ביקורת – ההוביט: מסע בלתי צפוי

3 שעות. זה היה הזמן של "שר הטבעות" הראשון.  השנה הייתה 2001, והסרטים שראיתי אז בקולנוע נמשכו בממוצע משהו כמו שעה וחצי, שעה ו 40. אני לא זוכר הרבה מהטרילוגיה הזאת. ראיתי כל סרט פעמיים בערך, וגם הפעמים השניות היו לפני מלא זמן. כמובן שאני זוכר את האפיות והגרנדיוזיות וכמה סצינות או ציטוטים מפורסמים, אבל הדבר שאני זוכר יותר מכל מהפעמים שישבתי בקולנוע בכל סרט זה שחשבתי "לעזאזל, איזה סרט ארוך". גם הסרט השני נמשך 3 שעות, ואורכו של השלישי והאחרון הוא 3 שעות ועשרים דקות. ועוד לא דיברנו בכלל על גרסת הבמאי, שמוסיפה לכל סרט עוד הרבה (זאת של השלישי נמשכת יותר מארבע שעות). כל זה לא נכתב כתלונה, יש הרבה סרטים ארוכים מעולים. אבל הטריק בלעשות סרט ארוך טוב הוא לא לתת לאנשים להרגיש את זה, "להסתכל בשעון" מה שנקרא. שיחשבו שעברה רק שעה כשבעצם עברו שעתיים וחצי. האם "ההוביט" מצליח לעשות את זה? כן ולא.
עוד עניין טכני קטן שאני רוצה לדון עליו לפני שניגש לסרט עצמו הוא ה HFR (קצב פריימים גבוה). למי שלא יודע, את ההוביט צילמו אחרת מסרטים רגילים. בעוד סרט קולנוע סטנדרטי מוקרן בקצב של 24 פריימים לשנייה, "ההוביט" צולם במצלמות מיוחדות המסוגלות לתפוס 48 פריימים בשנייה, מה שאמור לגרום לתנועות חלקות וטבעיות יותר….תיאורטית. ואיך החוויה עצמה? מכירים את זה שאתם לוחצים בדי.וי.די על כפתור ההרצה קדימה פעם אחת, ואז הסרט מואץ בצורה לא ממש משמעותית, אבל עדיין רואים שזה מהר מהרגיל? ככה הרגשתי בזמן הצפייה. אולי התנועות חלקות ואמיתיות יותר, אבל הן גם מהירות יותר. אני חושב שסוג-של התרגלתי לזה ככל שהסרט התקדם, אבל כשהייתה סצינת מרדף או אקשן, זה נראה כאילו מישהו לחץ על "הרצה קדימה" וזה היה קצת מציק, במיוחד בסצינות בהן היה מעבר מהיר משוט אחד לשני. אני לא אתפלא אם כמו התלת-מימד גם על הגימיק הזה יתחילו לקפוץ בקרוב, אבל כמו התלת-מימד, לא נראה לי שאחזור אליו מרצוני החופשי.
עלילת "ההוביט" מתרחשת לפני "שר הטבעות", ומספרת על מסע אליו יצא בילבו בגינס הצעיר. בילבו, הרגיל לחיות בשקט ובנוחות של ביתו בפלך, מקבל יום אחד ביקור פתע מגנדלף הקוסם, המציע לו להצטרף אליו להרפתקאה. בילבו מסרב בנימוס, אך זה לא מפריע לגנדלף לקיים ישיבה בביתו של בילבו הכוללת לא פחות מ 13 גמדים. מסתבר שהגמדים חיו להם בשלווה בעירם ארבור, עד שהדרקון סמאוג הגיע והחריב את העיר, רק בגלל שהוא חשק בזהב הרב של הגמדים (מסתבר שדרקונים אוהבים זהב. אל תשאלו אותי למה). הם מחליטים לחזור לארבור ולשחרר אותה משלטונו של הדרקון, אך כדי לעשות זאת הם זקוקים ל"פורץ", וגנדלף מנדב את בילבו בטענה ש"הוביטים יכולים לחמוק מעיני רבים" (כן, כי גמדים כל-כך בולטים בשטח…).  לאחר קצת מחשבה, בילבו מתחרט ומחליט לצאת מ"איזור הנוחות" שלו ולסייע לגמדים, ויוצא למסע בלתי-צפוי.

hobbit1

"ההוביט", כמו "שר הטבעות", מבוסס על ספר של ג'. ר. ר. טולקין. לא קראתי אותו, אך הבנתי שהוא קצר יחסית. לכן הרבה אנשים בעולם – ואני ביניהם – הרימו גבה כשפיטר ג'קסון, הבמאי,  הכריז ש"ההוביט" יהיה טרילוגיה. לפצל שלושה ספרים עבים לשלושה סרטים נשמע הגיוני, אבל לפצל ספר של 300 עמודים (בערך, זה משתנה לפי הגרסה) לשלושה סרטים נשמע די מיותר. לכן לא התפלאתי לשמוע מחבר שראה איתי וכן קרא את הספר שהרבה דברים בסרט מעולם לא התרחשו בגרסת המקור. יש גם "הופעות אורח" של דמויות מ"שר הטבעות" ששמם לא נכתב פעם אחת בדפיו של הספר. ובגלל שהעלילה נמתחת על שלושה סרטים, כל הסרט הזה הוא בעצם רק אקספוזיציה, הכנת הקרקע. מציגים לנו את הדמויות, את הנבלים, את המטרה ואת סיפורי הרקע. חשבתם שיהיה פה דרקון? אז חשבתם. חכו שנה, אולי תראו אותו.
לאקספוזיציה עצמה גם יש אקספוזיציה. למרות ששם הסרט הוא "מסע בלתי-צפוי", עד שהמסע הזה יוצא לדרך לוקח לא מעט זמן, שהרבה ממנו זה גמדים שאוכלים, עושים שטויות ושרים. אבל אל דאגה, זה לא סרט מוזיקלי, השירה מתחילה ונגמרת תוך חצי שעה בערך. את רוב הגמדים האלה כנראה שלא תזכרו אחרי הסרט, וגם אין ממש טעם כי רובם לא עושים משהו משמעותי חוץ מלהיות ברקע. יש את הגמד הזקן והחכם, הגמד השמן שכמובן מהווה את מקור בדיחות המשקל, ואת מנהיג הגמדים, ת'ורין. למרות שלסרט קוראים "ההוביט", יש גם איזה עלילה צדדית או שתיים, שאחת מהן היא מסע הנקמה של ת'ורין נגד אורק גדול ואכזר. חוץ מגמדים, אורקים והוביטים יש בסרט עוד מגוון יצורים מהעולם הטולקיני כמו אלפים, גובלינים, טרולים ועוד. מצד אחד היצורים האלה מכוערים וגרוטסקיים בצורה נפלאה, אבל במקום שיהיו אכזריים ומעוררי אימה, רובם מתנהגים כמו דמויות בסיטקום. אז נכון, טרולים הם אידיוטיים והם עושים דברים מפגרים וזה די משעשע, אבל קשה לך ממש לחשוש לחייו של הגיבור רגע אחרי שטרול מקנח איתו את האף.
יש הרבה דברים טובים בסרט. אחד מהם הוא משהו די מוכר למי שראה את טרילוגיית "שר הטבעות" – נופי ניו-זילנד. אם יש משהו אחד שפיטר ג'קסון יודע לעשות זה לצלם שוטים יפהפיים של האי, שיגרמו לכם לרצות לעלות על הטיסה הבאה לשם. בין אם זה "הפלך" או שדה קוצים או הר מושלג, כל מקום מצולם בצורה נהדרת. היתרון השני והבולט הוא הקאסט הנהדר. מרטין פרימן ("שרלוק", "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה") עושה עבודה מעולה בתפקיד בילבו, ההוביט המנומס אך הרפתקן. איאן מק'קלן חוזר לתפקידו כגנדלף ומי שצפה ב"שר הטבעות" יודע שהתפקיד פשוט תפור עליו, וגם פה הוא מספק לא מעט רגעים זכורים. מי שעוד תפס את עיני הוא ריצ'ארד ארמיטג' המגלם את ת'ורין. תמיד לפני שחבורת הגמדים נהיית שטותית מדי והסרט נהפך לקומדיה לילדים, ת'ורין נשאר רציני ונחוש ומזכיר להם שהם באו כדי לעשות משהו חוץ מלאכול. וכמובן שיש את אנדי סרקיס, שחוזר לגלם את גולום בסצינה שרבים טוענים שהיא הטובה בסרט (ובספר), וקשה לי שלא להסכים. למרות שהוא יצור ממוחשב ומכוער, הוא מצליח באופן מדהים לעורר רגשות חמלה ותיעוב בו-זמנית.
hobbit3
את הדברים העיקריים שהפריעו לי ציינתי בהתחלה. למרות שמתרגלים ל HFR עם הזמן, לא נראה לי שאנסה אותו שוב כי הרגשתי שהוא מזרז קטעים שאמורים להיות איטיים יותר וקצת הורס אותם. עוד חיסרון מציק הוא ה"דאוס אקס מכינה". לא מעט פעמים גיבורינו מוצאים את עצמם בסכנה כזו או אחרת, רק כדי להינצל ברגע האחרון בצירוף מקרים או התערבות כל שהיא. כמובן שזה לא הסרט הראשון בו זה קורה, אבל הפעם זה די בולט. ולסיום, שאלת האורך – האם "ההוביט" שווה את אורכו, שעתיים ו 45 דקות? מצד אחד, כמובן שהיה אפשר לקצץ לא מעט, אבל אני יכול להגיד את זה על הרבה סרטים ארוכים. את האורך של "ההוביט" לא הרגשתי…עד הסוף. וזה לא כי התחיל להמאס לי, אלא כי הסרט עצמו היה די מטעה. לא פעם ולא פעמיים היו סצינות שנגמרו בשוטים שגורמים לך לחשוב שהנה, עוד רגע יעלו כתוביות הסיום…אבל לא! זה ממשיך. טוב, אז הנה, קרה עוד משהו, יש שוט רחב של כל הדמויות עם הנוף…אבל ממשיכים! לא הייתה לי בעיה שהסרט ממשיך, אבל הוא "העמיד פנים" כמה פעמים שהוא אוטוטו נגמר עד שמתי שהוא זה מותח כבר את הסבלנות. אבל כשהוא נגמר, הוא נגמר בסטייל.
אז האם לצאת למסע הבלתי-צפוי של "ההוביט"? אם אהבתם את "שר הטבעות" כנראה שתאהבו את גם זה. לא חובה לראות את הטרילוגיה קודם, וגם מי שלא ביקר אף פעם בעולם של טולקין יוכל להנות. אין בסרט את תחושת האפיות והגרנדיוזיות שהייתה ל"שר הטבעות", ולעיתים הוא גם יותר ילדותי, אך הוא עדיין סרט יפהפה, משעשע ומשוחק היטב. לגבי הגרסאות, אחרי שחוויתי את ה HFR לדעתי היה עדיף ללכת לגרסה הרגילה, אבל אני מניח שכמו תלת-מימד, החיבה לזה משתנה אצל כל אחד. אולי כדאי לתת צ'אנס רק כדי לבדוק אם אתם אוהבים את זה, כי משהו אומר לי שגם הסרטים הבאים יגיעו ככה. אה, וטיפ אחרון – למרות האורך המפלצתי, גם ב"הוביט" אין הפסקה, אז מומלץ להצטייד מראש.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: