ביקורת – חשבון משותף

מבוסס על שיחה אמיתית מלפני שבוע ומשהו.
אני: "מה קורה? זורם לסרט היום?"
חבר: "סבבה, מה נראה?"
אני: "רגע, אני אבדוק מה יש באתר של יס פלאנט. בוא נראה…ראינו….ראינו…לא מעניין…לא מעניין…ראינו…ראינו…וואלה, לא יודע."
חבר: "מה עם '21+'?"
אני: "זה נראה די מעפן, וגם שמעתי מאנשים שזה גרוע. חוץ מזה, אם אני אשמע "ג'ף צ'נג" עוד פעם אחת אני אשבור משהו."
חבר: "ג'ף צא'נג."
*רעש על משהו נזרק על הקיר ונשבר*
חבר: "מה זה היה?"
אני: "כלום. אבל תזכיר לי לקנות עכבר חדש."
חבר: "אוקיי…מה לגבי 'אוז'? זה עם ג'יימס פרנקו."
אני: "כן, אבל לא יודע, זה נראה די ילדותי כזה. ואני מפקפק באיכות של כל דבר שקשור ל'אליס בארץ הפלאות'."
חבר: "טוב, אז לא יודע, נחכה לשבוע הבא אולי. בא לך בורגוס?"
אני: "יאללה."
מצמרר, אה? כן, עונות המעבר הן לא קלות עבור חובבי קולנוע. אלה החודשים שבהם מפיצים את כל הסרטים שלא איכותיים מספיק להיות מועמדים לאוסקר אבל גם לא טובים מספיק להיות בלוקבאסטרים קיציים. כלומר, סרטים להעביר איתם ת'זמן עד מאי. כפי שכתבתי בפוסט הקודם, בשנה שעברה התקופה הזאת הייתה דווקא די טובה, עם סרטים כמו "משחקי הרעב" ו"כרוניקה". אבל הפעם לא צצה שום הפתעה כמו "רחוב ג'אמפ 21", וכנראה גם לא תצוץ. הכיף יתחיל רק כשרוברט דאוני ג'וניור יבשר על בוא הקיץ בתחילת מאי. בינתיים נסתפק בסרטים כאלה שנעים בין "Meh" ל"דווקא היה נחמד". או סרטים כמו "חשבון משותף".
הייתי על הגדר לגבי ציפיות מהסרט הזה. מצד אחד ביים אותו סת' גורדון, הבמאי של "איך להפטר מהבוס", שלדעתי היה הסרט הכי מצחיק של 2011, וגם אחד הכוכבים של הסרט – ג'ייסון בייטמן – משתתף. אך לצידו של בייטמן יש את מליסה מקארת'י, אישה שהקשר בינה לבין קומדיה הוא כמו הקשר בין טרנטינו לפציפיזם. ה"פריצה" שלה, לפחות בקולנוע, הייתה ב"מסיבת רווקות", סרט שלא הומצאו מספיק סופרלטיבים שליליים לתאר אותו. העובדה שהיא הייתה מועמדת על תפקידה בו לאוסקר כנראה יותר מצחיקה מהסרט עצמו. נורת האזהרה השנייה היא שאת התסריט של הסרט כתב אותו איש שכתב את "הנגאובר 2" (סליחה, "הנגאובר, רק בתאילנד") ואת שני סרטי "מת לצעוק" האחרונים.

identity2

הסרט מספר על סנדי, בחור (כן, בחור) אמריקאי ממוצע, עם אישה, ילדים ועבודה טובה. אבל יום אחד הוא מגלה שהוא בחובות ומבוקש למעצר. למה? לאחר שנפל לתרמית טלפונית ומסר את פרטיו, האישה בקצה השני השתמשה בהם כדי לגנוב את זהותו, ויצאה לחגוג על חשבון האשראי שלו. כשהוא מגלה שהמשטרה חסרת אונים (אלא מה) ולא תוכל לעזור לו אלא אם כן הוא יגרור את הפושעת עד סף דלתם, הוא מחליט לצאת ולמצוא את הנוכלת שהרסה את חייו. הוא מאתר אותה, אך מסתבר שהם לא יוכלו לטוס חזרה לעירו כי "זה יהיה חשוד אם נעלה למטוס ביחד עם אותם פרטים בדיוק". זה אחד מהתירוצים לאי-יכולת לעשות משהו הכי אידיוטיים ששמעתי, וכמובן שבמציאות יש 101 דרכים לפתור את זה, אבל זה סרט, אז כמובן שאם אי אפשר לטוס בגלל סיבה מופרכת, האפשרות היחידה היא לעשות רוד טריפ שיארך כמה ימים, שבו הגיבור המרובע ילמד להשתחרר קצת והנודניק התורן יבין את ה error of his ways (זה נשמע יותר טוב באנגלית).
אם כבר הזכרתי קודם את "הנגאובר", הסרט הזה די הזכיר לי סרט אחר של טוד פיליפס, "דו דייט" (טוב, כתבתי "הנגאובר" כדי להימנע משימוש בשם העברי הנורא, אבל נראה שעכשיו אין לי ברירה כי אחרת יחשבו שזה איזה סרט רומנטי או משהו. אז כן, אני מדבר על "אל תלחצי, אני בדרך"). גם פה, לאחר סדרה של צרות, הגיבור מוצא את עצמו בעל-כורחו במסע יחד עם שותף מעצבן ונודניק. נכון ב"חשבון משותף" זו בחורה גדולת-עצמות ואלימה ולא שמנמן מזוקן וילדותי, אבל היא מעצבנת לא פחות ממנו. רק בגלל שהסרט מתוייג כ"קומדיה" הנחתי שמקארת'י מנסה להיות מצחיקה, אבל איזו הפתעה, זה לא עובד. וכשהסרט הזה – שאמור להיות קומדיה – לא מצחיק, מה שנותר הוא סרט של שני אנשים שקורה להם דבר רע אחד אחרי השני, כך שבמקום לצחוק מהם יוצא שאנחנו די מרחמים עליהם. אפשר לנחש איך הסרט יגמר מהרגע שהוא מתחיל, אבל בניגוד לסרטים כאלה שבאו לפניו, הוא לא מקורי, לא שנון והכי חשוב – לא מצחיק (ולעתים קרובות די מביך).
הדבר היחיד שאני כן יכול להגיד לזכותו הוא שלמרות שמקארת'י קצת רחבה, הסרט בקושי משתמש בה בשביל בדיחות משקל סלפסטיקיות, כמו שקורה הרבה פעמים כשיש אנשים בעלי משקל עודף  בתפקידים ראשיים. אבל בסופו של יום, זה עדיין סרט די מאכזב. גם ב"אל תלחצי" גאליפינקיס יותר מעצבן ממצחיק, אבל את תפקיד האיש ה"שפוי" מגלם רוברט דאוני ג'וניור, אדם שמקרין כריזמה גם כשהוא רק בוהה בכם. דמותו של בייטמן מרובעת מדי כדי להיות מצחיקה לבדה, ומקארת'י בטח שלא עוזרת לו. נו טוב, אולי הסרט העתידי של גורדון עם שתי הצלעות האחרות של "איך להפטר מהבוס" – צ'ארלי דיי וג'ייסון סודייקיס – יהיה שווה משהו. בינתיים ניאלץ להמשיך לספור את הימים עד שאיירון מן יגיע להציל אותנו מהשיממון בקולנוע.

 

מודעות פרסומת

One response to “ביקורת – חשבון משותף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: