טריילר פארק – זה יגמר בדם

טוב, נראה לי שאנחנו צריכים לקחת הפסקה קטנה. זה לא אתם, זה אני. כנראה ששמתם לב שרמת הפעילות שלי פה צנחה לאחרונה. הסיבה היא פשוטה מאוד – עבודה, עבודה ועוד עבודה. אני עובד קצת יותר מחצי שנה, אבל בזמן האחרון התחלתי ממש לטחון משמרות. חלק מהן ביום, חלק בלילה, והרבה מהן במרחק של 8 שעות בלבד זו מזו, כך שאת הזמן שבו אני לא עובד אני מנצל בעיקר לשינה. כלומר, אני לא רואה סרטים באותו הקצב שראיתי, אז אין לי ממש מה לבקר, וגם על דברים אחרים אין לי ממש זמן לכתוב. אבל הנה, עוד שבועיים אני סופסוף עוזב את העבודה. ואז הפעילות תחזור, נכון? אז זהו, שלא. ב 1.10 אני עולה על מטוס לארה"ב, שם אטייל במשך חודשיים. כנראה שאצפה באיזה סרט פה ושם, אבל לא תהיה לי דרך לכתוב עליו, לפחות לא בעברית.  זה אומר שאוטוטו הבלוג יצא להפסקה, כנראה עד תחילת השנה האזרחית הבאה. אבל עד אז, אני אנסה לפרסם פה עוד איזה פוסט או שניים אחרונים. לעזאזל, אמרתי לעצמי שלא אבכה…
אביה של ילדה שנעלמת חוטף את החשוד העיקרי ומנסה לגרום לו לדבר באמצעות עינויים, כשבסיפור מעורבים גם שוטר וגם שכנו של האב, שבתו שלו נעלמה גם היא. לא, עדיין לא עשו רימייק אמריקאי ל"מי מפחד מהזאב הרע", זה כנראה סתם צירוף מקרים מדהים למדי. זו העלילה של "אסירים", שחוץ מקווי דמיון גדולים בעלילה לא קשור בשום דרך לסרטם של אהרון קשלס ונבות פפושדו. הקאסט המרשים מורכב מיו ג'קמן, טרנס הווארד, ג'ייק ג'ילנהול ופול דיינו.
תאריך יציאה – 19.9

 

זוכרים שאמרתי לגבי "אקדח כפול" שכדאי להמנע מהטריילר, כי הוא מראה בערך את כל הסרט? זה גם המקרה עם "קארי", וגם אותו מומלץ לא לראות. כלומר, בהנחה שאינכם מכירים את חומר המקור. "קארי" היה ספרו הראשון של סטיבן קינג שיצא לאור, והוא קיבל עיבוד קולנועי מפורסם ב 1976. הסיפור הוא על קארי, ילדה ביישנית ומנודה בבית ספרה, גם בגלל אמה הנוצרייה האדוקה. בזמן שבתיכון מתכוננים לנשף הסיום, קארי מגלה שיש לה כוחות טלקנטיים.
 רימייקים לסרטי אימה הם לא משהו חדש, וגם כמו במקרה הזה, הם לא ממש נחוצים. יצא לי לראות את הסרט המקורי רק לפני כמה ימים, ולדעתי הוא נהדר ושווה צפייה, בין אם אתם מתכננים לצפות ברימייק או לא. אם כבר ראיתם את הסרט המקורי לא תופתעו משום דבר בטריילר הזה, שלפיו נראה שהסרט נשאר נאמן למקור עד רמת הדיאלוג וחלק מהשוטים. ההבדל הוא שהעלילה עוברת מודרניזציה, כלומר יש סמארטפונים וכו'. חוץ מזה נראה שזה אותו סרט בדיוק, כשלנעליה של סיסי ספייסק נכנסת קלואי מורץ (היט גירל מ"קיק אס").
תאריך יציאה – 17.10

 

אחרי עידן "הארי פוטר" ו"דמדומים", יש הרבה מתמודדים לכתר על ה-פרנצ'ייז של סרטי פנזטיה לנוער. כרגע מוצגים בקולנוע "בני הנפילים" ו"פרסי ג'קסון וים המפלצות", כל אחד מהם מבוסס על ספר מסדרה אחרת שמכוונת אל ראשים צעירים. בשנה הבאה יגיע אלינו "Divergent" (עוד עליו למטה) וגם הוכרז שיצא סרט על ספרי "ארטמיס פאול". כנראה שחלק מהעיבודים האלה יצליחו וימשכו הרבה קהל את הקופות, וחלק יכשלו ולא נראה יותר מסרט אחד שלהם (זוכרים את "אראגון"? גם אני לא). מה שבטוח, כרגע נראה שיש שליט אחד על כס "סנסציית הפנטזיה לנוער" – "משחקי הרעב".
הסרט הראשון, בכיכובה של ג'ניפר לורנס (שאם יש מישהי שהייתי מסכים להכנס איתה לזירה רק כדי שתהרוג אותי זו היא), היה הצלחה קופתית אדירה, והאולפנים לא היססו לרגע וישר התחילו לעבוד על הסרט המבוסס על הספר השני בסדרה. לאחר מאורעות הסרט הראשון, קטניס אוודרין ופיטה מלארק מגלים שבעקבות תחמון של החלונות הגבוהים הם צריכים לשוב לזירת "משחקי הרעב" בסוג של עונת וי.איי.פי, בה משתתפים אנשים שזכו – כלומר שרדו – במשחקים קודמים, ובינתיים המחוזות פותחים במרד נגד הקפיטול. אל הסרט החדש מצטרפים פיליפ סימור הופמן, סאם קלאפין ("שודדי הקאריביים 4") ועוד. כמו כן, את גארי רוס – שביים את הסרט הראשון – מחליף פרנסיס לורנס ("קונסטנטין", "אני האגדה") שישאר מאחורי המצלמה עד הסרט האחרון (הספר השלישי פוצל לשני סרטים, כמובן).
תאריך יציאה – 21.11

 

"Oldboy" – שמסיבה שלא הבנתי עד היום תורגם ל"שבעה צעדים" – הוא אחד הסרטים הכי עוכרי שלווה שיצא לי לראות. הוא סרט מעולה, אלים וביזארי, אבל גם מאוד עוכר שלווה ונשאר בראש לא מעט אחרי הצפייה. וגם הוא מקבל עכשיו רימייק. אבל בניגוד ל"קארי", "אולדבוי" המקורי הוא לא סרט אמריקאי ישן, אלא סרט קוריאני מ 2003 שביים פארק צ'אן-ווק.
הסרט מספר על אדם שללא סיבה נראית לעין נחטף ונכלא בתוך דירה. לאט לאט הוא מתחיל לאבד את שפיותו, עד שיום אחד, 20 שנה מאוחר יותר, הוא משוחרר חזרה לעולם. בעזרת כמה רמזים ובחורה צעירה הוא יוצא לגלות מי חטף וכלא אותו ולמה. את הרימייק ביים ספייק לי ("האיש שבפנים", "השעה ה 25") ומככבים בו ג'וש ברולין ("ארץ קשוחה"), סמואל ל. ג'קסון ואליזבת' אולסן.
תאריך יציאה – 5.12

 

ובמעבר חד מקוריאה וארה"ב אל הארץ התיכונה. "ההוביט – מסע בלתי צפוי" עורר אצלי תחושות מעורבות. מצד אחד הוא היה מאוד יפה ויזואלית ומשוחק היטב והיו לו כמה וכמה רגעים טובים. מצד שני, הוא הרגיש כמו אקספוזיציה מאוד, מאוד ארוכה. הרבה מאוד קרה, אבל תכלס, לא ממש קרה משהו. הספר, כפי שאתם אולי זוכרים, מפוצל לשלושה סרטים. לכן נשאלת עכשיו השאלה "האם גם הסרט השני יהיה אקספוזיציה ורק באחרון סופסוף יקרה משהו, או שהוא יתחיל להזיז ת'עניינים"? ובכן, הטריילר די מזכיר את זה של הסרט הראשון – גמדים עושים שטויות, בילבו, גנדלף….רגע….OMG, זה לגולאס!
לאחרונה ראיתי את "קיק אס 2" והבנתי שלא ראיתי את ג'ים קארי על מסך קולנוע מאז "יס מן" ב 2008. גם את אורלנדו בלום לא ראיתי הרבה זמן, מאז שסגר יחד עם ג'וני דפ את טרילוגיית "שודדי הקאריביים" ב 2007 (כן, אני יודע שיש סרט רביעי ועומד להיות גם חמישי וכנראה יותר. אבל אפשר להתכחש אליהם מדי פעם). הפעם כנראה שלגולאס יהיה פחות ראשי משהיה בשר"ה – בכל זאת, זה הסיפור של בילבו – אבל זה בהחלט קאמבק נחמד. עכשיו רק צריך מישהו בסרט שיקח את הגמדים לאייזנגארד.
תאריך יציאה – 12.12

 

בשנה הבאה יצא סרט נוסף של "משחקי הרעב", אבל הוא לא יהיה הסרט המבוסס-על-ספרי-פנטזיה-לנוער היחיד שיצא. במרץ הקרוב יצא בארה"ב הסרט "Divergent" (שעברית, מסתבר, נקרא "מפוצלים"). בניגוד ל – וכנראה בעקבות ההצלחה של – "משחקי הרעב", על הסרט הזה התחילו לעבוד אפילו לפני שפורסמה כל הטרילוגיה הספרותית (הספר השלישי והאחרון יוצא לאור בעוד חודש וחצי).
העלילה בקצרה: *מחליף לקול דרמטי* בעולם דיסטופי שמחולק לפלגים שכל אחד מהם מייצג תכונה אנושית כל שהיא (כנות, ידידות, אומץ וכו'), נערה אחת מגלה שהיא מתאימה במידה לשווה לכמה פלגים, ולכן נחשבת ל"מפוצלת" *סוף קול דרמטי*. לא קראתי את הספרים, אבל לפי התקציר להיות "מפוצל" זה מסוכן. אני לא אתפלא אם יהיה שם מאבק נגד השלטון של העולם הדיסטופי ומשולש אהבה.
בסרט מככבים שיילין וודלי ("היורשים") ות'יאו ג'יימס (שהפרצוף שלו נראה כמו שילוב של האחים פרנקו) והוא מבויים ע"י ניל ברגר ("ללא גבולות").
תאריך יציאה בארה"ב 21.3.14

מודעות פרסומת

ביקורת – אקדח כפול

אחרי קיץ של לא מעט סרטים גדושים באפקטים ("איירון מן", "איש הפלדה" וכו') נחמד שמגיע משהו שמזכיר שלא צריך רובוטים ענקיים או קרבות בחלל בשביל סרט טוב, כל עוד יש לך שחקנים טובים. סרטי ה Buddy cop כמו "נשק קטלני" או "שעת שיא" נדירים בימינו, במיוחד כאלה טובים. אומרים ש"עצבניות אש" טוב, אבל אני מעדיף להתרחק כמה שיותר מכל דבר שקשור ל"מסיבת רווקות". והנה, קצת לפני שנגמר הקיץ מגיע "אקדח כפול".
אי אפשר להתחיל לדבר על "אקדח כפול" בלי להזכיר את האויב הגדול ביותר של הסרט – הטריילר שלו. הרי מה התפקיד של טריילר? להסביר לצופה בקצרה על מה הסרט ולגרום לו לרצות לראות אותו. אחרי שרואים את "אקדח כפול" מבינים שהטריילר שלו בעייתי. מצד אחד, הוא אכן מסביר לצופה על מה הסרט. מצד שני, הוא מסביר יותר מדי. חלק מהדברים בטריילר נחשפים רק בסביבות אמצע הסרט, אפילו אחרי. אל תטעו, התפניות האלה הן לא טוויסטים גדולים שגורמים לכם להסתכל על כל הסרט באור שונה. אבל עדיין, כנראה שתהנו יותר בסרט אם תדעו כמה שפחות. בקיצור, אם אתם מעוניינים לצפות בסרט, אני ממליץ להמנע מצפייה בטריילר.

2Guns

אז מה כן אפשר להגיד עליו? גיבורי הסרט הם מייקל סטיגמן (מארק וולברג) ובובי טרנץ' (דנזל וושינגטון). הראשון הוא חייל בחיל הים האמריקאי, השני סוכן של הרשות למלחמה בסמים. הם עובדים ביחד, אך לא יודעים זה על תפקידו של זה, ובאחד הימים מחליטים לשדוד בנק של ברון סמים מבוקש, כשלכל אחד יש את המניע שלו. השוד – למרבה ההפתעה – לא הולך כמתוכנן. כעת שני האנשים מבוקשים ע"י גופים משני צידי החוק, ובזמן שהם מנסים לברר מה קרה, הם מגלים דברים חדשים אחד על השני ועל המעסיקים שלהם.
כפי שאפשר להניח, זה סרט אקשן די סטנדרטי. יש מרדפים, יריות ופיצוצים. סרטים כמו זה מצליחים או נופלים על האיכות של הכוכבים שלהם, ובפן הזה הסרט מעולה. גם בסרט הקודם של הבמאי בלתזר קולמקור ("המבריח") כיכב וולברג, אבל שם הוא היה די רציני. כאן הוא זוכה להתפרע – בתפקיד שדי מזכיר את זה שעשה ב"החבר'ה האחרים" – והתזמון הקומי שלו נהדר. אם וולברג הוא השוטר הפרוע והחצוף אז כמובן שוושינגטון מגלם את השוטר הבוגר יותר, אבל גם התפקיד שלו כאן פחות רציני ממה שהוא עושה בדרך כלל, והכימיה של השניים עובדת בצורה נפלאה.
אין ממש דברים רעים להגיד על הסרט. שוב, הבעיה הכי גדולה שלו היא הטריילר. אבל גם אם לא תראו אותו לפני, ספק אם תופתעו יותר מדי. הסרט לא מנסה להיות חדשני או לתת לז'אנר איזה טוויסט. גם פה העלילה לא ממש הגיונית כשמקדישים לה כמה דקות של מחשבה, אבל זה לא פוגם בהנאה. כנראה שגם לא ממש תזכרו אותו כשתסתכלו לאחור על קיץ 2013. אבל אם בא לכם להעביר שעתיים בכיף, זו בהחלט דרך לא רעה.
ולסיום, הודעה קטנה – במסגרת פסטיבל "אוטופיה" המתקרב, תוקרן טרילוגיית "דם וגלידה". אם זה לא אומר לכם כלום, זו היא טרילוגיה שמורכבת מהסרטים "Shaun of the Dead" ("מת על המתים", אם אתם חייבים), "Hot Fuzz" ("שוטרים לוהטים", אם אתם חייבים) והסרט השלישי והאחרון שלא יוקרן מסחרית בארץ אלא רק בפסטיבל, "The World's End" ("סוף העולם" אם אתם…אה, לא משנה). את שלושת הסרטים ביים אדגר רייט, שאחראי גם ל"סקוט פילגרים נגד העולם" האדיר. כל סרט הוא גם סרט מז'אנר מסויים, ובו בזמן גם פרודיה על הז'אנר הזה – הראשון על סרטי זומבים, השני על סרטי אקשן משטרתיים, והשלישי על סרטי פלישת חייזרים.
חשוב לציין שלמרות שהם נחשבים לטרילוגיה, הדבר היחיד המקשר ביניהם הוא השחקנים הראשיים (סיימון פג וניק פרוסט) ושבכל אחד יש דמות שאוכלת טילון (מכאן השם). כלומר, לא צריך לראות את הראשון כדי להבין את השני או השלישי. המרתון יערך ב 21.9, כשהסרט הראשון יחל ב 16:45 והאחרון יסתיים בסיבות 23:30 (כל סרט מוקרן בנפרד). מכירת כרטיסים תפתח בקרוב. אפשר למצוא עוד פרטים באתר סינמטק ת"א. לדעתי שני הסרטים הראשונים מבריקים (ולפי הביקורות, גם השלישי) ובהחלט כדאי להגיע.

חדשות – אביר עירוני

 נפתח עם העטלף שבחדר – יש באטמן חדש בעיר. מאז שהוכרז שבאטמן יקפוץ לעזור לסופרמן בסרט ההמשך של "איש הפלדה", החלו כל מיני שמועות לגבי מי יגלם אותו. תחילה היו הנחות שהאולפנים מחפשים מישהו די אנונימי, כמו הנרי קאוויל, אבל כנראה שהם התחרטו. אחרי שלבשו אותן בין השאר מייקל קיטון, ג'ורג' קלוני וכריסטיאן בייל, המסיכה והגלימה של האביר האפל עוברות לשחקן חדש – בן אפלק, אולי שמעתם עליו. לאפלק יש קריירה ארוכה, שכוללת גם סרט קומיקס אחר – "דרדוויל". אבל מאז עברו הרבה מים בנהר ובנוסף למשחק אפלק גם הראה שהוא יודע גם דבר או שניים בבימוי ("גנב עירוני" ו"ארגו"). קצת תמוה שמישהו במעמדו של אפלק מחליט פתאום להשתתף בסרט גיבורי-על. גם ג'ורג' קלוני היה מוכר כשבחר לגלם את ברוס וויין, וקיבלנו את "באטמן ורובין". אני רועד רק מלהקליד את זה.
בלי קשר לשאלה "למה דווקא בן אפלק", בואו נחזור רגע לשאלה "למה לא מישהו אנונימי יחסית?", כמו קאוויל הנ"ל. הרי שחקנים ידועים כמו אפלק עולים הרבה, הרבה יותר כסף. לדעתי הסיבה היא ש"איש הפלדה" לא בדיוק עבד כמו שהאולפנים ציפו. נכון, הוא הביא הרבה קהל ואיתו גם כסף, מה שנתן אור ירוק להתחיל את המסלול לקראת "ליגת הצדק". מה שהסרט לא עשה זה להפוך את הנרי קאוויל לכוכב בין-לילה. בין אם אהבתם את הסרט או שנאתם אותו, יש הסכם די נרחב שהגילום של קאוויל היה יותר אנמי מאייקוני. לכן עכשיו כשהאחים וורנר (שאחראים על היקום החדש של די.סי.) עושים סרט שלא רק אמור לאחד שניים מגיבורי-העל הכי מפורסמים בעולם אלא גם לתת פייט ל"הנוקמים 2", הם כנראה מעדיפים ללכת על בטוח ולא לעשות גם באטמן שאף אחד לא יזכור שבוע אחרי הסרט. בין אם תאהבו את באטמן החדש או לא, כשישאלו אתכם איך קראו לשחקן שגילם אותו לא תצטרכו לבדוק רגע ב IMDB.
נדע אם אפלק יצליח או יכשל בתפקיד באטמן רק ברגע האמת, אבל כרגע קשה לפתח ציפיות טובות מהסרט הזה. לראות את באטמן וסופרמן משתפים פעולה בסרט לייב-אקשן זה חלום של כל גיק, על זה אין ויכוח. אבל השיתוף פעולה הזה אמור לקרות אחרי שיש שתי דמויות "מוכנות". "איש הפלדה" היה כמו ה"באטמן מתחיל" של סופרמן – הוא הכיר לנו את הדמות, הסיפור שלו ודמויות המפתח בחייו. עכשיו כשזה ירד מהפרק, אפשר לעשות סרט שממש ממוקד בסופרמן. במקום זה, דוחפים פנימה את באטמן, ולא סתם באטמן, אלא כזה שאף אחד לא מכיר. זה לא כריסטיאן בייל, ולמרות שנולאן מעורב בהפקה, לא בטוח בכלל שהדמות תישאר אותו דבר. אני לא אומר שצריך עוד סרט מקור של באטמן, זה מיותר. אבל תנו לנו קצת להכיר אותו אחד-על-אחד לפני שאתם מצוותים אותו עם גיבור שעדיין בחיתוליו.
כמו כן, נאמר שבסרט יהיה יותר מאויב אחד. לפי הרמזים ב"איש הפלדה" אפשר להניח שאחד מהם יהיה לקס לות'ר, אבל מי השני? ג'וקר? הדחליל? נבל חדש לגמרי? כלומר, הסרט צריך ללהטט בין סופרמן וחלק מהדמויות שממשיכות מ"איש הפלדה", באטמן החדש וכנראה גם כמה דמויות שקשורות אליו ושני נבלים שעדיין לא ראינו, כל זה בשעתיים וחצי פלוס-מינוס. נשמע קצת עמוס. בקרב הקולנועי הזה בין שתי ענקיות הקומיקס נראה כאילו במארוול חושבים על כל צעד הרבה זמן מראש, ואילו וורנר זורקים קוביות ומקווים לטוב. אבל מי יודע, אולי עוד נופתע. בניגוד לכמעט כל מי שאני מכיר שצפה בו, אני דווקא אהבתי את "איש הפלדה", וסרט ההמשך שלו – בין אם יהיה טוב או רע – נשמע בינתיים מאוד מסקרן, והיי, אולי אפלק עוד יפתיע לטובה. אני בטוח שהרבה אנשים הרימו גבה כשהית' לדג'ר ז"ל לוהק לתפקיד הג'וקר, אבל אז יצא "האביר האפל" והשאר היסטוריה.
(אגב, אם הנבל אכן יהיה הג'וקר, לדעתי זו הזדמנות מצוינת לעשות סופסוף ייצוג קולנועי להארלי קווין. אפשר ללהק, סתם לדוגמה, את אליסון בריי. או קריסטן בל. גם איזו אחת בשם קייטי סאקהוף אמרה שהיא מעוניינת. לא חסר מבחר).

batfleck

 ונעבור לאפלק הצעיר יותר. קייסי אפלק די נעלם מהמסכים לאחרונה. שני תפקידיו האחרונים היו דיבוב ב"פראנורמן" בשנה שעברה ו"מיליארד סיבות לשוד" לפני שנתיים. עכשיו הוא מפציע בכמה תפקידים מעניינים – עוד חודש יוצא בארץ סרטו "Ain't them bodies saints" (או בעברית "נאהבים מחוץ לחוק" *אנה*), יותר מאוחר השנה הוא ישתתף בסרט עם כריסטיאן בייל (כנראה שהוא מעדיף את באטמן הקודם) ובשנה הבאה נראה אותו ב"Interstellar" של כריסטופר נולאן. כעת הוכרז שבנוסף לכל אלה אפלק ישוב לשתף פעולה עם הבמאי של "נאהבים" בסרט "To Be Two". הסרט מתרחש בעולם עתידני בו אפשר להשתגר מכדור הארץ למאדים וחזרה באמצעות מכונות, כשיום אחד בעקבות תקלה מישהו גם משתגר אך גם נשאר, וכך נוצר שיבוט מדוייק שלו.
 ומה קורה בצד המארווליסטי של המגרש? גם מעניין, תודה ששאלתם. חוץ מאיירון-מן, קפטן אמריקה ות'ור, ל"שלב 2" של סרטי מארוול נוסף גם "שומרי הגלקסיה", סרט שמעניין במיוחד מ 2 סיבות – בניגוד לסרטים שהזכרתי הרגע, זה סרט חדש ולא המשך למשהו. ולא רק זה, במקום להתמקד בגיבור אחד, יש בו חבורת גיבורים והם לא מוכרים כמו החבר'ה הנ"ל. האם "השומרים" האלה ישתתפו גם ב"נוקמים 2" ויעזרו לגיבורינו, או שיהיה להם קטע נפרד משלהם? האם זו התחלה של עוד פרנצ'ייז ביקום של מארוול? נחכה ונראה. בינתיים, רוב הדמויות בסרט לוהקו – כריס פראט יגלם את מנהיג החבורה, ולצידו ישחקו גם זואי סלדנה, בניסיו דל-טורו וג'ון סי. ריילי. תפקיד אחד שטרם לוהק הוא דווקא לא מישהו שתראו, אלא תשמעו.  אחד החברים ב"שומרי הגלקסיה" הוא דביבון. כן, כן, דביבון, החיה. אבל זה לא דביבון רגיל שבא אליכם לחצר ומפיל את פחי האשפה. הדביבון הזה – בעל השם הקליט Rocket Raccoon – אוהב להתלבש ולירות בתתי-מקלע בזמנו הפנוי. כעת מדווח שלא אחר מבראדלי קופר במו"מ לדבב את הדביבון הקטלני. כמו כן, יכול להיות שאת חברו של הדביבון – עץ בשם Groot – ידבב וין דיזל.
גם "הנוקמים 2" בעצמו קרוב ללסגור עוד ליהוק – אליזבת' אולסן (שבניגוד לאחיותיה, נראה שהשיא עוד לפניה) גם נמצאת במו"מ סופי להשתתף בסרט בתור גיבורת העל סקרלט וויץ'.

rocket_cooper

 עכשיו כשהסתיימה העבודה על "משחקי הרעב – התלקחות", נראה שהליהוקים לשני הסרטים האחרונים בסדרה – המבוסיים על הספר השלישי, "עורבני חקיין" – בעיצומם. השחקנית נטלי דורמר לוהקה לתפקיד קרסידה, במאית סרטים שעובדת בקפיטול. דורמר – אותה אתם כנראה מכירים מ"משחקי הכס", שם היא מגלמת את מרג'רי טיירל – תשתתף בשני החלקים, כשהראשון יצא בנובמבר 2014 והשני בנובמר 2015.
 עוד פרנצ'ייז מוכר שחוזר ב 2015 הוא "שודדי הקאריביים". פורסם ששמו המלא של הסרט החמישי בסדרה יהיה "POTC: Dead Men Tell No Tall Tales" (נו טוב, ה Tall לא באמת שם…). השם הוא שורה שנאמרת במתקן המפורסם בדיסנילנד שעליו מבוססים הסרטים. את הסרט כותב ג'ף ניית'נסן ("תפוס אותי אם תוכל") והוא מבויים ע"י חוקאים רונינג ("קון-טיקי"). הוא יצא לאקרנים ב 15\7\2015.
 מה יש לו, לסטיבן ספילברג? בהתחלה הוא הודיע שהוא עושה את "רובופוקליפסה" עם כריס המסווורת' ואן האת'וויי, אבל אז הפרוייקט הוקפא עד להודעה חדשה. אחר כך ספילברג אמר שיביים את "צלף אמריקאי" עם בראדלי קופר, ועכשיו החליט שבעצם לא בא לו ופרש. קופר עדיין מצורף לפרוייקט, וכעת מדווח שאת כסאו של ספילברג כנראה יתפוס קלינט איסטווד. הסרט יהיה מבוסס על ספר שכתב כריס קייל. קייל נחשב לצלף אגדי בצבא האמריקאי, ובמהלך שירותו בין 1999 ל 2009 שבר קייל את שיא ההריגות עם רובה צלפים, כשחיסל מעל ל 150 מטרות. העיראקים פחדו ממנו כהוגן וכינו אותו "השטן". הסרט נשמע מעניין ביותר, אבל בהתחשב בכך שהסרט האחרון שאיסטווד ביים היה "ג'יי. אדגר" המשמים, אני קצת חושש מכך שהוא יקבל את התפקיד.
 בימים אלה מוקרן בקולנוע הסרט "אליסיום" של ניל בלומקאמפ. זהו סרטו השני של בלומקאמפ אחרי "מחוז 9", שגרף לא מעט שבחים. כעת נקבע תאריך לסרטו הבא של בלומקאמפ, שיקרא "Chappie". הסרט יספר על רובוט בעל אינטליגנציה מלאכותית שנגנב ע"י שני גנגסטרים. את הרובוט ידבב השחקן הקבוע של בלומקאפ, שארלטו קופלי, שכיכב ב"מחוז 9" ומגלם את הנבל ב"אליסיום". הסרט אמור לצאת ב ב 27\3\2015. טוב, זהו, אני פותח מעכשיו קופת חיסכון לשנת 2015. אחרת אצטרך למכור כליה בשוק השחור כדי לעמוד בקצב.

 


ביקורת – מי מפחד מהזאב הרע

אין הרבה סרטים ישראלים שאני אוהב. כלומר, ממש אוהב. אפשר לספור אותם על שתי ידיים. כל השאר שראיתי היו בסדר ומטה. אפשר להגיד שהסיבה היא  שכאן זה לא הוליווד. אנחנו מדינה קטנה, והתקציב של הרבה סרטים הוא מה שעלה לעשות 10 דקות מ"אווטאר". טוב, אולי הגזמתי, 5 דקות. אבל כמובן שזה לא תירוץ – לא חסרים סרטים הוליוודים או זרים שנעשו בתקציבים זעומים ועדיין היו מאוד איכותיים. אולי הסיבה שלא אהבתי הרבה סרטים ישראלים היא כי הם…ובכן, ישראלים. חלקם מעניינים, אבל יש גבול לסרטים שאפשר לראות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל חרדי שמתאהב בחילונית או ההפך. מה שחסר פה זה סרטים אחרים, סרטי ז'אנר. כמה סרטי אימה ישראלים יש? או מד"ב? או פנטזיה? זה אולי נשמע כמו משהו שמצריך תקציב גדול, אבל כמו שאמרתי, יש הוכחות שאפשר להסתדר גם עם סכום קטן. "מי מפחד מהזאב הרע" הוא בהחלט הוכחה טובה לכך.
דרור הוא מורה לתנ"ך, עם אישה וילדה וחיים שגרתיים. לאחר שהמשטרה מוצאת ילדה שנאנסה ונרצחה באכזריות, דרור מואשם בפשע בעקבות עדות מפוקפקת של ילדה אחרת. זה מספיק בשביל המשטרה, שעוצרת את דרור ומנסה להוציא ממנו וידוי, אך הם נאלצים לשחרר אותו בעקבות פאשלה. למרות זאת, גם השוטר שחקר אותו וגם אביה של הילדה שנרצחה מסרבים להאמין בחפותו והם מחליטים לכלוא אותו בבקתה מבודדת. שניהם רוצים תשובות – האב מעוניין גם בנקמה – והם יעשו הכל כדי להשיג אותן.
אחד הדברים הבולטים בסרט הוא שאין בו "גיבור" ו"נבל". הסיפור לא עוקב אחר דמות אחת, אלא מסופר משלוש נקודות מבט – של המורה המואשם, של אביה של הילדה ושל השוטר שפועל מחוץ לחוק. הצופה גם לא יודע באיזה צד הוא אמור להיות – האם הוא אמור להזדהות עם אביה השכול של הילדה שרוצה תשובות או עם המורה שנשבע בחפותו שוב ושוב בזמן שכל חייו מתפרקים סביבו בעקבות ההאשמות? האם אנחנו אמורים להנות מהעינויים שהמורה עובר או לרחם עליו? הסרט עושה עבודה טובה בלהשאיר את הצופה "על הגדר" – אין פה שחור ולבן, ואי אפשר לדעת לצד מי נמצא הצדק.
דבר נוסף שבולט בסרט – ואולי הדבר הכי טוב בו – הוא המוזיקה.  בסרט הזה המוזיקה היא לא כמה צלילים בנאליים ששומעים בזמן סצינת אקשן או קטע דרמטי. פה יש לה תפקיד חשוב ביותר, והיא בולטת מסצינת הפתיחה הנפלאה של הסרט (משחק המחבואים הכי קריפי שראיתי בקולנוע) ועד סופו. השילוב שלה עם הצילום הנהדר יוצר לא מעט קטעים מצמררים ומעמידי-שיער. היא שקטה ברגעים הנכונים, בומבסטית ברגעים הנכונים ועולה בהדרגה ברגעים הנכונים. אף פעם לא שמעתי על חיים אילפמן, אבל עכשיו אני רוצה שהוא ילחין מוזיקה לעוד דברים, אם לא להכל. טוב, לא להכל, נשאיר קצת להאנס זימר.

wolf1

השחקנים בסרט עושים עבודה משכנעת. ליאור אשכנזי, שחקן שבערך כל ישראלי מכיר, מקבל כאן תפקיד די "פרווה" שדומה לתפקידים אחרים שעשה, אבל הוא עדיין טוב. רותם קינן – שבאופן אירוני משתתף כיום בפרסומת ל"במבה" – בהחלט אמין בתפקיד המורה התמים שלא יודע מאיפה זה נחת עליו. יש פה גם את דבל'ה גליקמן, שזוכה לעשות קצת כיף עם מבער ובהחלט רואים שהוא נהנה מזה. אבל לדעתי את ההצגה גונב צחי גראד בתור אביה של הילדה, שמעביר את המורה גיהנום. ברצינות, אם אי פעם יעשו גרסה ישראלית של "דקסטר", הייתי אומר שלגראד יש סיכוי מעולה להתקבל. הוא מגלם אב שכול ששלב האבל כבר מאחוריו ועכשיו הוא נחוש בדעתו להשיג תשובות ונקמה, ואחרי הסרט הזה לא תרצו להתקל בו בסמטה חשוכה.
מצד אחד זה סרט שסובב סביב נושאים רציניים וחמורים כמו פדופיליה, אונס ורצח. יכול להיות שראיתם קטעי עינויים קשים יותר בקולנוע, אבל קשה שלא לפחות לחרוק שיניים בחלק מהם, ולאנשים בעלי קיבה רגישה מומלץ אולי לוותר על הסרט. גם בלי העינויים יש לא מעט סצינות עוכרות שלווה שלא דומות לשום דבר שנעשה בסרט ישראלי. לכן אולי הדבר הבא שאגיד ישמע מוזר, אבל תאמינו או לא, זה גם סרט מאוד, מאוד מצחיק. הרבה מן ההומור בו שחור, מן הסתם, אך הוא עדיין משעשע ולרוב מגיע בתזמון מושלם. יש גם שילוב בין הומור אוניברסלי להומור שבו אפשר לראות בבירור שמאחורי הסרט עומדים ישראלים.
עם כמה שהייתי רוצה להמשיך ולשבח את הסרט הזה, הוא בכל זאת לא מושלם. הדבר שהכי הציק לי היה הדיאלוג. זה לא שהוא קלישאתי, הוא פשוט "מתורגם". למה הכוונה? כנראה ששמעתם הרבה מן המשפטים פה בסרטים אמריקאים כאלה ואחרים, רק שפה אומרים אותם בעברית ("שוטר טוב, שוטר רע" וכו'). אין לי בעיה שסרט ישראלי ישתמש במשפטים כאלה, גם אני משתמש לפעמים בביטויים שאני שומע בסרטים. אבל יש כל-כך הרבה משפטים כאלה שמתי שהוא זה כבר מאבד קצת את האמינות, כי ישראלים שאני מכיר פשוט לא מדברים ככה. אני לא מבקש שישימו סלנג ישראלי בשביל האותנטיות, אבל הרבה שיחות לא נשמעות טבעיות, אלא כאילו השחקנים קוראים תסריט של כל מיני שורות מעורבבות מסרטים אמריקאים. פגמים נוספים הם שהמניעים של הדמויות לא ממש ברורים לפעמים, ולמרות שרוב הזמן ההומור עובד, יש בדיחות שנראות קצת מאולצות.
למרות החסרונות האלה, היתרונות מתעלים עליהם בהרבה. "הזאב הרע" מצליח להיות איזון מדויק של מטריד, מבעית, מותח, מצחיק ומרתק, כשלא מעט מכך מתבצע בזכות הצילום והמוזיקה הנהדרים. עד היום הכרתי את אהרון קשלס ונבות פפושדו רק בתור "אלה שעשו את 'כלבת' ", אך מעכשיו אני בהחלט אשים עין על הפרוייקטים שלהם. בתור מישהו שמתעניין בכתיבה ותסריטאות, כנראה שהדבר הכי טוב שאני יכול להגיד על הסרט זה שהוא עורר בי השראה. הוא לא רק סרט מעולה, אלא גם הסרט הישראלי הכי טוב שראיתי מזה המון זמן. הוא הוכחה לכך שכשרוצים, אפשר לעשות פה קולנוע איכותי. צריך רק יצירתיות ותעוזה. ומבער.
(זה המקום להודות לסינמטק חולון ואתר "עין הדג" שארגנו את הקרנת הטרום-בכורה של הסרט בה נכחתי. הוא יוצא לאקרנים באופן רשמי בחמישי הבא,  15.8. לא כדאי לכם לפספס).

ביקורת – פסיפיק רים

לא מזמן חגג הסרט "פארק היורה" 20 שנות קיום. לכבוד המאורע הוחלט להוציא אותו שוב לאקרנים, הפעם בגרסה תלת-מימדית. עד היום לא הלכתי לאף אחת מההוצאות המחודשות האלה בתלת-מימד (כמו "מלך האריות", "מפלצות בע"מ" וכו') כי אני לא מת על הגימיק הזה. סתם לשלם יותר כדי לראות משהו שכבר ראית עם אפקט שלא תורם כלום. אבל באותו שבוע לא היה משהו ממש מעניין לראות וגם מעולם לא ראיתי את "פארק היורה", אז החלטתי לתת לו צ'אנס. ואתם יודעים מה? מאוד נהניתי, בעיקר מהחצי השני של הסרט. החצי הראשון גם נחמד, אבל די יבש מבחינת דינוזאורים, והרי בשביל זה באנו, לא? עוברת כמעט שעה עד סצינת האקשן הראשונה המערבת טי-רקס. עד אז יש לא מעט אקספוזיציה ודחיסה של כל מיני קווי עלילה (שחלקם לא הולכים לשום מקום). אחרי הצפייה חשבתי "האם דבר כזה היה עובד גם בסרטים שיוצאים היום"? כנראה שלא.
פתיל הסבלנות של הקהל בהחלט התקצר ב 20 השנים האחרונות, והאולפנים מודעים לכך. אם אנחנו מגיעים לסרט שנראה כמו סרט דרמה, כנראה שלא נצפה לאקשן. אבל אם אנחנו מגיעים לסרט שנראה כמו סרט אקשן, אנחנו מצפים לאקשן, והרבה (יש גם אנשים שתבעו על זה). לכן, כש"פסיפיק רים" מתחיל, הוא מתחיל בגדול, פשוטו כמשמעו. יכלו לספר לנו בהרחבה על איך המפלצות הגיעו לכדור הארץ, מאיזה מימד, למה דווקא לכאן ומי חשב על לבנות רובוטים כדי להיאבק בהן. במקום זה, הכל מוסבר במונטאז' קצר של מקבץ מבזקי חדשות, מה שגורם לסרט להיראות כמו פרק סיום של איזו סדרה. בפרקים הקודמים: הלוחות הטקטוניים של כדור הארץ זזו, נבקע שער בין-מימדי בקרקעית האוקיינוס השקט, דרך השער הגיעו מפלצות שזרעו הרס וחורבן, אומות העולם התאחדו נגד האויב המשותף ובנו רובוטים ענקיים כדי להחזיר מלחמה. יאללה, בלאגן!
האקשן של "פסיפיק רים" כל-כך טוב כי הוא מצליח להיות גם אינטימי וגם גרנדיוזי. מצד אחד, הרבה מהאגרופים שהרובוטים – המכונים בסרט "ייגר", צייד בגרמנית – נותנים או הצלפות הזנב שהמפלצות – המכונות "קאיג'ו", מפלצת ביפנית – מנחיתות מקבלים קלוז-אפ ואפקט קולי תואם שגורם להם להדהד באולם וכמעט להיות מורגש פיזית אצל הצופה. מצד שני, כשמפלצת במשקל 3,000 טון נזרקת ע"י רובוט באמצע הונג-קונג, היא מוחקת 20 בלוקים תוך שנייה. אם תהיתם כמה גדולים הרובוטים האלה, דמיינו רגע את קינג קונג כשעל הכתפיים שלו עומד אופטימוס פריים והוא מחזיק את המגה-זורד מ"פאוור ריינג'רס". הגובה של שלושתם ביחד מגיע לברך של הייגר. זה מודגם הכי טוב בסרט בקטע המפורסם מהטריילר בו אחד הייגרים חובט בקאיג'ו עם אוניית משא כאילו הייתה מחבט בייסבול. ולראות את זה על מסך גדול זה פשוט ענק.
רק כדי לוודא שלא נשתעמם מהקרבות (כאילו שזה אפשרי), כל הייגרים שונים זה מזה, וכך גם הקאיג'ו. לצערי, לא רואים הרבה רובוטים או מפלצות (לפחות לא בכמות שהייתי רוצה), אבל בין אלה שכן רואים קל להבדיל. גם אם לא תראו את ההבדלים החיצוניים של הייגרים, הם מזוהים לפי המפעילים שלהם. יש את הייגר של הגיבור, הייגר של הרוסים, הייגר של הסינים וכו'. עם הקאיג'ו נעשתה עבודה טובה יותר – כל אחד מהם הוא גרסה מפלצתית ועצומה של איזו שהיא חיה. בסרט גם ממיינים אותן לפי דרגות, אבל לדעתי זה לא ממש משנה כי בסופו של יום מפלצת ענקית היא מפלצת ענקית.

rim

בין לבין קרבות הייגר / קאיג'ו יש גם את הצד הפחות טוב של הסרט – העלילה שלו. כל דמות אנושית בסרט היא קלישאה מהלכת שגם פולטת קלישאות. גיבור הסרט איבד את אחיו בקרב ומאז החליט לא להכנס יותר לייגר, עד שמוצא אותו איזה גנרל שאומר לו שהוא מגייס אנשים לאיזה בסיס בהונג-קונג ואף אחד אחר בעולם כנראה לא טוב כמוהו עם ייגרים. ובבסיס הזה גם יש בחורה עם עבר מסתורי שרוצה מאוד להפעיל ייגר אבל הגנרל לא מרשה כי יש לו איזה קשר איתה. ויש גם את הדושבאג שלא אוהב את הגיבור כי…ככה. טוב, הבנתם כבר לאן זה הולך, נכון? ראיתם כבר כל דמות וכל דבר בעלילה הזאת בלא מעט סרטים ולא צריך להיות בגובה של ייגר כדי לראות מה עומד לקרות שעה לפני שזה קורה. זה כנראה מה שהכי הפריע לי בסרט – הוא מלא מדי בקישוטים האלה שנקראים בני-אדם ופחות מדי בלובסטרים בגובה של פירמידה שמקבלים עקירות שיניים בחינם מרובוטים.
יש עוד דברים מעצבנים בסרט, כמו העובדה שהעלילה שלו, חוץ מלהיות קלישאתית, גם מופרכת. הגיוס הזה שמוזכר למעלה הוא בעצם הקרב האחרון של הייגרים. למה? כי בני האדם החליטו להפסיק לממן רובוטים קטלניים שיודעים להרוג את הקאיג'ו בשביל תכנית הרבה יותר טובה – לבנות קיר ענק מסביב לחופים! רגע, קיר? קיר?! אתם באמת מצפים שקיר יעצור משהו בגובה של פירמידה ובמשקל 3,000 טון? ומה אם תגיע מפלצת שיודעת לעוף? מה תעשו אז, הא? חוץ מהרעיון ה"מופלא" הזה, גם הקרב הסופי של הסרט די מאכזב, והרבה פחות טוב מהאחד שמתרחש באמצע שלו.
אבל עזבו אתכם מכל זה. הקרבות בסרט לבדם מצדיקים את מחיר הכרטיס. חוץ מזה, יש גם את צ'ארלי דיי ("איך להפטר מהבוס") בתור מדען מטורף ואת רון פרלמן ("הלבוי") בהופעה משעשעת יותר. כמו כן, את השורות שמלוות את כל ההכנות של הרובוטים מדבבת אלן מקליין, שמוכרת בעיקר כגלאדוס לכל מי ששיחק ב"פורטל" המעולה. שם היא קצת פחות מרשעת וסרקסטית, אבל עדיין נחמד מאוד לשמוע את הלא-מעט שורות שיש לה. ולמרות שקרבות רובוטים ומפלצות זה עסק רציני (ומגניב לגמרי), יש גם כמה בדיחות טובות פה ושם.
באמת שאני מקנא בבמאי גיירמו דל-טורו ("הלבוי", "המבוך של פאן"). זה נראה כאילו נתנו לו כ- 200 מיליון דולר כדי להגשים פנטזיית ילדות, וזה בדיוק מה שהוא עשה. חבל שבלכתוב בני-אדם הוא קצת פחות טוב, אבל זה לא מונע מ"פסיפיק רים" להיות אחד הסרטים המגניבים והכיפיים ביותר של הקיץ. כי לפעמים לא צריך גיבורי-על או להתבסס על משהו קיים. צריך רק מפלצות ורובוטים.

 


ביקורת – וולברין

אזהרה – ביקורת זו מכילה ספוילר ל"אקס-מן 3". 
"איזה סרטים יש לראות בקולנוע?"
"יש כל מיני. 'רד 2', 'פארק היורה', 'וולברין'…"
"מה? מה 'וולברין'? ראיתי את זה בבית לפני שבועיים."
"לא, לא זה, יש וולברין חדש."
אחרי טרילוגיית "אקס-מן" מוצלחת ברובה (שני-שליש זה רוב, לא?) החליטו "מארוול" להרחיב את היקום עם סרט סולו. ומי קיבל את סרט הסולו? וולברין, כמובן, שגם ככה היה בערך הדמות הראשית בטרילוגיה. אולי לא ההחלטה הכי טובה מבחינה יצירתית, אבל שיהיה. שמו המלא של הסרט היה "אקס-מן מקורות: וולברין", אבל לאף אחד אין כוח להגיד את כל זה – יותר מדי הברות – אז כולם פשוט קראו לו "וולברין". ועכשיו, כאילו כדי לעשות לנו דווקא, יוצא סרט הסולו השני של הדמות שנקרא…"וולברין". סליחה, "הוולברין". שלא תתבלבלו בטעות עם וולברין אחר.
למרות שהוא לא קשור ל"הוולברין", כמה מילים על הסרט הקודם. למרות הביקורות הקוטלות, אני חושב ש"מקורות" היה דווקא נחמד. כלומר, היו לו כמה בעיות רציניות: שיבוש המשכיות עם הטרילוגיה (ואחרי זה הם אומרים שכל הסרטים על אותו הטיים-ליין), אפקטים לא משהו בכלל (דווקא בסרט הכי חדש הטפרים של וולברין נראו הכי גרוע) וליהוק ושימוש מאכזב בדמויות מגניבות ביותר – עם כל הכבוד, טיילור קיטש הוא לא גמביט. ושאני לא אתחיל בכלל לדבר על מה שעשו לדדפול. אבל למרות כל זה, בתור סרט קומיקס הוא היה בסדר גמור. פחות טוב מ"אקס-מן 2" או "אקס-מן ההתחלה" שהגיע אחריו, אבל יותר טוב מ"אקס-מן 3".
אם "מקורות" היה פריקוול והתרחש לפני הטרילוגיה, "הוולברין" קופץ בזמן ומתרחש כמה שנים אחרי "אקס-מן 3". אם לא ראיתם את הסרט השלישי בטרילוגיה או שכחתם ואתם לא רוצים לרענן את הזיכרון (ובצדק), תזכורת קטנה – בסוף הסרט לוגאן / וולברין נאלץ להרוג את ג'ין גריי כדי להציל את היום. לא מספרים לנו מה קרה בשנים שעברו, אבל כנראה שהייתה לכך השפעה קשה על וולברין. הוא עזב את האקס-מן ועבר להתבודד במערות בצפון אמריקה, כשמדי פעם הוא עדיין רואה את ג'ין בחלומות שלו. כמו כן, הוא גם נזכר ביום ההפצצה האטומית על נגסאקי, אז הציל את חייו של חייל יפני בשם יאשידה.
למרות ההתבודדות, הוא מאותר ע"י בחורה יפנית בשם יוקיו, שאומרת לו שאותו יאשידה נמצא על ערש דווי. הוא רוצה שלוגאן יבוא ליפן כדי שיוכל להודות לו ולהפרד ממנו. לוגאן מגיע לארץ השמש העולה ונפגש עם יאשידה ומשפחתו. מכאן הסרט הופך לסוג של טלנובלה, ומכירים לנו את חברי המשפחה, כשלכל אחד יש תככים ומזימות משלו. יש את האבא הכועס, הבת היפה, האיש המסתורי שהוא סוג-של הוק-איי יפני ועוד כמה אנשים עם הרבה י' ו-ו' בשם. כמו כן, לוגאן מגלה שהכוח המוטנטי שלו נפגם ובמקום להחלים במהירות מכל דבר, הוא נפצע ומדמם כמו איש רגיל. וכך נמשכים מעלליו ביפן, שכוללים גם סמוראים, חרבות ועוד הזיות על ג'ין.

la_ca_0412_the_wolverine

הדעה שלי על הסרט הזה די דומה לזו על הסרט הקודם – הוא מהנה למדי, למרות כמה בעיות. לא צריך להיות גאון כדי להבין שכל הסיפור הזה אמור לשמש כ"עלייתו של וולברין" – הוא מתחיל בנקודת שפל ומגיע להשלמה עם עצמו ומעשיו. וגם אין לי בעיה שיעשו את זה ביפן. אבל הסיפור הטלנובלי הזה היה די צפוי ולא כל-כך מעניין. היה פה פוטנציאל להרבה יותר מזה. בנוסף, למה לעשות קו עלילה שקשור לסרט הכי גרוע של "אקס-מן"? כלומר, אפשר להבין את המטרה שלו, אבל גם את זה היה אפשר לעשות בדרכים אחרות וטובות יותר. ואני יודע שזה סרט סולו, אבל הוא עדיין שייך ל"אקס-מן" ולכן זה קצת מאכזב שיש פה שני מוטנטים וחצי. מצד שני, אפשר להבין שאולי הם פחדו לחזור על הטעות של הסרט הקודם ולהכניס דמויות מוכרות לחמש דקות שלא יעשו להן צדק.
כמובן שיש גם דברים טובים בסרט. דבר ראשון, חייבים לתת כבוד ליו ג'קמן. הבן-אדם אוטוטו בן 45, זה כבר סרט ה"אקס-מן" השישי שהוא משתתף בו (הוא היחיד שהשתתף בכל אחד מהם) והוא נראה בשיא הכושר. ברצינות, היו קטעים שפתאום השרירים שלו התרחבו כל-כך שחשבתי שיושב מאחוריו מישהו עם משאבה ומנפח אותו. גם אחרי 13 שנים מאז "אקס-מן" הראשון, הוא עדיין באד-אס בדרכו היו-ג'קמנית וליהוק מושלם לוולברין. כמו כן, סצינות האקשן מספקות את הסחורה, במיוחד אחת קצרה אבל אדירה שמתרחשת על "רכבת קליע". ואחרי שכל הסרטים התרחשו באמריקה, נחמד שיש קצת שינוי בנוף – יפן מספקת אחלה תפאורה לסרט.
לסיכום, למרות שהיה לסרט הזה הרבה פוטנציאל שלא מומש, בסופו של יום הוא עדיין מהנה למדי. יש אקשן טוב, יש סמוראים ויש את יו ג'קמן. גם הוא לא יותר טוב מ"התחלה", אבל הוא בהחלט מתעלה על "מקורות". וגם כאן "מארוול" ממשיכים את מסורת הסצינה לאחר הקרדיטים, שבהחלט מעוררת ציפייה ל"Days of Future Past", שיגיע אלינו בקיץ הבא. עד אז, מומלץ לצאת לטיול ביפן. סיונארה.

הבלוג בן שנה!

שנה? מה שנה? פתחתי את הבלוג הזה יחד עם יציאת "עלייתו של האביר האפל". נו, זה לא היה שבוע שעבר? שנה, ברצינות? כנראה שכן. מחר הבלוג הזה יהיה קיים 365 ימים. זה די מדהים. לפני שנה וחצי ה"ביקורות" שלי היו בצורה של notes בפייסבוק. כשפתחתי את הבלוג עוד הייתי חייל בצבא ההגנה לישראל שעושה יומיות ומרוויח 350 שקל בחודש. והנה אנחנו עכשיו, שנה אחרי, כשאני אזרח מן המניין, עם בלוג שמכיל 88 רשומות (כולל זאת). מי היה מאמין? בטח שלא אני.
פתחתי את הבלוג הזה משתי סיבות – אני אוהב לכתוב ואני אוהב קולנוע. כשאני רואה סרט אני רוצה לשתף את החוויה שלי. פה היה אמור להיות משפט בסגנון "אם השפעתי על דעתו של לפחות מישהו אחד בנוגע לסרט, זה היה שווה את זה". אבל אני לא מסכים עם זה. ללא מעט מבקרים שאני מאוד מעריך יש לפעמים דעה מנוגדת לגמרי משלי על סרטים. אם הייתי נמנע מכל סרט שנקטל בביקורות או רץ לכל סרט שמהללים, כנראה שהייתי מפספס הרבה סרטים מעולים ומקבל לא מעט צלקות נפשיות מוקדם מהצפוי.
לדעתי המטרה של ביקורות הן לתת לקורא פרספקטיבה, שידע בערך למה לצפות. יכול להיות שהחוויה שלו תהיה שונה לגמרי ממה שהמבקר מתאר, ולכן ביקורות לא צריכות להוות שיקול לצפייה בסרט. בקיצור, כנראה שהמשפט הנכון הוא שאם מישהו נהנה לקרוא את הביקורות שלי – או אפילו החכים מהן קצת – אז זה היה שווה את זה. אבל שוב, המטרה בפתיחת הבלוג הזה לא הייתה להשיג תהילה נצחית או גדוד מעריצות (את שניהם כבר יש לי), אלא פשוט…לשתף.

one

נראה לי שפה צריכות להיות תודות או משהו. אז דבר ראשון תודה לאתר "עין הדג", שנתן לי את ההשראה לפתיחת הבלוג הזה. תודה לאדיר שמש על הבאנר היפה שם למעלה. תודה לכל אלה שמצטרפים אלי לצפייה בסרטים, אתם חלק בלתי-נפרד מהחוויה. ותודה לכם, הקוראים, שאכפת לכם מהדעות שלי. אני באמת מרגיש שהתפתחתי בשנה האחרונה מבחינת הביקורות ויכולת הכתיבה שלי. לדעתי זאת הייתה שנה מעולה, גם מבחינה אישית וגם מבחינה קולנועית, ואני מקווה לכתוב עוד הרבה ביקורות בשנים שיבואו. והיי, אולי גם ישלמו לי על זה יום אחד.
נ.ב. במה שנראה כמו מסורת בהתהוות, את הבלוג פתחתי עם ביקורת על סרט קומיקס ("עלייתו של האביר האפל"), וגם מחר תהיה פה ביקורת על סרט קומיקס ("וולברין").
 שוב תודה, ומזל טוב לבלוג שלי. הם גדלים כל-כך מהר…