישה המצופה בזהב, סצינת הצניחה החופשית מ"מונרייקר", וכמובן הצגתו הרשמית של בונד שנשמעה לראשונה ב"ד"ר נו". אני מקווה שהדמות והסרטים האלה ישארו איתנו לעוד הרבה שנים, וימשיכו לספק רגעים קולנועיים בלתי-נשכחים. ביקורת על "סקייפול" תפורסם כאן ביום שני. בינתיים אאחל שוב לבונד מזל טוב ליום הולדתו ה 50. למרות שהוא באמצע החיים, הוא מעולם לא נראה טוב יותר.

מודעות פרסומת

2 responses to “50 שנים של בונד

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: