ביקורת – רובוקופ

ניחוש – ב 2016/17 יצא רימייק ל"גברים בחלל". או אולי ל"זיכרון גורלי". על סמך מה אני אומר את זה? אלה סרטים של הבמאי פול ורהובן, וככל הנראה התחיל עכשיו איזה שהוא טרנד לעשות רימייקים לסרטים שלו. ב 2012 קיבלנו את "זיכרון גורלי" ועכשיו הגיע "רובוקופ", שניהם מאותה חברת הפקה ("קולומביה"). אני לא יודע למה פתאום התחשק להם לעשות רימייקים לסרטים של ורהובן – כנראה מאותה סיבה שלאולפנים מתחשק פתאום לעשות רימייק לכל סרט – אבל לא תשמעו אותי מתלונן. מבחינת איכות, כנראה כל רימייק שיעשו לסרטים האלה הוא שיפור. יש כאלה שחושבים ש"זיכרון גורלי" המקורי הוא טוב, יש כאלה שחושבים שהוא כל-כך-רע-שהוא-טוב. אני חושב שהוא איום ונורא ולא טוב בשום צורה. הרימייק בתור עצמו הוא לא יותר מסרט נחמד, אבל לעומת המקור הוא חתיכת שיפור רציני מכל בחינה.
לכן, כששמעתי שיוצא "רובוקופ" חדש, התעניינתי לראות את המקורי (שנראה לי שראיתי בתור ילד) אבל גם חששתי. בכל זאת, זה גם פול ורהובן. מסתבר ש"רובוקופ" המקורי לא גרוע כמו "זיכרון גורלי", אבל עדיין לא מעניין בעליל. ותכלס, קשה לי לקחת ברצינות סרט שהנבל בו הוא רד פורמן מ"שנות ה 70". ציפיתי כל רגע שיראו אותו קורא עיתון וממציא דרך חדשה להעליב את הבן שלו, אריק. כשהחל הקידום של הסרט החדש, קיבלתי תחושה שהוא יהיה כמו הרימייק של "זיכרון גורלי" – סרט נחמד בפני עצמו אבל שיפור ביחס למקור. ודי צדקתי.
בעתיד הלא-כל-כך-רחוק, ארגון בשם "אומניקורפ" מספק רובוטים קרביים לכל מדינה בעולם כדי שיעזרו לשמור על החוק וסדר. זאת אומרת, לכל מדינה בעולם חוץ מארה"ב עצמה, בה פוחדים לתת החלטות מוסריות למכונות (וכל המדינות האחרות הסכימו לזה כי…? לא ברור). ב"אומניקורפ" חושבים על פתרון – ליצור שילוב בין אדם למכונה. משהו שיהיה גם מתקדם מבחינה טכנולוגית אך גם יוכל להרגיש דברים כמו חמלה ואנושיות. כאן נכנס לתמונה אלכס מרפי, שוטר ואיש משפחה, שנפצע אנושות לאחר פיצוץ מטען חבלה ברכבו. במקום שיהיה משותק לשארית חייו, "אומניקורפ" לוקחים את מה שנשאר ממרפי והופכים אותו ל"רובוקופ" – רובוט משוכלל שפועל בשירות המשטרה.

robo

הדבר שדי הצטערתי לראות ב"זיכרון גורלי" – גם המקורי וגם הרימייק – הוא שהרעיון שבבסיסו די עמוק ומורכב, וכנראה שבמאי כמו כריסטופר נולאן היה עושה ממנו מטעמים. אבל הסרטים האלה בקושי מגרדים את השטח של הפן הפילוסופי של הרעיון הזה ומעדיפים להתמקד באקשן ויריות. אין בזה משהו רע, אבל לא חסרים סרטים עם תירוצים פשוטים יותר לאקשן, וזה הרגיש קצת כמו בזבוז של פוטנציאל. ב"רובוקופ" החדש יש אקשן, אבל פחות בצורה ניכרת מאשר ב"זיכרון גורלי". במקום זאת מתמקדים כאן יותר בדילמות המוסריות של האירועים ובפוליטיקה שלהם, כשמצד אחד יש חמדנות ו"פטריוטיזם" ומנגד הצד היותר הומני. כלומר, מי שבא בשביל אקשן כנראה לא יצא מאוכזב, אבל זה בהחלט לא "סרט אקשן".
הדבר שהכי שעשע אותי בסרט הזה הוא שזיהיתי בערך כל שחקן חוץ מהשחקן הראשי, ג'ואל קינמן. נראה שהתפקיד הכי בולט שלו היה בסדרה "The Killing", שלא יצא לי לראות. אבל זה לא ממש משנה כי כמו ב"דרד" – עוד רימייק מ 2012 על שוטר בעיר עתידנית – רוב הזמן החלק הגלוי היחיד של מר קינמן הוא הפה שלו (שמשום מה אף אחד מהרעים לא חושב לירות לכיוונו פעם אחת). חוץ ממנו יש פה גם את גארי אולדמן, מייקל קיטון, סמואל ל. ג'קסון ועוד. יש כמה קריצות לסרט המקורי, אבל חוץ מכמה פרטי מסגרת הוא די שונה ממנו.
לסיכום, "רובוקופ" הוא סרט נחמד. לפעמים הוא מרגיש קצת איטי, אך הוא מצליח די טוב גם לספק אקשן וגם קצת משהו לחשוב עליו. אין פה שום דבר חדשני או יוצא דופן, אבל הוא מעביר שעתיים בכיף. נתראה בורהובן הבא.
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: