ביקורת – איש הפלדה

אין כמעט אחד  שלא מכיר את סופרמן. גיבור-העל הכי אייקוני בעולם כבר בן 75, אבל נראה כמו חצי מזה (בכל זאת, קריפטוני). במהלך השנים האלה סופרמן הגיע לכל מדיה אפשרית – קומיקס, רדיו, טלוויזיה, קולנוע. נראה לי שיש לו גם טוויטר. כולם מזהים את האיש עם החליפה האדומה-כחולה, עם ה S באמצע והתחתונים בחוץ, שמהיר יותר מקליע ויכול לזנק מעל בניינים בקפיצה אחת.  ב 1978 יצא הסרט הראשון, בכיכובו של כריסטופר ריב. היו לו גם שלושה המשכים, אך כישלונם הקופתי של השניים האחרונים גרם להוליווד לעצור את הרכבת. היו לא מעט תכנונים לסרט הבא בתור, אחד מהם כמעט יצא לפועל, אך לבסוף עברו כמעט 20 שנה עד שסופרמן חזר למסך הגדול. זה קרה ב 2006, כשבריאן סינגר – במאי די מוערך שכבר בא עם ניסיון בסרטי קומיקס (שני ה"אקס-מן"-ים הראשונים) – ביים את "סופרמן חוזר", שהיה סוג-של המשך לסרט הראשון מ 79'.  אבל גם הסרט הזה לא הצליח כמו שהאולפנים ציפו, ובעקבות הטרנד התקופתי הם החליטו לעשות ריבוט לדמות, ולהראות את הסיפור של סופרמן מההתחלה, פשוטו כמשמעו.
אם ב"עלייתו של האביר האפל" היינו צריכים לחכות שתי דקות כדי לראות ייצוג ישראלי (בדמותו של אלון אבוטבול) על המסך, עכשיו גם זה לא. השוט הראשון הוא של לארה – הלא היא איילת זורר – הנמצאת באמצע לידת בנה. בעלה ג'ור-אל עומד לצידה כדי לברך את בנו החדש לעולם, אבל לא נשאר הרבה כי יש לו עוד דברים לדאוג להם. הכוכב קריפטון – שמזכיר קצת את פנדורה מ"אווטאר" מבחינה זואולוגית – נמצא על סף היחרבות עקב שימוש מירבי במשאבים הטבעיים שלו. ואם זה לא מספיק, איזה גנרל אחד בשם זוד מוביל מהפכה צבאית נגד הבכירים של הכוכב, שלטענתו הביאו לקיצו של הגזע הקריפטוני. בזמן המועט שנשאר, ג'ור-אל לוקח את מאגר הידע של הכוכב, מטמיע אותו בדי.אן.איי של בנו ושולח אותו אל כדור הארץ. זוד ועוזריו נידונים להיכלא אי שם בחלל כקרטיבים אנושיים, וזמן קצר לאחר מכן הכוכב מתפוצץ לרסיסים.  כלומר בתכלס, הבכירים האלה עשו לזוד טובה.
שלושים שנים מאוחר יותר, אנו מצטרפים אל קאל-אל – או בשמו הארצי, קלארק קנט – על ספינת דיג. הוא יודע מגיל צעיר שהוא לא שייך לעולם הזה (מסתבר שלבני-אדם רגילים אין ראיית רנטגן), ולכן הוא יצא למסע חיפוש אחרי הזהות שלו –  מי הוא, מאיפה הגיע ולמה. על הדרך, הוא גם תורם לקהילה בכך שהוא מציל אנשים ממקומות בוערים ושאר דברים יום-יומיים כאלה. מכל המקרים האלה נוצרים סיפורים, שאחריהם עוקבת העיתונאית המדופלמת לויס ליין, בניסיון לגלות מי הוא המושיע המסתורי הזה. בו בזמן, הגנרל זוד – שהשתחרר מהכלא ברגע שקריפטון נהרס – מגיע עם עוזריו לכדור הארץ בחיפוש אחר בן-עמו האחרון, במטרה להשתמש במאגר הידע שבתוכו כדי להפוך את כוכבנו לקריפטון 2.0. בנוסף לכל זה, מדי פעם קלארק חווה פלאשבקים אל ילדותו בסמולוויל, שם גידלו אותו הוריו המאמצים ג'ונת'ן ומרת'ה, שלימדו אותו איך להסתגל לעולם של בני האדם. אם החלק הראשון היה אקספוזיציה, החלק השני מורכב מהסיפור העיקרי – גדילתו של סופרמן והמסע שלו אחרי זהות. החלק הזה קצת דחוס, לא לינארי, לא ממש אחיד וגם לא קורה בו משהו מלהיב במיוחד. יש אנשים שכנראה ימצאו אותו משעמם ומרוח ורק יספרו עד הדקות עד שמשהו יתפוצץ כבר. אני חשבתי שהסיפור מועבר בצורה טובה למדי, גם אם לפעמים יש בו קטעים מיותרים או קלישאתיים.
ואז מגיע החלק השלישי. להגיד על החלק הזה "וואו" זה כמו להגיד שמגדל הבורג' ח'ליפה הוא "גדול".  כאן מגיע העימות המתבקש בין קלארק לזוד, שאומר לגיבורנו (במילים קצת אחרות) שהכוכב לא גדול מספיק לשניהם. את החלק השלישי אפשר לסכם בארבע מילים – אקשן, אקשן, ועוד אקשן. זהו סיקוונס אחד ארוך בו כמות המהלומות, ההטחות, ההתרסקויות וההרס היא כה גרנדיוזית, כה בומבסטית וכה over the top, שבשתי דקות ממנו יש אותה כמות אקשן כמו בכל סרטי *הכנס שם של סדרת סרטי אקשן כאן*.החלק הזה הוא הראיה החד-משמעית למה זאק סניידר נבחר לביים את הסרט – תצוגה מרהיבה ברמה לא הגיונית של אפקטים ויזואליים, תחום בו סניידר לא רק מרגיש בבית, אלא הוא בנה את הבית. קלארק אולי נאבק בזוד כדי להציל את הכוכב שלנו, אבל בשביל לתקן את חצי העיר (לפחות) שנהרסה כליל יצטרכו…טוב, סופרמן.

supes1

הבעיה העיקרית של "איש הפלדה" היא שהוא רוצה לספר סיפור, אבל מקדיש לו מעט מדי זמן. אם היו מקצצים קצת את החלק הראשון בקריפטון (שעם כל הכבוד, היה ארוך מדי) ומורידים כמה פיצוצים בסוף (עדיין היה נשאר מספיק אקשן לעשרה סרטים), אולי זה היה נותן לחלק השני והעיקרי קצת מרווח נשימה. הדחיסה שלו קצת מפריעה לדמויות באמת להתפתח, וגורם לכמה דברים להיראות קצת תמוהים, כמו הקשר של לויס וקלארק. בנוסף, בשביל מישהו שעבד על טרילוגיית "האביר האפל", קצת כואב לי לראות את התסריטאי דייויד גוייר מכניס לפה של דמויותיו קלישאות כמו "אני עושה את זה לטובת הכלל!" או "יש לך מצפון, ולכן אתה חלש".
עקב המעורבות של גוייר וכריסטופר נולאן בסרט, הרבה אנשים חשבו שהוא יהיה אפל וקודר כמו סרטיו של איש העטלף. אז לא, זה לא סרט אפל, אבל הוא כן רציני, אולי אפילו מדי – הבדיחות או רגעי ההפוגה בסרט הן דבר נדיר ביותר. אני לא מצפה שהסרט יהיה קומיקס-י כמו אלה של "מארוול" או שקלארק יפלוט שנינויות בזו אחר זו כמו טוני סטארק, אבל אפילו ב"האביר האפל" – סרט שבשמו יש את המילה "אפל" – היו יותר שורות משעשעות. לפחות היה להם את השכל להיפטר ממה שכנראה היה הופך לה-בדיחה של הסרט (ולא בקטע טוב) – אחרי 75 שנים, סופרמן סופסוף למד שתחתונים לובשים מתחת לחליפה.
הנרי קאוויל – שחקן שלא ראיתי לפני הסרט הזה חוץ מב"בני אלמוות" – נראה כמו סופרמן נהדר. אני כותב "נראה כמו" כי לא לגמרי השתכנעתי. רוב הסרט הוא פחות סופרמן ויותר החוצן שמנסה להבין לאן הוא שייך ועל מי הוא רוצה להגן. גם כשהוא כן סופרמן, הוא לא עושה הרבה חוץ מללכת מכות-על. הוא בהחלט נראה בעל פוטנציאל – ובטח שיש לו את מבנה הגוף המתאים – אבל אני עדיין לא יכול להגיד בלב שלם שהוא "הסופרמן החדש". עכשיו כשסיפור הרקע מאחורינו, אולי בסרט הבא הוא יוכל להגיע לשיא תפארתו.
איימי אדאמס היא לויס ליין מעולה. לא נותנים לנו ממש את הרקע שלה, אבל היא עושה היטב את תפקיד העיתונאית החוקרת והשאפתנית. היא לא כמו מושאי אהבה רגילות של גיבורי-על שנכנסות ברוב טיפשותן אצל צרות וצועקות "הצילו". גם כשהיא מסתבכת היא יודעת לדאוג לעצמה, וגם מקבלת עזרה ממקום לא צפוי.

supes2

שאר הקאסט עושה את עבודתו נאמנה. קווין קוסטנר עושה את תפקיד האבא המחנך ודיאן ליין עושה את תפקיד האמא הדואגת. האכזבה מגיעה דווקא ממייקל שאנון, שבדרך כלל הוא שחקן גדול. אבל הגנרל זוד שלו נראה דו-קוטבי – לפעמים הוא משוגע וצעקני ולפעמים הוא רגוע ומחושב. הזפזופ הזה בין קיצונים קצת פוגע בדמות, אך הוא עדיין מצליח להיראות מאיים. בשביל פרי ווייט, עורך עיתון ה"דיילי פלאנט", הביאו את לורנס פישבורן – הלא הוא מורפיאוס מ"מטריקס" – אבל התפקיד כה שולי וחסר חשיבות שזה יכל להיות כל אחד.
התסריט של דייויד גוייר, כפי שאמרתי, לא אחיד. אם הוא רק היה עושה חלוקת זמן קצת אחרת בין החלקים זה יכול היה לשפר אותו מאוד. גם יש כמה קלישאות וחלק מהדיאלוג לא נשמע כזה אמין. אבל סניידר והקאסט של הסרט מצליחים להחיות את הסיפור הזה בצורה טובה למדי. למרות שסניידר מומחה באפקטים ויזואלים, גם שאר הסרט מבויים באופן נהדר, עם לא מעט שוטים שבכיף הייתי שם כרקע במחשב. אבל כנראה הקטעים הכי טובים הם אלה המתמקדים באיש הפלדה – כשהוא עף, כשהוא מרביץ, כשהוא מתרסק. אז הסרט באמת שואב את הצופה פנימה וגורם לו להרגיש כמעט כמו סופרמן בעצמו.
לסיכום, "איש הפלדה" הוא לא סרט הסופרמן האידיאלי. אם לצטט את "האביר האפל" (עם היפוך), זה לא הסרט שאנחנו ראויים לו, אבל בהחלט הסרט שהיינו צריכים. בזמן ש"מארוול" מוציאים סרטים בקצב, ל DC היה מזל בקולנוע רק עם באטמן – "גרין לנטרן" היה גרוע ו"אישה חתול" היה איום ונורא. אבל הנה, עכשיו הם הראו שכשהם רוצים, הם יכולים להרים סרט כמו שצריך. למותג "סופרמן" סופסוף יש ייצוג הולם בקולנוע שוב. אם זה ה"באטמן מתחיל" של איש הפלדה, אני מצפה בקוצר רוח ל"אביר האפל" שלו (חדי העין יוכלו לתפוס בסרט רמזים לסרט הבא). זה סרט שחובה לראות על מסך כמה שיותר גדול בשביל אפקט מלא (על התלת-מימד אפשר לוותר), כי כמו "אווטאר",  על מסך קטן זה פשוט לא אותו דבר. אז קחו את הגלימה הקרובה לביתכם ועופו לקולנוע. בין אם תאהבו אותו או לא, אני בספק שראיתם או תראו השנה עוד סרט בסדר גודל כזה. Up, up and away!

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: