ביקורת – הזאב מוול סטריט

הרבה סרטים אוהבים להתהדר בפוסטרים שלהם בשורה "מבוסס על אירועים אמיתיים" או הטיה כל שהיא של המשפט. אם עד לא מזמן זה היה רק בסרטים שהיו באמת מבוססים על אירועים אמיתיים, היום כל פוסטר של סרט אימה שני שיוצא טוען שהוא מבוסס על סיפור אמיתי.  ברוב המקרים זה כמובן שטויות וה"ביסוס" היחיד הוא שלדמויות יש את אותו שם של האנשים שטענו שרוחות הזיזו להם דברים בבית באמצע הלילה או שדינגו אכל להם את התינוק. ובכנות, אני גם לא יודע למה התחיל הטרנד הזה. למשוך קהל? הרי זה לא שמישהו באמת מאמין לזה, ואנשים הולכים גם לסרטי אימה שהתרחשו רק בראש של התסריטאי. הגרסה הכי כנה ומשעשעת של המשפט שראיתי לאחרונה נמצאת בתחילת הסרט "חלום אמריקאי" שמציג עכשיו באקרנים, והיא "חלק מהדברים האלה באמת קרו".
"הזאב מוול סטריט" מבוסס על אירועים אמיתיים. אבל באמת, לא כמו כל סרטי האימה האלה. ואני אגיד את זה שוב, כי אחרי שתראו אותו, אולי תתקשו להאמין לזה – "הזאב מוול סטריט" מבוסס על אירועים אמיתיים. מכירים את הסיפורים האלה שנשמעים כל-כך מופרכים וקיצוניים שאלמלא היו להם הוכחות הייתם בטוחים שהם הומצאו? זה אחד מהם. הגיבור של הסרט, שאותו מגלם לאונרדו דיקפריו, הוא ג'ורדן בלפורט – איש אמיתי, שעדיין חי וקיים, ואם לשפוט לפי הסרט, העובדה הזאת היא נס רפואי. בלפורט היה ברוקר בניו-יורק בשנות התשעים, וניהל חיים פרועים ביותר. את החיים האלה הוא תיעד בספר שנקרא "הזאב מוול סטריט" שיצא לאור בשנת 2007. דיקפריו רכש את הזכויות להסרטת הספר, עליהן היה צריך להיאבק מול אחד בראד פיט. בעזרת הבמאי מרטין סקורסזה – שכבר עבד עם דיקפריו מספר פעמים – הוא הביא למסך הגדול את "הזאב מוול סטריט", אחד הסרטים הכי קיצוניים, ביזארים ושפלים מבחינה מוסרית שתראו.
בלפורט של דיקפריו הוא מניאק, ולא סתם מניאק, אלא מניאק עשיר. והוא לא מתבייש בזה לרגע אחד. ההפך, הוא מאוד עסוק בלדחוף את העושר שלו בפרצוף שלכם. הוא יוצא לעבודה כל יום מהאחוזה הענקית שלו, הולך למשרד שלו בוול סטריט שם עשרות אנשים עובדים חצי יום ובשאר הזמן עסוקים בקיום אורגיות ולקיחת סמים מכל הסוגים. כמובן שגם מדי פעם הוא יוצא לנופש ביאכטה הפרטית שלו שאורכה 200 מטר ומגיעה עם מנחת מסוקים ודוגמניות לארח לו חברה. מה שהופך אותו לעוד יותר מניאק זה שאין לו באמת סיבה להיות מניאק – הוא לא חווה איזו טרגדיה בילדות (לפחות לא שמספרים עליה) ולא פוטר מאיזו משרה בכירה בבושת פנים ונשבע לנקום בעולם הקפיטליסטי. הוא התחיל מאפס, עלה לאט לאט בסולם הפיננסי של מכירת מניות – בעיקר בזכות חרטוטים אינסופיים לאנשים בטלפון – עד שהתעשר, ואז התחיל לעשות מה שבראש שלו. למה? כי הוא יכול.

wolf1

עם זאת, למרות כמה שבלפורט מניאק ושפל, זה פשוט תענוג לצפות בו, והסיבה לכך היא לאונרדו דיקפריו. לפני כמעט שנה בדיוק הגיע לאקרנים פה הסרט "ג'אנגו ללא מעצורים". אחרי שורה של תפקידים רציניים בסרטים כמו "שאטר איילנד" או "התחלה", דיקפריו גילם ב"ג'אנגו" בעל אחוזה עשיר שנהנה להריע בקרבות של עבדים ולצרוח באקראיות. זה בהחלט היה שינוי מרענן וכיפי לצפייה, וכנראה גם דיקפריו חשב כך כי לאחר מכן עשה עוד סרט בו גילם אדם עשיר וראוותן, אבל מסיבות אחרות ("גטסבי הגדול"). כעת הוא מגלם כנראה את הדמות הכי קיצונית שלו עד כה, והוא עושה זאת באופן כה נפלא שאי אפשר שלא לאהוב אותו, למרות שכל הזמן מראים לנו כמה הוא ממזר. עד היום דיקפריו היה מועמד ל 3 אוסקרים, אך כל פעם יצא בידיים ריקות. לדעתי הגיע הזמן לתת לו פסלון, כי אולי הוא יעשה עוד תפקידים טובים בעתיד, אבל לא נראה לי שהרבה שחקנים יכולים לגלם כל-כך טוב מישהו כל-כך רע.
בין הסצינות הכי מזעזעות ומצחיקות בו-זמנית, יש אחת בה בלפורט כה מסומם שהוא לא מסוגל לעמוד ונאלץ לזחול אל מכוניתו. את הטיפים על איך לגלם מישהו תחת השפעת סמים קיבל דיקפריו משני אנשים – האחד הוא ג'ורדן בלפורט האמיתי והשני הוא במאי הסרט בכבודו ובעצמו, מרטין סקורסזה. הוא ודיקפריו אוהבים ויודעים איך לעבוד ביחד, וזה נראה בבירור על המסך. הבעיה העיקרית של הסרט היא שסקורסזה כנראה כל-כך אהב לעבוד עם דיקפריו שהוא החליט להציג את הכל. כך יוצא שאנו נחשפים ל 3 שעות של סקס, סמים והמילה "פאק" (שלפי השמועות, הסרט שובר את שיא השימוש בה עם בערך 500 פעמים) ומתי שהוא זה כבר מתחיל להרגיש יותר מדי. אבל כמו ב"ג'אנגו", גם כאן כמעט כל הסצינות כל-כך טובות שאפשר להבין את הקושי של סקורסזה להחליט במה לקצץ.
"הזאב מוול סטריט" הוא בהחלט סרט שונה. אין כאן איזה גיבור טוב-לב להריע לו או עלילה מתוחכמת. הדמות הראשית היא מניאק עשיר וחסר כל ערך מוסרי שלא מתבייש להודות ולהראות שהוא כזה. חוץ מדיקפריו יש פה גם את ג'ונה היל – שהוא כבר מזמן לא הגרסה הצעירה של סת' רוגן – ואת מת'יו מקונוהי בהופעה קצרה אך אדירה בתור ברוקר מנוסה שמציג לבלפורט את הדברים החיוניים של עבודה בוול סטריט. זה סרט טוב על איש נוראי, שיגרום למניאקים הכי גדולים שאתם מכירים להיראות כמו קדושים.
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: