ביקורת – חיי פיי

דת היא כמו עוגה – לכל אחד יש העדפה שונה. יש כאלה שאוהבים עוגת קצפת, אחרים מעדיפים דובדבן או פקאן, ויש את אלה שלא צריכים יותר משוקולד. אבל יש כמה הבדלים קטנים – בעוד שאפשר לאהוב מספר סוגים שונים של עוגות, להאמין במספר דתות שונות בו-זמנית זה קצת יותר מסובך. שנית – עוגות, עד כמה שידוע לי, לא היוו סיבות למלחמות רבות ועקובות מדם. ובעוד שאי-אפשר לטעון שאין דבר כזה עוגת שוקולד (כלומר, אפשר לטעון את זה, עד שנכנסים למאפיה), דתות אינן ניתנות להפרכה. אחד הדברים המשותפים לכל האלים הוא שהם מין ישויות בלתי-נראות המשגיחות על המאמינים בהם. אי-אפשר להוכיח שהם קיימים, אבל גם אי-אפשר להוכיח שלא. לכן הבסיס של כל דת הוא אמונה. או שאתה מאמין, או שלא. אבל אף אחד לא יכול להוכיח שאתה טועה.
למרות שהפוסטרים והטריילרים מציגים את הסרט כנער שתקוע על סירה עם נמר, השליש הראשון של "חיי פיי" בנוי מכל מיני סיפורי רקע. פיי פיסין "פיי" פאטל הוא ילד שגדל בהודו, למשפחה הודית, אך בזמן שהוא מתבגר, הוא מגלה את האסלאם ואת הנצרות, ומאמץ גם אותן (כי מה זה עוד שני אלים להוסיף למיליוני האלים ההינדים?). פיי גם מתאהב בנערה אותה הוא רואה בזמן שהוא מחליף מתופף בחוג ריקוד. זה כנראה ה"סיפור" הכי טיפשי בסרט, כי את הנערה רואים משהו כמו 5 דקות סה"כ, ואין לה שום חשיבות מבחינה עלילתית. אביו של פיי הוא הבעלים של גן חיות, והסיפור העיקרי בעצם מתחיל לאחר החלטה של האב למכור את גן החיות ולהעביר את המשפחה לגור בקנדה.
כפי שנאמר, עיקר הסרט הוא על נער שתקוע על סירה, עם נמר בשם ריצ'ארד פרקר (אין קשר לאביו של פיטר פרקר). סרטים המצולמים בלוקיישן אחד הם אתגר לא קל. אין הרבה מרחב לספר בו סיפור, אך צריך להשאיר את הצופה מעוניין. יש סרטים שלדעתי צלחו את האתגר הזה בהצלחה, כמו "127 שעות" הנהדר או "קבור". "חיי פיי" קצת יותר חלש מהם. מהרגע בו מתחיל הסיפור העיקרי, הסרט מתנדנד בין רגעים מעניינים לרגעים "מתים" או כאלה שחוזרים על עצמם. למשל, בתחילת הסיפור פיי קופץ מהסירה כדי לברוח מהנמר. לאחר שהנמר נרדם הוא חוזר לסירה, אך קצת לאחר מכן שוב קופץ ממנה וחוזר חלילה. קורים גם עוד דברים מדי פעם, אבל אי אפשר שלא להרגיש שעמום קל מדי פעם.

pi

היתרון הבולט והחזק ביותר של הסרט הוא הפן הויזואלי. למרות ההמלצות, לא ראיתי את הסרט בתלת-מימד, אך גם בגרסה הרגילה הוא פשוט יפהפה. הרבה מהחיות בסרט אינן אמיתיות אלא יצירות ממוחשבות, כולל הנמר שאותו רואים רוב הזמן. מי שאחראי על האפקטים כנראה יודע מה הוא עושה, כי הכל נראה כל-כך ריאליסטי ומדהים. נראה לי שהסרט בהחלט זוכה בתואר הסרט היפה של השנה, ולמרות שאני בד"כ נגד הגימיק, הפעם אני ממליץ לראות בתלת-מימד. רק להמחשה – קראתי עכשיו ב IMDB שסוראג' שארמה, כוכב הסרט, מעולם לא היה עם נמר אמיתי בסירה. זו אולי הנחה הגיונית מתבקשת, אבל כשרואים את הסרט קל מאוד לטעות.
אז האם לראות? לדעתי כן. למרות שלפעמים הוא קצת דל, לא חסרים בסרט רגעים מעניינים או מרהיבים. למרות שנאמר בהתחלה שהסיפור "יגרום לך להאמין באלוהים", אל תצפו לאיזו הארה דתית. נכנסתי ויצאתי מהסרט אתאיסט באותה מידה. כל הקטע הדתי מרגיש קצת דחוף בגרון, אבל אמרו לי שגם בספר מתעסקים בזה הרבה, אז שיהיה. הוא לא יהיה אחד מסרטי השנה שלי ולא נראה לי שמי לא יראה אותו יפספס משהו, אבל אם אתם הולכים, עדיף כבר בתלת-מימד.
ועכשיו הודעה קצרה, בחסות….טוב, אין חסות, זה בלוג, לא התחזית. מחר יתחיל טקס "מטר הזהב", מין סיכום כזה של מה היה לנו השנה. אנסה להמנע מספוילרים, אבל אם יהיו, כמובן שאזהיר לפני. הלו"ז של הטקס, בתקווה שהכל ילך כשורה, הוא כזה:
יום שלישי 25/12 – סרטי השנה, מקומות 9-6 (כן, בחרתי 9, לא 10. למה? כי אני יכול).
יום רביעי 26/12 – סרטי השנה, מקומות 5-1
יום חמישי 27/12 – הסרטים הגרועים של השנה
יום שישי 28/12 – 10 הסצינות הטובות של השנה (כאן כנראה יהיו ספוילרים. שוב, אני אזהיר).
יום שבת 29/12 – הפוסטרים הטובים והפחות טובים שיצאו השנה
יום ראשון 30/12 – שאר תארים וסטטיסטיקות
יום שני 31/12 – מה כדאי לראות ב 2013
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: