מטר הזהב – עוד כל מיני תארים

Untitled-1

נותרו עוד יומיים בלבד לסיום הטקס. אני נהנה בינתיים, לא יודע מה אתכם. היום אני אחלק כל מיני תארים מגוונים לסרטים שראיתי השנה. אגב, מסתבר שראיתי 57 סרטים השנה (רק כמה בודדים מהם לא בקולנוע). מכובד, מכובד ביותר. אז בואו נתחיל:
כותרות הפתיחה הטובות ביותר – "סקייפול". כמו כל סרט בונד שמכבד את עצמו, גם זה נפתח עם קליפ ססגוני, לצלילי קולה של אדל. בהתחלה הייתי קצת סקפטי לגבי הבחירה בה, אבל מסתבר שמי שבחר בה ידע מה הוא עושה. פתיחה נהדרת לסרט נהדר.
כותרות הסיום הטובות ביותר – "רחוב ג'אמפ 21". הקרדיטים של רוב הסרטים הם פשוט טקסט לבן שנגלל על מסך שחור. מה הפלא שאנשים עוזבים ברגע שהסרט נגמר? (בהנחה שאין סצינה נוספת לאחר הקרדיטים). לעומת זאת, כש"רחוב ג'אמפ" נגמר הוא עושה זאת בסטייל – שמות האנשים המעורבים בסרט מוצגים, כשבמקום מסך שחור יש ברקע אוסף צילומים מגוון, אקראי ומגניב לגמרי. תלמדו מזה, סרטים אחרים!
הריבוט / רימייק המוצדק ביותר – "זיכרון גורלי". קצת לפני שיצא הרימייק, צפיתי בסרט המקורי עם ארנולד שוורצנגר, והוא היה פשוט נורא. הדיאלוג, האפקטים, המשחק, הכל. אז נכון, זה עדיין סרט ששם יותר דגש על אקשן מאשר על לממש את הפוטנציאל של הקונספט המעניין שלו (האם המציאות של הגיבור אמיתית או לא), אבל זה בהחלט שיפור ניכר, שמתעלה על המקור בכל היבט.
הריבוט / רימייק המיותר ביותר – "ספיידרמן המופלא". נכון שהוא היה יותר טוב מהמקורי ואני אאעדיף בכל יום את אנדרו גארפילד ואמה סטון על פני טובי מגווייר וקירסטן דאנסט, אבל הסרט הזה לא ממש חידש משהו. הסיבה היחידה שהוא נעשה היא כדי ש"סוני" יוכלו לשמור על הזכויות לדמות.
ציטוט השנה – "רחוב ג'אמפ 21" – "Hey, hey! Stop fucking with Korean Jesus! He ain't got time for your problems! He's busy, with Korean shit!"
המאכל האתני – שווארמה ב"הנוקמים". נכון שב"הדיקטטור" הוא צועק "מלאווח!" מתי שהוא, אבל זה לא גרם לזינוק במכירות המלאווח בארה"ב.
הייצוג הישראלי של השנה – "עלייתו של האביר האפל". אלון אבוטבול ואורי גבריאל אולי לא גילמו ישראלים, אבל לראות שניים משלנו באחד הסרטים הגדולים של השנה זה בהחלט נחמד. אגב, כנראה שיש משהו עם ישראלים וגיבורי-על – בשנה הבאה נראה את איילת זורר ב"איש הפלדה".
שיער הפנים המוזר ביותר – הזקן של סקנה קריין ב"משחקי הרעב". אני אתן לתמונה לדבר.

secena

עיוות הפנים הכי לא מוצדק – "לופר". באמת? חשבתם שהקהל יאימין שג'ג"ל יגדל להיות ברוס וויליס אם תעוותו את הפרצוף שלו? נכון שיש לו קצת בייבי-פייס, אבל זה לא גרם לי להאמין לזה יותר מאשר כשהוא לא היה ככה. למה להרוס לו את הפנים?

joe

שם הדמות המשעשע ביותר – ג'מרקוס, "שומרים על השכונה".
הסרט שלא הופץ בארץ ובצדק – "לינקולן צייד הערפדים". אל תתנו לשם או הטריילר המגניבים להטעות אתכם. הסרט הזה לוקח את עצמו ברצינות תהומית, משעמם, וגם שיש אקשן זה לא משהו שלא ראינו כבר. מוזר שהבמאי טימור בקממטוב – שהפך סרט על קליעים נטויים ו"לום הגורל" לאחד מסרטי האקשן המגניבים שיצאו בשנים האחרונות – לא הצליח לספק את הסחורה בסרט שיש בו לא מעט פוטנציאל.
הסרט שחבל שלא הופץ בארץ – "פרימיום ראש" ("שליחות עירונית"). ג'וזף גורדון-לוויט מגלם שליח אופניים המקבל חבילה מסתורית להעברה, שבה מעוניין שוטר מושחת (מייקל שאנון) הרודף אחריו. זה לא שובר-קופות או משהו, אבל בהתחשב בסרטים הגרועים הרבה יותר שכן הופצו פה, זה קצת מעצבן שפסחו עליו.
הסרטים שאני מצטער שלא יצא לי לראות השנה – "הוגו", "אמיצה", "דרושה חברה לסוף העולם", "חיות הדרום הפראי", "סלסט וג'סי לנצח", "כמה טוב להיות פרח קיר". על כולם שמעתי ביקורות טובות או שהם עניינו אותי מסיבות כאלה ואחרות, אבל לא יצא לי לראות אותם בקולנוע או בבית. אנסה לתקן זאת בקרוב. אם יש לכם עוד המלצות, אני אשמח לשמוע.
תסריטאי השנה – עם כל הכבוד לכריסטופר נולאן, הפרס הזה הולך לג'וס ווידון. הבחור כתב שני סרטים שנמצאים בעשירייה שלי. האחד הוא "הבקתה ביער", שבו גם נמצאת סצינת השנה. השני הוא כמובן "הנוקמים", שאותו גם ביים, והיה המתמודד העיקרי על תואר סרט הקומיקס של השנה מול "עלייתו של האביר האפל". אבל בניגוד לנולאן, שכתב וביים גם את שני הסרטים הקודמים בטרילוגיה והכל היה בשליטתו, מצבו של ג'וס היה שונה לגמרי. "טוב, אז עשינו חמישה סרטים על ארבעה גיבורי-על שונים ואתה צריך עכשיו לכתוב ולביים את האיחוד הגדול שלהם. לא רק שהעתיד של החברה והסרטים האלה תלוי בזה, גם המעריצים מצפים למשהו אדיר. בהצלחה". אז נכון שווידון מוכשר, אבל משימה כזאת תהיה קשה לכל תסריטאי. למרות הסלט גיבורים שהוא קיבל, הוא הצליח ליצור ממנו ממתק קולנועי נהדר, שנון, כיפי ומעולה. זו הסיבה שג'וס ווידון הוא תסריטאי השנה שלי.

joss

שחקן השנה – ג'וזף גורדון-לוויט. חלק פה אולי מכירים אותו מסדרות ישנות כמו "צללים אפלים" או "מפגשים מהסוג האישי". הדבר הכי מוקדם שלו שאני ראיתי זה "10 דברים שאני שונאת אצלך". לאחר מכן הוא הופיע בכל מיני סרטים, כמו "בריק" של ריאן ג'ונסון, "500 ימים עם סאמר" המקסים ו"כוח המחץ". ואז הגיע כריסטופר נולאן שהכיר אותו לעוד הרבה יותר אנשים בעולם עם "התחלה". שנה לאחר מכן השתתף רק ב"50/50" וגילם בחור המגלה שהוא חולה בסרטן.
אבל השנה הייתה ה-שנה שלו. זה התחיל עם עוד סרט של נולאן, "עלייתו של האביר האפל", בו גילם את השוטר ג'ון בלייק. לאחר מכן השתתף ב"פרימיום ראש" הנ"ל שלא הגיע לארצנו. הוא שוב שיתף פעולה עם ריאן ג'ונסון ב"לופר" המבריק, וסיים את השנה עם השתתפות ב"לינקולן" של ספילברג, שיצא לאקרנים בארה"ב לפני חודש וחצי אבל יגיע אלינו רק בסוף ינואר. אז כן, זו בהחלט הייתה השנה של ג'וזף גורדון-לוויט, והוא כאן כדי להישאר – בשנה הבאה אמור לצאת הסרט "ההתמכרות של דון ג'ון" אותו הוא כתב, ביים ומככב בו לצד סקרלט ג'והנסון. יהיה מעניין.
ההצלחה הלא מובנת / לא מוצדקת של השנה (חוץ מ"גאנגנאם סטייל") – רבל ווילסון. בחיי שאני לא מבין למה אנשים אוהבים אותה כל-כך. נתקלתי בה לראשונה ב"מסיבת רווקות", שהוא פשוט סרט נוראי מכל בחינה. השנה היא כיכבה בלא פחות מ 6 סרטים, כשלמזלנו רק 3 מהם הגיעו לארץ – "עידן הקרח – יבשת בתנועה", "למה לצפות כשאתם מצפים" ו"פיץ' פרפקט". את השניים הראשונים לא ראיתי, אבל באחרון היא עדיין מעצבנת בטירוף. אני לא יודע אם היא חושבת שהיא מצחיקה כי היא שמנה (לדמות שלה ב"פיץ' פרפקט" קוראים "איימי השמנה") או כי היא אוסטרלית או סתם ככה, אבל היא לא מצחיקה, היא פשוט לא. היא רוצה לגרום לי להריץ קדימה כל דקה שהיא על המסך. אני מקווה שגם היא וגם "גאנגנאם סטייל" היו רק טרנדים שיחלפו ממש בקרוב.

rebel

הסרט המאכזב של השנה – "טד". כששמעתי שסת' מקפרלן – אדם שאני מעריץ וחושב שהוא גאון קומי – עושה סרט לייב-אקשן באורך מלא, התמלאתי אושר. הנה, עכשיו במקום פרק של 20 דקות של "איש משפחה", נקבל את ההומור של סת' בכמות מוגדלת של לפחות שעה וחצי. ואז הגיע "טד" והוא היה…סביר. אני לא אגזים ואומר שהוא רע, יש לו את הרגעים שלו, אבל כששומעים "סרט של סת' מקפרלן"…לא לזה מצפים. אז נכון, בסרט צריך איזו שהיא עלילה רצופה ואי אפשר לעשות מעבר לאיזה רפרנס אקראי כל שתי דקות כמו ב"איש משפחה", אבל לעזאזל, זה היה יכול ואמור להיות כל-כך יותר טוב! במקום סרט עם ההומור הפרוע והאדיר של סת' מקפרלן – האיש שלא רק שוחט פרות קדושות, אלא גם עושה מהן המבורגר ומתענג על כל ביס – קיבלנו קומדיה רומנטית עם דובי מדבר, שהוא הבדיחה היחידה שלה. כן, לראות גבר מתמסטל עם הדובי שלו זה משעשע בפעם הראשונה או השנייה, אבל אחרי כמה זמן זה כבר נהיה מאוס. סת', עם כמה שאני אוהב אותך, אכזבת הפעם. אולי אתה באמת צריך להישאר בכמויות קטנות.
הסרט הכי כיפי עם העלילה הכי מופרכת – "נעולים". תקשיבו לזה – אדם המופלל בפשע מקבל עסקה: הוא יזוכה מהאשמה אם ילך להציל את הבת של הנשיא מכלא בחלל שהאסירים השתלטו עליו. זה סרט אקשן די מגוחך, אבל גם ממש כיפי.
ולסיום, הטרנד שכבר נהיה מאוס – ה"בומים של 'התחלה'" בטריילרים. אם תפתחו כל טריילר שיצא השנה, יש סיכוי גדול שיהיה בו בוווווווווום. למי שבכל זאת לא הבין, אני מדבר על זה והטיותיו.
זהו להיום. אם יש לכם עוד תארים שאתם מעוניינים להעניק, אתם מוזמנים להגיב. מחר הטקס יסתיים עם סרטי 2013 שלא תרצו לפספס.
HAPPY NEW YEAR!
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: