ביקורת – הקרב ה"סוף"-י

בלי ששמנו לב, סוף העולם הגיע וגם עבר. ואני לא מדבר כבר על סוף העולם של בני המאיה. הקטע הזה עדיין מצחיק כמו שבדיחות "חץ בברך" עדיין מצחיקות. אני מדבר על שני סרטים שעוסקים בסוף העולם, כזה או אחר – "The World's End" ו "This is the End" (שנקרא בהתחלה "The End of the World". המקוריות פה מטורפת). כשאני אומר "הגיע ועבר" אני מתכוון שזה קרה בארה"ב. בישראל סוף העולם יגיע באיחור, או שלא יגיע בכלל, תלוי על איזה סוף מדברים.
 "This is the End", הגרסה האמריקאית של סוף העולם – שיקרא בעברית פשוט "סוף." – אמור לצאת לאקרנים בישראל ביום חמישי הבא, 3.10, כמעט 4 חודשים(!) אחרי הבכורה שלו באמריקה. למה? לא ידוע. אבל כמו שאומר הביטוי, "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא". "The World's End", סוף העולם הבריטי, לא יגיע להקרנות מסחריות בארץ. הוא הוקרן בסינמטק ת"א במסגרת פסטיבל "אוטופיה" ביום שבת האחרון, ויש גם הקרנה נוספת שמתרחשת בזמן כתיבת שורות אלה. אם פספסתם את ההקרנות ואין לכם כוח לחכות שבוע וחצי, יש עוד דרכים למצוא את הסרטים, אם אתם יודעים למה אני מתכוון *קריצה*. אה רגע, זה הבלוג שלי, אני יכול להגיד פה מה שבא לי. אז כן, אפשר כבר להוריד אותם באיכות טובה. אבל איזה אחד להוריד? איזה סוף הוא סוף הדרך ועל איזה סוף תגידו "סופסוף זה נגמר"? התשובות מפתיעות.
נתחיל מהאחד שכן מגיע לארץ. את הבמאים / תסריטאים של "סוף." אתם כנראה מכירים: סת' רוגן ואוון גולדברג, שכתבו גם את "סופרבאד", "הצרעה הירוקה" ו"שומרים על השכונה". הפעם הם כתבו סרט על סוף העולם, וחוץ מרוגן עצמו מככבים בו גם ג'יימס פרנקו, ג'יי ברושל ("שוליית המכשף"), ג'ונה היל ("רחוב ג'אמפ 21") ועוד, כשכולם מגלמים סוג של פרודיה על עצמם. בקיצור, אפשר לקרוא לזה גם "סוף העולם לסטלנים". האקספוזיציה של הסרט מכנסת את גיבורינו במסיבה שמתקיימת בבית של ג'יימס פרנקו. חוץ מהם מתארחים במסיבה עוד הרבה שחקנים מפורסמים יותר ופחות, וכנראה שבכל דקה תחשבו "היי, זה ההוא מהזה!". חבל שהאקספוזיציה הזאת היא הקטע המבדר ביותר בסרט.

end

באמצע המסיבה מתחילים כל מיני אסונות ואירועים מוזרים – אנשים נשאבים אל השמיים, גבעות הוליווד עולות באש ומחוץ לבית של פרנקו נפער בור עמוק וענקי שגובה את חייהם של רוב אורחי המסיבה (ביניהם מייקל סרה, אבל אני בספק שהוא יחסר להרבה אנשים). מעט הכוכבים שנותרו מתבצרים בבית ומנסים לחשוב איך לשרוד. אבל אלה לא דיונים רציניים שהייתם מצפים לשמוע מחבורה של גברים שמתבצרת בבית בזמן האפוקליפסה. לא סתם הם נחשבים ל"סטלנים של הוליווד". לא, בסרט הזה תמצאו דיונים "עמוקים" על למי מהם מגיע לאכול את חטיף השוקולד היחיד שנשאר או ניסיון לגלות מי עינג את עצמו עם מגזין הפורנו שברשותם. זה אולי נשמע כמו משהו שאפשר לצפות מהחבר'ה האלה, אבל זה רק מעלה גיחוך במקרה הטוב. מצד שני, מדי פעם מגיע איזה רגע קומי מוצלח, כמו הופעת אורח של אמה ווטסון שמנופפת בגרזן במקום בשרביט וקטע בו החבורה מצלמת טריילר ביתי לסרט המשך של אחד מסרטיהם.
באמת שרציתי לאהוב את הסרט הזה. אני אוהב את סת' רוגן, גם כתסריטאי וגם כשחקן, וג'יימס פרנקו וג'ונה היל הוכיחו שהם יודעים להצחיק. אבל ההומור בו פשוט לא עובד, והתסריט נראה כאילו רק חצי ממנו נכתב, ובחצי השני החליטו להסתמך על כושר האלתור של השחקנים. הסרט גם לא ממש נוגע בכל הנושא של סוף העולם או החברות של הגיבורים. יש כמה קטעים כאלה פה ושם, אבל רוב הזמן יש בדיחות הומור נמוך על דברים כמו סקס, סמים והפרשות . שוב, אי אפשר להגיד שזה לא צפוי, אבל עד שכל הכוכבים האלה מתאספים בסרט אחד מאכזב לראות שהתוצאה לא עומדת בהייפ שהיה לי ממנו. מבין שני הסרטים פה, דווקא זה האחד שהייתי מעדיף שיגנזו בארץ. אפשר לצפות בו בבית כדי להעביר שעתיים, אבל כדאי להנמיך ציפיות.
ונעבור מהוליווד אל הממלכה המאוחדת. נראה לי שהבעתי פה פעם או פעמיים את חיבתי, בלשון המעטה, לאדגר רייט. רייט אחראי לכתיבה (ע"פ הקומיקס) והבימוי של "סקוט פילגרים נגד העולם", אחד הסרטים הכי מגניבים שהוקרנו על מסך, וכנראה גם הסרט שלו שהכי הרבה אנשים מכירים. אבל הקריירה של רייט התחילה הרבה לפני "סקוט פילגרים", בתחילת שנות ה 90. הוא כתב וביים שני סרטים, ולאחר מכן ביים מספר סדרות טלוויזיה בריטיות קצרות. ב 2004 הוא ביים סרט שכתב יחד עם חברו סיימון פג (שמככב), שנקרא "Shaun of the Dead". הסרט, שמתרחש בבריטניה, היה על שון (פג) הבטלן וחברו אד (ניק פרוסט, הצלע השלישית של רייט ופג) הבטלן עוד יותר. שון מחליט לקחת פיקוד על חייו ולטפל בבעיות האישיות שלו, בזמן שברקע אנשים הופכים לזומבים מסיבה לא ידועה. הסרט מצליח להיות איזון נפלא בין סרט זומבים לקומדיה – מצד אחד הוא בהחלט שייך לז'אנר הזומבים ויש כמה רגעים מקפיצים, ומצד שני יש בו מודעות עצמית משעשעת ועקיצות על הז'אנר אבל לא ברמה מוגזמת שהופכת אותו לפרודיה כמו "מת לצעוק".
הסתבר ש "Shaun" לא היה סתם סרט של רייט, אלא התחלה של טרילוגיית סרטים. אבל זו לא טרילוגיה רגילה, של 3 סרטים שממשיכים אחד את השני וקשורים עלילתית. ממבט ראשוני, שלושת הסרטים שונים מאוד זה מזה, וכל אחד מהם בכלל מז'אנר אחר. הדברים שמקשרים אותם זה לזה – חוץ מהבמאי והשחקנים – הם סוג ההומור וכמה בדיחות ומוטיבים חוזרים, כולל הופעה של טילון "קורנטו" בכל סרט, מה שהקנה לטרילוגיה את השם "טרילוגיית הדם והגלידה". ב 2007 יצא הסרט השני, "Hot Fuzz", שעשה לסרטי אקשן משטרתיים את מה ש "Shaun" עשה לסרטי זומבים – צחק עליהם בחינניות בזמן שהוא גם היה אחד מהם. אחרי הסרט השני רייט עשה הפסקה כדי לעשות סרט אמריקאי לשם שינוי, שהיה כמובן "סקוט פילגרים". אבל אז הוא וחבריו התפנו לעבוד על הסרט השלישי והסוגר של הטרילוגיה, ועכשיו – כמעט עשור לאחר שהתחילה – הגענו אל "סוף העולם".
בניגוד לשני הסרטים הקודמים, השם של הסרט הזה עלול להטעות. הסרט לא מדבר על סוף עולם אפוקליפטי סטייל "2012" או משהו בסגנון, אלא יותר על סרטי פלישות חוצניות. אבל אני קופץ קדימה. העלילה מתמקדת בחמישה חברי ילדות שבצעירותם ניסו לעבור ב 12 בפאבים ולשתות בכל אחד מהם, אך הם לא הצליחו להגיע אל הפאב האחרון, "סוף העולם". 20 שנה לאחר מכן, כמעט כל החבורה התקדמה בחיים, ועכשיו יש להם מערכות יחסים ועבודות. היחיד שלא התקדם הוא גארי (פג) שנשאר עדיין צעיר בנפשו ולובש את אותם בגדים, כאילו הוא נתקע מנטלית בלילה ההוא ולא מסוגל להמשיך. לאחר שכנועים הוא מצליח לגייס את החבורה לסיבוב חוזר בפאבים, כשהפעם הוא נחוש להשלים אותו גם אם זה יהרוג אותו. האפשרות הזאת מתבררת במהרה כדי סבירה – לאחר שמספר דברים בעיירה נראים קצת חשודים, החבורה מגלה שהתושבים הם לא בני-אדם, אלא רובוטים כחולי-דם שתפסו את מקומם. במקום לעשות את הדבר ההגיוני כמו להזעיק מישהו או לברוח, הם מחליטים להתנהג בטבעיות. כלומר, להמשיך לעבור בין פאבים ולשתות בדרך ל"סוף העולם".

world

"סוף העולם" הוא לא רק סוף נהדר לטרילוגיה, אלא גם סרט מעולה בפני עצמו. ההומור של רייט ופג בהחלט בולט, הכוריאוגרפיה של האקשן אדירה והבימוי מהיר וקצבי, אפילו יותר מהשניים הראשונים (כנראה שרייט הכניס כמה טריקים שלמד ב"סקוט"). אבל יותר מכל, זה כנראה הסרט עם הכי הרבה לב בטרילוגיה. חוץ מכל עלילת הפלישה, הדמויות בו פשוט טובות. פג מגלם בצורה נהדרת דמות ממש עצובה, כמו הקוורטרבק שהשיא שלו היה בתיכון ומאז החיים לא הלכו כפי שתכנן, אך הוא עדיין מעורר הזדהות. בעוד חבריו מסמלים את ההתמסדות וההתקדמות בחיים, גארי של פג מסמל את החירות, את הנוסטלגיה הזאת שכנראה יש לכולם לתקופה שבה היו חופשיים לעשות מה שבראש שלהם. הסרט לא אומר שיש גישה "טובה" ו"לא טובה", אלא מראה את שני הצדדים של כל אחת, כשכל צופה כנראה יזדהה יותר עם אחת מהן. בקיצור, זו קומדיית פלישה עם אקשן שמצליחה גם לרגש. על כמה סרטים אפשר להגיד את זה?
מצד שני, ב"סוף העולם" הטאץ' הפארודי קצת הולך לאיבוד. הוא כן סרט פלישה וההומור אותו סוג הומור, אבל הוא פחות צוחק על הז'אנר מקודמיו. אבל זה מחיר קטן שאני מוכן לשלם. גם פה הבימוי והכתיבה של רייט פשוט גאוניים והמשחק של כולם – במיוחד פג – יוצא מן הכלל. מי שצופה בו כסרט בודד יהנה, אך כמובן שעדיף לצפות גם בשניים הקודמים, בין השאר כדי להבין את הבדיחות המשותפות. זה מצער שאף אחד מסרטיו הבריטיים של רייט לא הגיע להפצה מסחרית בארץ, כולל זה. הסרט הבא שלו, שגם הוא אמריקאי – "אנט-מן", ששייך ליקום הקומיקס של "מארוול" – כנראה יגיע, אבל אני מקווה שיום אחד נזכה לראות פה בקולנוע כל סרט שלו. "סוף העולם" סרט מרטיט (מתחילים להיגמר לי השמות תואר), ורואים שהוא נעשה ע"י אנשים שאוהבים קולנוע. הוא נכנס בקלות אל הטופ 5 של סרטי השנה שלי, אולי אפילו לטופ של הטופ. אם התנסיתם עם הסגנון וההומור של רייט ולא אהבתם כנראה שאין לכם מה לחפש פה, אבל אם אתם אוהבים אותו או לא מכירים, בהחלט כדאי לתת צ'אנס ל"סוף העולם". כי מי יודע מתי יפלשו חייזרים וכבר לא יהיה זמן לראות סרטים.
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: