מטר הזהב – סרטי השנה – מקומות 9-6

Untitled-1
שלום, וברוכים הבאים לטקס "מטר הזהב".  בשבוע הקרוב אעבור על השנה הקולנועית שהייתה לנו, ואחלק פרסים לסרטים טובים, גרועים, פוסטרים ועוד. בניגוד לאוסקר, כאן לא יהיו נאומים חופרים, דמעות, פרסומות או כוכבים הוליוודים. רק אני והדעות שלי (ושלכם, כמובן, אם תרצו להביע אותן). אני אשתדל להמנע מספוילרים כמה שיותר, אבל אם יהיו, אדאג להזהיר אתכם לפני. נפתח ברגל ימין, כשהיום ומחר אסקר את תשעת הסרטים הטובים שראיתי השנה בקולנוע. למה תשעה? ככה.  אם אתם אומרים "אבל רגע, השנה לא נגמרה, גם השבוע יוצאים סרטים" – נכון, גם השבוע יוצאים סרטים שאני רוצה לראות, אבל לפי התקצירים והטריילרים, אני בספק שהם יכנסו לרשימת הטובים / גרועים של השנה. אם זה בכל זאת יקרה, יערכו שינויים בהתאם. אז בלי להרחיב יותר במילים, בואו נתחיל:
מקום 9 – "הפשיטה"
מה, רק התחלנו וכבר לרמות? אוקיי, אז נכון, הסרט הזה לא הוקרן בבתי הקולנוע הארץ. אבל דבר ראשון, אם תשימו לב, כתבתי "הסרטים שראיתי בקולנוע", לא כתבתי שום דבר על הפצה מסחרית. יצא לי לראות אותו בזכות מבצע באתר "עין הדג". שנית, אני פשוט לא יכול להתעלם מהסרט הזה, כי זה סרט האקשן הכי טוב שראיתי השנה. אין בו פיצוצים גדולים או הרבה קרבות ירי (יחסית לסרטי אקשן), אבל נהניתי בו הרבה יותר מב"בלתי נשכחים 2" או "זיכרון גורלי".
קצת פרטים – "הפשיטה" הוא בכלל סרט אינדונזי. הוא יצא בשנה שעברה, אך הוקרן רק בפסטיבלים והחל להיות מוקרן מסחרית בעולם רק השנה. לקולנוע בארצנו, כאמור, הוא לא הגיע, אך הוא הוקרן ב"יס". הסרט מספר על קבוצת שוטרי ימ"מ הנשלחים לעצור ברון סמים השוכן בבניין דירות גדול. לאחר שהשוטרים נכנסים לבניין, הוא לוכד אותם בפנים ושולח את אנשיו לחסל אותם, מה שגורם לקרבות ירי ומגע אלימים ביותר על השליטה בבניין. ואם זה נשמע לכם מוכר, זה כנראה כי העלילה של "השופט דרד" – שגם יצא השנה – הייתה די זהה.
אז למה "הפשיטה" כל-כך כיפי? הוא ברוטאלי ואלים, אבל לא חסרים סרטים כאלה. זו הכוריאוגרפיה הנהדרת שהופכת אותו מעוד סרט אקשן לסרט אקשן אדיר. השחקנים פה הולכים מכות בקצב מאוד זריז ותזוזתי, וכל קרב מגע כזה מצולם ונעשה בצורה פנטסטית, שבהחלט מעלה את רמת הטסטוסטרון. כל מהלומה שמוחלפת וכל עצם שנשברת נראים ומרגישים ריאליסטיים לחלוטין, וגם תנועות מוזרות או גמישות במיוחד נראות טבעיות. בקיצור, אם נמאס לכם קצת מפיצוצים ואפקטים ובא לכם סרט מכות אולד-סקול, "הפשיטה" בהחלט מספק את הסחורה. ואם עדיין לא השתכנעתם, אתם מוזמנים לצפות בסצינה הבאה (רק קרב, אין ספוילר לסרט. וזה אלים, אם לא הבנתם עדיין).

 

מקום 8 – "ראלף ההורס"
ראיתי השנה שלושה סרטי אנימציה – "פראנורמן", "שומרי האגדות" ו"ראלף ההורס". לכל אחד מהם יש סיפור שונה וסגנון אנימציה שונה. אבל לא רק ש"ראלף" הוא הטוב מביניהם, הוא גם אחד מהסרטים הטובים שראיתי השנה. כפי שנטען בהרבה מקומות, הוא נראה יותר כמו סרט של פיקסאר מאשר של דיסני, אך לפי לא מעט אתרים הוא יותר אהוד מהסרט שפיקסאר הוציאו השנה ("אמיצה", שלא יצא לי לראות).
אם אין לכם כוח לגלול קצת למטה ולקרוא את הביקורת (עצלנים), אני אספר שוב בקצרה – הסרט מספר על ראלף, נבל במשחק ארקייד, שמחליט יום אחד שנמאס לו מחיי הנבלות והוא רוצה להיות גיבור ואהוד ע"י שאר הדמויות במשחק שלו. לכן הוא מחליט לעזוב את המשחק וללכת לזכות במדליה במשחק אחר. במסע שלו הוא מטייל במשחק יריות ומשחק מירוצים, ופוגש ילדה קטנה ונודניקית שגם לה יש בעיה משלה. באותו זמן, גיבור המשחק של ראלף, פליקס, יוצא לחפש אותו לפני שהמשחק שלהם יושבת לתמיד.
לא חסרות סיבות לאהוב את "ראלף ההורס". דבר ראשון, האנימציה שלו נהדרת, וגם הפסקול ממש כיפי. השחקנים המדובבים את הדמויות עושים עבודה מעולה. זה אולי נראה כמו סרט לילדים, אבל גם מבוגרים יהנו, במיוחד מכל מיני רפרנסים נחמדים למשחקי וידאו נוסטלגיים. בקיצור, אם הייתי צריך להמליץ על סרט אנימציה אחד השנה, זה היה זה. סרט מתוק, חמוד ומקסים.

 

מקום 7 – "כרוניקה בזמן אמת"
עוד סרט שיצא לי לראות בזכות מבצע של "עין הדג", אבל הוא גם הופץ מסחרית בבתי הקולנוע בארץ. הסרט הזה הוא אחד מתוך שניים שתפסו אותי בהפתעה מוחלטת. צפיתי בטריילר, הוא נראה מגניב, וחשבתי שאני יודע בערך למה לצפות. אבל לאחר שהוא נגמר במקום תחושה של "אה, אחלה סרט" הייתה לי תחושה של "הולי שיט, איזה סרט אדיר!". זו הייתה אחת ההפתעות הטובות של השנה, וגם שילוב קולנועי מקורי שהיו לו הרבה סיבות להיכשל, אבל הוא הצליח ובגדול.
"כרוניקה" (הייתי שואל למה המעברתים התעקשו להוסיף את השאר, אבל מזמן ויתרתי על לנסות להבין את ההיגיון שלהם) עוקב אחר שלושה תלמידי תיכון. הראשון, אנדרו, הוא ילד שקט ומופנם עם אבא עצבני ואמא חולה. במקום לתקשר עם העולם החיצון, הוא מעדיף לצלם אותו עם מצלמת וידאו ביתית. השני, מאט, הוא בן-דודו של אנדרו ובערך החבר היחיד שלו. הוא פילוסוף בשקל, שמנסה לגרום לבן-דודו להיפתח יותר. השלישי הוא סטיב, נער כריזמטי ובליין, בעל שאיפות פוליטיות. לילה אחד, השלושה מגלים מערה שמובילה לסוג של עב"מ. לאחר התגלית, הם מגלים שיש להם כוחות-על – הם יכולים לשלוט בדברים בכוח המחשבה, לעוף ועוד. אבל כמו פיטר פרקר, גם גיבורינו לא ממהרים להשתמש בכוחותיהם כדי לעזור לאנושות, אלא להרשים בחורות ולמתוח אנשים.
ה"טוויסט" של הסרט הוא שהוא מצולם בסגנון Found Footage. כלומר, הוא לא מצולם כמו סרט רגיל, אלא מזווית של מצלמות. ברוב הסצינות אנו רואים את הסרט דרך המצלמה של אנדרו, אך לפעמים יש גם מעבר למצלמות אבטחה או מצלמות סלולריות. הבמאי האלמוני ג'וש טראנק יצר סרט ביכורים נהדר, עם דמויות מפותחות וניתנות להזדהות ואפקטים מרשימים. למרות שהסרט קצר יחסית לשאר הבלוק-באסטרים ההוליוודיים (פחות משעה וחצי), זה בהחלט לא מורגש, במובן הטוב. קיבלנו לא מעט סרטי גיבורי-על בשנים האחרונות, אבל הסרט הזה מפיח בז'אנר קצת מקוריות מרעננת, ובהחלט שווה צפייה.

chronicle

מקום 6 – "הנוקמים"
עוד סרט גיבורי-על, הפעם קצת יותר מוכר. אבל הוא לא בדיוק "עוד סרט גיבורי-על", אלא תוצר של מספר שנים של בילד-אפ והכנה. "הנוקמים" התחיל עוד ב 2008, כשלאחר הקרדיטים של "איירון-מן" הגיע פתאום אחד ניק פיורי, שאמר לטוני סטארק שהוא רק חלק קטן מיקום שלם של גיבורי-על, והוא מעוניין לדבר איתו על פרוייקט קטן שהוא מפתח. הפרוייקט הזה המשיך להתפתח גם לאחר מכן ב"הענק הירוק" (למרות שלבסוף אדוארד נורטון הוחלף במארק רופאלו), "איירון מן 2", "קפטן אמריקה" ו"ת'ור". כל סרט (חוץ משני ה"איירון מן"-ים) ביים במאי אחר, שנתן את הפרשנות שלו לכל דמות. ואז, לאחר חמישה סרטים, "מארוול" החליטו שהקרקע מוכנה והגיע הזמן להרים את ה"מיין איוונט" – הסרט שיאחד את כל הגיבורים האלה. לכתוב סרט על גיבור-על אחד זה לא קל, אז על חמישה? "מארוול" ידעו שהסרט הזה גורלי להם ולעתיד הסרטים שלהם, ושצריך לתת את העבודה הזאת לטופ שבטופ. אז הם פנו לג'וס ווידון.
וידוי קטן – עד אפריל האחרון, לא ידעתי מי זה ג'וס ווידון. אז כן, שמעתי על "באפי" ו"אנג'ל" וכל אלה, אבל את השם ג'וס ווידון לא זכור לי שהכרתי קודם. ואז הלכתי ל"הבקתה ביער" (או "בקתת הפחד", אם אתם חייבים) והתאהבתי. ג'וס ווידון זינק אצלי ממעמד של די-אלמוני למישהו שאני מוכן להקריב עז בשבילו. הספיק לי רק לראות את "הבקתה" כדי לדעת ש"הנוקמים" בידיים טובות. לא הייתה לו משימה קלה – הוא היה צריך ליצור דינמיקה בין מספר גיבורי-על שלא נפגשו עד אז, וגם להכניס עלילה ונבל איפה שהוא. התוצאה הסופית התעלתה על הציפיות שלי, וכנראה שגם על אלו של עוד הרבה אנשים. לא סתם "הנוקמים" הוא כרגע הסרט השלישי הכי מרוויח אי פעם (אחרי שני סרטים של ג'יימס קמרון). זה סרט שהוא פשוט כיף, כיף טהור. הדינמיקה בין הדמויות מעולה, הדיאלוגים השנונים והעקיצות שלהם אחד על השני משעשעות מאוד והאקשן נהדר. אולי זה לא הסרט הכי טוב של השנה, אבל הוא בודאות אחד המהנים, אם לא הכי. בקיצור, ג'וס הוא הבוס.

The_Avengers

עד כאן מקומות 9-6. מסכימים איתי? לא מסכימים? הביעו את דעתכם בתגובות. נתראה מחר במקומות 5-1.
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: