ביקורות – "פאנץ' 119", "המטרה: הבית הלבן" ו"ג'י. איי. ג'ו 2"

אז מה, שוב לפתוח בתלונה על כך שהיצע הסרטים המעניינים כרגע לא גדול? חלאס, כמה אפשר, צריך לגוון קצת. חוץ מזה, נראה שהמצב מתחיל להשתפר. עונת הבלוקבאסטרים אוטוטו מתחילה, אבל קצת לפני יש עוד איזה סרט או שניים שלכדו את עיני. אפתח עם משהו אחר, שנוגע לאחד הסרטים כאן. כבר זמן מה שחשבתי לעשות פוסט "ראנט", כלומר תלונות על כל הדברים שמעצבנים אותי בקולנוע – העמלה באינטרנט, אלה שמתעסקים בפלאפון חצי מהסרט וההוא שנדחף לראש התור במזנון כמה דקות אחרי שכבר סיים את הקנייה כי הנאצ'וס שלו לא חמים אלא בטמפ' החדר. דבר נוסף שמעצבן אותי זה תלת-מימד. אני יודע שהגימיק הזה כאן כדי להישאר, ובאמת שאין לי בעיה איתו. כל עוד נותנים לי אפשרות בחירה. ברגע שכופים עלי תלת-מימד זה מרגיז.
"כוח המחץ" (או "ג'י. איי. ג'ו" או "חבורת חסמב"ה" או איך שלא תקראו לזה) יצא לפני 4 שנים והיה סרט אקשן קיצי חביב, לא יותר. הוא הכניס הרבה כסף, אז מן הסתם שעשו לו המשך. סרט ההמשך הזה היה אמור להגיע למסכים עוד בשנה שעברה, אך לפתע האולפנים הודיעו שהם דוחים אותו בכמעט שנה. הסיבה שפורסמה הייתה "המרה לתלת-מימד". אני לא מומחה גדול, אבל אני די בטוח שלא לוקח שנה להמיר סרט לתלת-מימד. גם שאר העולם לא חשב כך, והחלו לרוץ כל מיני תיאוריות לגבי הסיבה האמיתית לדחייה. העיקרית שבהן הייתה צ'אנינג טייטום.
כשיצא "כוח המחץ" הראשון טייטום היה די אלמוני, אך לאחר השתתפות בלהיטים כמו "רחוב ג'אמפ 21" ו"מג'יק מייק" הוא הפך לסחורה חמה. הטריילרים והכרזות של "כוח המחץ 2" רמזו שדמותו של טייטום לא תשתתף בו, והוא יוחלף בגיבור אחר. לכן כשהודיעו על הדחייה, הדעה הרווחת הייתה שהאולפנים הבינו שטייטום הפך מאפס לנכס, והם רוצים לעשות לא מעט reshoots (צילומים מחדש) כדי להכניס עוד ממנו. בלי להרחיב יותר מדי, אני יכול להגיד לכם שזו לא הייתה הסיבה. טייטום אכן מופיע בסרט, אך זמן המסך שלו יותר קצר מהפסקת פרסומות בערוץ 2. אז מי בתפקיד הראשי? אחד דוויין "דה רוק" ג'ונסון (שכנראה הפך לתומך הראשי בסיקוולים של סרטי אקשן).

joe

חבורת "כוח המחץ" ממשיכה את המאבק שלהם במפקד כוחות "קוברה" הזדוני (שבניגוד לגרסה המצויירת שלו – שצועקת בקול גבוה ומצחיק – מדבר כמו דארת' ויידר. חבל.) ובסגן שלו, שבאמצעות טכנולוגיה מתקדמת הצליח לגרום לעצמו להיראות בדיוק כמו נשיא ארה"ב, ומשתמש במעמדו החדש למטרות נבזיות. אה, וגם יש משהו על טילים גרעיניים. אבל תאמינו לי שאם אתם רוצים ללכת לסרט בשביל העלילה שלו, שיהיה כל סרט חוץ מזה. התסריט שלו כל-כך עצל ואידיוטי שהוא עלבון לאינטלגנציה. כאילו התסריטאים ידעו שאנשים יבואו לזה רק בשביל האקשן. נראה לי שה"עלילה" הוחלטה באמצעות משחק סיפור בהמשכים – צוות ההפקה ישב ביחד וכל אחד זרק מילה, ואחרי 5 דקות היה להם סיפור. כל עוד זה משחק זה טוב ויפה, אבל כשמצפים מאנשים לשלם בשביל לראות את זה זה משהו אחר. אפילו האקשן לא כזה טוב, למרות שיש קטע או שניים נחמדים. אבל למרות הכל, יצאתי עם חיוך מהאולם. למה? לא יודע. אולי בשלב מסויים זה נהיה כל-כך מגוחך שזה הפך לקומדיה שלא-בכוונה. הוא מלא בקלישאות ודיאלוגים מפגרים, וגם טוויסט די  מעצבן. מזל שלא אכפת לי.
עכשיו בחזרה לתלונה למעלה. "כוח המחץ 2 – סוגרים חשבון", לפחות ביס פלאנט איילון, מוקרן בגרסת תלת-מימד בלבד. כמו ברוב המקרים, גם כאן התלת-מימד לא תורם כלום לחווית הצפייה, ובחלק מסצינות האקשן המהירות די מפריע. וזה לא שהסרט הוא איזה שובר קופות שכולם ציפו לו. לעזאזל, הוא אפילו לא צולם בתלת-מימד, אלא הומר אליו בפוסט-פרודקשן. אז למה, למה הוא מוקרן רק בתלת-מימד, למען השם?! התגובה העממית הנפוצה לכך היא "נו, אז תראה במקום אחר". לא רוצה. זה הקולנוע האהוב עלי, ואני רוצה לראות אותו שם. הבעיה היא לא איתי, אלא עם המפיצים, שכשהם עושים זאת הם בעצם אומרים "או שתשלם יותר כדי לראות את זה בחווית צפייה פחות טובה, או שתחכה שזה ירד מהאקרנים". תודה רבה באמת.
נ.ב. דמותו של נשיא ישראל מגיחה להופעה קצרה בסרט, אבל מגלם אותו השחקן רוברט קטריני האמריקאי. אתם מבינים? כשצריך מדען רוסי מלהקים את אלון אבוטבול. אבל כשצריך מישהו לגלם את נשיא ישראל? חס וחלילה שילהקו ישראלי!
ונמשיך עם עוד נשיא, הפעם אחד שמקבל יותר פוקוס. אחרי חודשים של ליהוקים וחדשות, הגיע הסרט הראשון מבין השניים בו סוכן צריך להציל את הבית הלבן מהשתלטות עויינת. ב"המטרה: הבית הלבן" הסוכן הוא ג'רארד באטלר, הנשיא הוא אהרון אקהארט וגם מורגן פרימן שם. בתפקיד המדינה העויינת נמצאת קוריאה (די מצחיק בהתחשב במצב לאחרונה). מאחורי המצלמה יושב אנטואן פוקווה, הבמאי של "יום אימונים מסוכן" ו"על הכוונות".
באטלר מגלם את מייק, אחד מסוכני השירות החשאי שצמוד לנשיא  24/7. לאחר מקרה טראגי בזמן העבודה, הוא מודח מהתפקיד והופך להיות עובד זוטר במשרד האוצר. ואז, יום בהיר אחד, הבית הלבן מותקף. כלומר, זה לא ממש פתאומי, זה קורה ביום בו ראש ממשלת קוריאה הדרומית מבקר בבית הלבן. אבל חיילים צפון-קוריאנים מתפרצים למסיבה עם מטוס ענק ועשרות חיילים עם רובים מאוד גדולים. למה? הם רוצים לגרום לארה"ב להוציא את החיילים שלה מקוריאה ובכך לסיים את הסכסוך בין הצפון לדרום. וכמובן שהדרך הכי טובה לעשות זאת היא להשתלט על הבית הלבן ולקחת את הנשיא כבן ערובה.

olympus

 מספר הקליעים שנורים בקטע ההתקפה הראשונית שווה למספר הקליעים שנורים בסרט אקשן סטנדרטי, אם לא יותר. את הסרט השני עם העלילה הזו – "וושינגטון על הכוונת", שיצא עוד שלושה חודשים – מביים רולנד אמריך, שידוע כאחד שיודע לזרוע הרס וחורבן ("היום שאחרי מחר", "2012"). אבל אני יכול להגיד עכשיו ש"הבית הלבן" בהחלט מציב רף הרס גבוה ביותר.
אחרי צפייה בסרט חשבתי דבר אחד – חבל שזה לא היה "מת לחיות 5". זה היה בקלות יכול להיות – במקום לחפש את הבן שלו ברוסיה, ג'ון מקליין היה יכול, כרגיל, להיקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון, כשהפעם המקום הוא הבית הלבן. עם כל הכבוד לג'רארד באטלר, ברוס וויליס נמצא קצת גבוה יותר ברשימת כוכבי האקשן האהובים עלי, וזה נראה כמו סרט שהוא היה מרגיש בו בבית – דם, אש ואקדחים חצי-אוטומטים. אבל ג'רארד באטלר עושה את העבודה כמו שצריך, אקהרט טוב ומורגן פרימן הוא…ובכן, מורגן פרימן. הוא יכול לעבור אודישנים בטלפון.
את השלישייה סוגר סרט ללא נשיאים בכלל. למעשה, הוא לא מתרחש אפילו בארה"ב, אלא בלונדון. ולא, זה לא סרט של גאי ריצ'י. את "פאנץ' 119" ביים ערן קריבי (לא ישראלי), ומשחקים בו ג'יימס מקאבוי, מארק סטרונג  (יש סרט שבו הוא לא הנבל?) ודייויד מוריסיי (שחקן נהדר שגיליתי בזכות העונה שהסתיימה לא מזמן של "המתים המהלכים"). הפעם אין בתים לבנים או נשיאים מרושעים, וגם כמות האקשן שבו פחותה מזאת שבשני הסרטים הנ"ל. אבל על המחסור באקשן הוא מפצה בכל שאר הגזרות.
מקס (מקאבוי) הוא שוטר לונדוני שמנסה ללכוד את ג'ייקוב סטרנווד (סטרונג), שחשוד בלא מעט פשעים. לאחר מעצר שגרתי, מקס מגלה שהעצור הוא סטרנווד ג'וניור, ומחליט להשתמש בו כפיתיון. האב חוזר ללונדון אחרי שהייה ממושכת במקום מבודד כדי לדאוג לבנו, אך הוא יודע שמקס מצפה לו. כך מתחיל משחק חתול ועכבר מותח ואינטנסיבי בין השניים, אך בזמן המרדף מקס מגלה עוד ועוד פרטים לגבי ג'ייקוב, והגבול בין שני צידי החוק מתחיל להיות מטושטש.

punch

העלילה של הסרט די בסיסית, אך יש בה גם כמה טוויסטים, חלקם צפויים וחלקם פחות. כל השחקנים נותנים הופעה משובחת, ומסתבר שמוריסיי טוב גם כשהוא עם מבטא בריטי ובלי רטייה. אבל הדבר הכי טוב בסרט הוא כנראה הצילום. זה לא איזה סגנון צילום חדש וגרנדיוזי שבולט לעין, אלא כל מיני נגיעות קטנות ומבריקות כאלה, שמכניסים מקוריות לכל מיני מצבים שכנראה ראיתם כבר בסרט אחר.
לסיכום – אם אתם מחפשים אקשן נחמד וזהו ו / או מעריצים של "דה רוק", כדאי ללכת ל"ג'י. איי. ג'ו". אם אתם מחפשים יותר אקשן שהוא גם יותר טוב עם עלילה יותר קונקרטית (אבל גם לא ממש מציאותית), עדיף שתלכו ל"המטרה: הבית הלבן". ואם אתם מוכנים להתפשר על לא הרבה אקשן אבל לקבל בתמורה מתח, משחק וצילום מעולים – "פאנץ' 119" הוא הסרט בשבילכם. אפשר כבר קיץ, בבקשה?

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: