האם 2015 תהיה סופו של עולם הקולנוע או שיאו?

אם יש דבר אחד שאולפני סרטים אוהבים לעשות זה לקבוע תאריכים. "רואים את היום הזה? אז נוציא את הסרט". לא תמיד הם עומדים בזמנים האלה, אבל לקבוע אין להם בעיה. זה כמו שתתקשרו להזמין שולחן במסעדה עוד שנתיים. אתם לא יודעים עם כמה אנשים תבואו, איך תגיעו ואם תוכלו להגיע בכלל, אבל מה שבטוח, יש לכם שולחן שמור. רק עברנו את השליש הראשון של העשור הנוכחי, אבל אולפני הסרטים כבר חושבים רחוק קדימה. למשל, דיסני ופיקסאר כבר הכריזו על מספר סרטים שיתפרשו על גבי השנים הקרובות, כשהאחרון יצא בנובמבר 2018! כמו כן, למרות "שספיידרמן המופלא 2" יצא רק במאי הבא, האולפנים כבר הכריזו על שני סרטי המשך נוספים, בקיצים של 2016 ו 2018. אבל השאלה היא אם הוליווד עדיין תהיה קיימת אז. למה? כי יש את 2015, שמסתמנת כשנת הפרנצ'ייזים הגדולה בהיסטוריה.
פרנצ'ייזים (מותגים קולנועיים) הם כבר דבר שבשגרה. הרבה סרטים היום הם חלק מפרנצ'ייז, והם מגיעים בכל ז'אנר – אקשן, אימה, אנימציה, גיבורי-על –  בכל אחד יש לפחות שני פרנצ'ייזים שרצים במקביל. כל שנה יש פרנצ'ייזים שמתחילים, כאלה שממשיכים וכאלה שנגמרים. הסיבה שפרנצ'ייזים קיימים כל השנים כאלה וכנראה ימשיכו להתקיים לנצח היא כי הם אף פעם לא באמת נגמרים. או שמתחילים פרנצ'ייז חדש לגמרי (למשל, "שודדי הקאריביים" הראשון) או שמאתחלים מחדש פרנצ'ייז שנגמר ("ספיידרמן המופלא") או שמקימים לתחייה פרנצ'ייז שכולם חשבו שכבר סיים את דרכו ("מלחמת הכוכבים", "פרומתאוס"). יש גם לא מעט פרנצ'ייזים שהאולפנים מנסים להתחיל, אך מחליטים לא להמשיך איתם מעבר לסרט הראשון, לרוב בגלל כישלון בקופות ("הנסיך הפרסי", "ג'ון קרטר").

movies

למרות שהרבה סרטים הם חלק מפרנצ'ייז, אני אישית לפחות לא ממש מרגיש ב"עומס" מסויים, כאילו זה כל מה שיש. למרות שיש לא מעט מהם כל שנה, הם פרושים לאורכה כך שיש קצת הפוגה בין סרט גדול אחד לאחר (חוץ מבקיץ, אז יוצאים כל ה"תותחים הכבדים" בחלון זמן קטן למדי). הרבה פרנצ'ייזים גם די קצרים, ולא נמשכים מעבר ל 3-4 סרטים. זה פשוט נראה ארוך כי יש בין סרט לסרט מפרידות בערך שנתיים. וכמו שאמרתי בפוסט הקודם, יש בכל שנה גם לא מעט סרטים מקוריים טובים. בקיצור, נראה שיש איזון בכמות ותדירות סרטי הפרנצ'ייזים בכל שנה. הכל טוב ויפה. ועכשיו נחזור רגע ל 2015. הנה מבט מהיר על סרטים שנקבעו בינתיים לשנה הזאת:
"הנוקמים 2", "איש הפלדה 2", "אווטאר 2", ריבוט של "שליחות קטלנית", "היום השלישי 2", "בונד 24", "משחקי הרעב 3 – חלק שני", "מלחמת הכוכבים פרק 7", ריבוט של "ארבעת המופלאים", "פארק היורה 4", "תורת המתנקש", "שודדי הקאריביים 5", "הדרדסים 3", "מוצאים את דורי" (המשך ל"מוצאים את נמו") ו"קונג-פו פנדה 3". וזה רק בינתיים. עכשיו אפשר להעלות את הטיעון "נו בסדר, זה לא מעט פרנצ'ייזים, אבל כמו שאמרת, הם כנראה יהיו פרושים לאורך השנה, וחלק אולי ידחו". בסדר, אבל גם אם כן, לא נראה לי שבאף שנה היו כל-כך הרבה פרנצ'ייזים כאלה גדולים ביחד. בואו ננתח את זה רגע:
יש לנו כאן המשכים לארבעה מתוך עשרת הסרטים הכי מרוויחים בכל הזמנים ("אווטאר", "הנוקמים", "ג'יימס בונד", "שודדי הקאריביים"). אם "משחקי הרעב" הראשון היה הצלחה היסטרית בקופות, אפשר רק לדמיין כמה יכניס הסרט שסוגר את הבאסטה. "מלחמת הכוכבים" היא אחת מסאגות המד"ב הגדולות אי פעם. "תורת המתנקש" היא סדרת משחקית מאוד אהובה ומצליחה. וגם הביצועים של סרטי האנימציה הקודמים לאלה הנ"ל היו לא רעים בכלל. ושוב, זה רק בינתיים! אני לא אתפלא אם עד סוף השנה יקבעו עוד כמה סרטים לשנה הזאת. ולזה, חברים, אני קורא עמוס מדי. העובדה שיוצאים כל-כך הרבה סרטים גדולים באותה שנה פשוט נראית לא הגיונית. לכן אני מנבא שיקרו אחד משני דברים ב 2015 – או שהקופות ירוסקו כאילו הם נרמסות ע"י מאה ענקים ירוקים, או שהוליווד פשוט תקרוס אל תוך עצמה, ואז נאלץ להתחיל את התרבות הקולנועית מחדש. ריבוט.
שרדנו את סוף העולם של שבט המאיה. האם נצליח לשרוד גם את סוף העולם הקולנועי?

superbat


ביקורת – הפרש הבודד

נחשו מה? "הפרש הבודד" מבוסס על משהו. אני מניח שלא הרבה מכם מופתעים, וזה די עצוב, לא? תסתכלו רגע על הסרטים הגדולים שמוקרנים כרגע – "איש הפלדה", "סטאר טרק", "בית ספר למפלצות", "הנגאובר", "מלחמת העולם Z" – כולם המשכים / פריקוולים / ריבוטים של סרטים אחרים, או מבוססים על חומר מקור כל שהוא. זו לא תופעה חדשה, אבל היא בכל זאת די מרגיזה. למה סרטים מקוריים כל-כך נדירים היום? האם זה כי לעבוד על משהו עם בסיס מוכן מצריך פחות עבודה? האם זה כי הם חושבים שמותג מוכר יכניס יותר כסף ממשהו שהקהל לא שמע עליו מעולם? יכול להיות, אבל למה זה צריך לבוא על חשבון סרטים מקוריים? הרי בשנה שעברה הסרטים הטובים ביותר (לדעתי, לפחות) היו המקוריים – "כרוניקה בזמן אמת", "בקתת הפחד", "לופר". כולם היו פרי מוחם של התסריטאים. אבל עכשיו נראה כאילו סרטים מקוריים הפכו לזן נכחד, ובהוליווד מעדיפים לנבור בארכיון התרבות מאשר ליצור דברים מקוריים. וכך הגיע אלינו עכשיו "הפרש הבודד", שמבוסס על תכנית משנות ה 50 שמעולם לא ראיתי.
העלילה לא כזאת עמוקה או חשובה, אבל היא משהו כזה – ג'ון ריד (ארמי האמר) הוא תובע מחוזי, שמצטרף לאחיו הריינג'ר ושאר חולייתו כדי ללכוד פושע נמלט. הפושע וכנופייתו מארגנים לריינג'רים מארב והורגים את כולם, אך ג'ון ריד חוזר לחיים, ופוגש את האינדיאני טונטו (ג'וני דפ). טונטו אומר לריד שהוא היה מת אך חזר לחיים כי הוא "מהלך רוח" או משהו כזה. וכך יוצאים הפרש – שעכשיו בודד – והאינדיאני בעקבות הפושע, כשלכל אחד מהם יש חשבון משלו לסגור. ברקע יש גם את אלמנתו של אחיו של ריד שהייתה בעבר גם איתו, איל הון שמתכנן להתעשר ממסילות הברזל שנבנות, ורכבות. לא מעט רכבות.
"הפרש הבודד" הוא כרגע האכזבה הגדולה של השנה בשבילי. בטריילרים הראשונים הוא נראה מאוד מבטיח – ג'וני דפ, גור ורבינסקי, אקשן מגניב. כל מה שקיבלנו ב"שודדי הקאריביים", רק שבמקום ים יש מדבר ובמקום ספינות יש רכבות. אולי זו הבעיה הראשונה – הטריילרים. בתור בן-אדם שהולך להרבה סרטים, אני רואה גם הרבה טריילרים. ונראה לי שכמעט – אם לא בכל סרט שראיתי בקולנוע בחודשים האחרונים היה טריילר ל"פרש הבודד". וכשחופרים לך בשכל עם משהו שוב ושוב ושוב, מתי שהוא זה כבר נהיה מעיק.  אם לפני כמה חודשים הסרט נראה כיפי ומעורר ציפייה, כשנכנסתי לאולם מה שחשבתי היה "טוב, לפחות עכשיו לא יהיה טריילר של זה" (וגם בזה לא הייתי לגמרי בטוח, כי כבר היו מקרים שהייתי בסרט שהוקרן בו טריילר לסרט עצמו).

lone1

הבעיה העיקרית של הסרט היא האורך. "הפרש הבודד" יגזול שעתיים וחצי מחייכם, לא כולל פרסומות, ובחיי שאין שום סיבה מוצדקת לכך. הסרט כנראה לא יהיה מועמד לאוסקר, הסיפור שלו לא כזה מסובך ואני מקווה מאוד שהוא לא אמור להיות התחלה של פרנצ'ייז (לפי הביצועים שלו בקופות נראה שזה לא יקרה, תודה לאל). כמו ב"איש הפלדה", גם כאן הסיפור לא כרונולוגי. הסרט מתחיל עם איזה סיפור מסגרת טיפשי ולא נחוץ, קופץ אחורה, חוזר, קופץ יותר אחורה, חוזר, וממשיך לקפץ הלוך-חזור מדי פעם לאורך הסרט. יש לא מעט קטעים שהיה אפשר להשאיר על רצפת חדר העריכה, וכלום לא היה משתנה. יש לא מעט עורכים בהוליווד שצריכים להפנים את הביטוי "כל המוסיף גורע".
וזה מביא אותנו לתסריט. דבר ראשון, אני לא בטוח למי הסרט הזה מיועד. מצד אחד יש שם בדיחות שבבירור נועדו לבדר קהל צעיר, כולל ילדים. אבל הסרט מציג גם אכילת לבבות וטבח באינדיאנים. דבר נוסף שמציק זה העימותים: בסרט יש לא מעט מצבים בו הגיבור מכוון אקדח על הנבל או ההפך, וזה יכול להסתיים כאן ועכשיו. כשהמצב לטובת הנבל, מתחיל הקטע הקלאסי בו במקום לירות הוא מתחיל לנאום משהו לגבי תכניותיו הזדוניות כי הרי במילא הגיבור עוד שנייה ימות ואין שום סיכוי שיקרה משהו לא צפוי שימנע – אוי, שיט, קרה משהו! כשהמצב לטובת הגיבור, הוא לא מסיים את העבודה כי הוא, כמובן, לא מאמין באקדחים – הוא בעד אמת, צדק והדרך האמריקאית. גם אחרי שהנבל יורה באח שלו, אוכל לו את הלב ועושה עוד דברים נבזיים, ריד מסרב לירות בו! מתי שהוא אפילו טונטו כבר אומר לו (במילים אחרות) "אחי, עזוב ת'שטויות האלה ותעיף אותו לקימו-סאבינימט!". אבל לא, יש צדק, ו"אם נהרוג אותו אז איך אנחנו יותר טובים?" ושאר שטויות כאלה.
But wait, there's more! עניין קטן שבסרט די התעלמו ממנו, אבל הוא די גדול: אחרי שג'ון ריד חוזר לחיים באורח פלא, טונטו אומר לו – במילים האלה – "אי אפשר להרוג אותך". סליחה, הציטוט המדויק הוא "אתה לא יכול למות בקרב". כלומר, אנחנו אמורים לחשוש יותר שריד יפול עם הראש על אבן או יחנק על פרוסת לחם מאשר שירו בו או ידקרו אותו? אם ככה, למה הוא בכלל צריך את טונטו? או אקדחים?! הוא יכול לבוא אל הנבל וליטרלי לגרור אותו באוזן בחזרה לעיר! מה הנבל יעשה, ירה בו? במקרה הרע הוא ימות לכמה שעות, יקום, יגיד "אאוץ'" ויחזור לרדוף אחרי הנבל. במקרה הטוב הוא יגיד "אאוץ'" וימשיך לגרור אותו באוזן. אם אני לא טועה, יש בסרט מספר רגעים בהם ריד תופס מחסה או מתחמק מכדורים. בשביל מה? אתה סופרמן, לעזאזל! תחשבו כמה מהר יותר סרטים אחרים היו נגמרים אם הגיבור לא יכול היה למות בקרב. אז שוב, איך לעזאזל הסרט הזה שעתיים וחצי?!

lone2

עוד בעיה היא ג'וני דפ. לכל הפאן-גירלס שקוראות את זה, חכו רגע עם הלפידים, אני אסביר. כשמסתכלים על הטריילר והעובדה שגור ורבינסקי הוא הבמאי, קל להניח שג'וני דפ יעשה פה גרסה אינדיאנית של ג'ק ספארו. יכול להיות שהוא מנסה לעשות את זה, אבל זה אפילו לא מתקרב אל המקור. כמו ג'ק ספארו, גם טונטו כנראה בילה יותר מדי זמן בשמש ועושה דברים מוזרים כמו לדבר אל סוסים או להאכיל ציפורים מתות. אבל בעוד אצל ספארו זה נראה כל-כך טבעי, כאן ג'וני דפ נראה כאילו הוא ממש מתאמץ לחזור על השטיק שלו, והוא מתאמץ יותר מדי שזה עובר ממשעשע לפשוט אידיוטי. אז אוקיי, יש לו כמה קטעים משעשעים בסרט, אבל הרבה בדיחות בו די ממוחזרות, והשאר פשוט לא טובות. הוא ממצה את הדמות שלו בערך חצי שעה אל תוך הסרט, ואז מבינים שיש עוד שעתיים של זה. אגב, למרות שורבינסקי הוא הבמאי, קל לטעות ולחשוב שטים ברטון מעורב איך שהוא משתי סיבות: הראשונה היא שלג'וני דפ יש איפור לבן על הפנים. השנייה היא הופעה קצרה של הלנה בונהם-קרטר. אולי בעצם ברטון לא מעורב ופשוט יש לה בחוזה סעיף שמחייב אותה להשתתף בכל סרט בו לג'וני דפ יש איפור לבן על הפנים.
גם סצינות האקשן בסרט נופלות רחוק מהסטנדרטים שאנחנו רגילים אליהם מורבינסקי. סצינת ה"שיא" היא כמובן זו שבסוף הסרט. בעוד שהרבה אנשים אהבו אותה, לדעתי היא הייתה ארוכה, מסורבלת מדי ויש בה את מוזיקת המערבונים הזאת שכולם מכירים, שגורמת לה להיראות כמו סרט מצוייר. העדפתי הרבה יותר את סצינת הרכבת בהתחלה של הסרט, אבל גם היא לא מתקרבת לקרסוליים של סצינות אדירות כמו הגלגל הענקי מ"שודדים 2". כמו כן, אלו בערך שתי סצינות האקשן היחידות בסרט. שאר הזמן ריד וטונטו מסתובבים ומחפשים את הנבל וגם מתרחשים כל מיני סיפורי רקע, וכל זה פשוט לא מעניין. אין פיתוח דמויות, אין קטעים כיפיים, וכמו בכל סרט דיסני, הכל ממש צפוי. אני בספק רב אם משהו בסרט הזה יצליח להפתיע אתכם, חוץ מהעובדה שמישהו הסכים להפיק אותו, ושג'וני דפ הסכים להשתתף בו. אגב, דפ עומד לחזור בקרוב על שטיקים נוספים כשיגיע אלינו עם "שודדים 5" ו(כנראה) "אליס בארץ הפלאות 2". אם זה יהיה גרוע כמו שזה נשמע, יכול להיות שדפ כבר התחיל לדפוק את המסמרים בארון שלו.
לסיכום, הדברים היחידים הטובים שמצאתי ב"פרש הבודד" הם סצינת אקשן נחמדה בהתחלה ובדיחה או שתיים מצחיקות. זה הכל. תחזרו רגע לשורה השלישית בפסקה הראשונה. כל סרט שרשמתי שם יותר מהנה מהסרט הזה. אם אתם רוצים לראות את ג'וני דפ עושה ג'ק ספארו, תראו שוב את אחד מסרטי "שודדים". אם אתם רוצים לעשות משהו יותר מועיל שנמשך שעתיים וחצי ומערב רכבות, עלו על רכבת מעכו לבאר-שבע וצפו בנסיעה בסרטים אחרים. אם אתם רוצים מערבון טוב, תראו את "ג'אנגו ללא מעצורים". מה שאני מנסה לרמוז בצורה מעודנת ביותר זה שיש לא מעט דברים יותר טובים לעשות מלראות את הסרט הזה. הוא יבש כמו המדבר וחיוור יותר מג'וני דפ. אולי יש סיבה שהפרש בודד.


ביקורת – מלחמת העולם Z

אפוקליפסת הזומבים התחילה. לא פשוטו כמשמעו כמובן, עדיין לא ראיתי דיווח על כך שמישהו נתקל בגופתו המהלכת של אברהם לינקולן או פטריק סווייזי. אבל אם מסתכלים מסביב, הזומבים נמצאים בכל מקום. אם פעם הם כיכבו רק בסרטים דלי תקציב כאלה על חבורה של בני-אדם שמתבצרת איפה שהוא ומנסה לשרוד מול המתים-חיים, היום זומבים הרבה יותר פופולריים. הם בקולנוע ("זומבילנד", "למות עליה"), בטלוויזיה ("המתים המהלכים"), במשחקי וידאו (לא חסר) וגם בספרים ("גאווה ודעה קדומה וזומבים"). גם הסרט הזה מבוסס – בחופשיות רבה – על ספר.  גם יש גיוון בסוגי הזומבים: חלק נגררים, חלק מהירים, חלק שמנים, חלק רזים, חלק נרקבים וחלק מתאהבים. אולי עוד מעט לאנשים ימאס מזומבים וזה יהפוך לעוד טרנד שחולף, אבל בינתיים הם מצליחים למדי.
כל זה מעלה את השאלה – אם זומבים כל-כך פופולריים, למה אנחנו בקושי רואים אותם פה? אם תחפשו את מילת המפתח "זומבי" באתר IMDB, תראו שהשנה ושנה שעברה יצאו המון, אבל ה-מ-ו-ן סרטים עם זומבים. אז אוקיי, הרבה מהם יוצאים ישירות ל DVD או לא מצליחים בקופות, אבל עדיין, זה לא שחסר סרטים שאפשר להפיץ פה. סרט הזומבים האחרון שיצא בארץ היה "מת עליה" בפברואר. לפניו היה את "פראנורמן" בנובמבר. ולפניו? נראה לי "בקתת הפחד", שיצא באפריל. במשך שנה וקצת הוקרנו פה 4 סרטים עם זומבים! נראה לי שבארה"ב יוצאים 4 סרטי זומבים כל שבועיים.  אני לא יודע מה יש למפיצי סרטים נגד זומבים, אבל אני מקווה שהמצב ישתנה בקרוב, כי אני מת על זומבים (כן כן, "מת על זומבים", חה חה, moving on).
כמו שאמרתי, "מלחמת העולם Z" מבוסס בחופשיות על ספר (שבמקור נקרא בעברית "מלחמת הזומבים הגדולה", אבל כנראה שבפרסום הסרט הניחו שהשם המקורי נשמע מגניב יותר). למה בחופשיות? לא קראתי את הספר, אבל הבנתי שהוא מסופר מנקודות מבט של אנשים שונים בעולם, כשכל פרק מתמקד במישהו אחר. הסרט אכן מתרחש בכמה מקומות ברחבי העולם, אבל לכל אורכו אנו עוקבים אחר דמותו של בראד פיט. האם השינוי הזה טוב או רע? תשאלו את מי שקרא.

war1

הסרט מתחיל עם כמה דקות של אקספוזיציה על מחלה מוזרה שמתפשטת בעולם וההצגה של ג'רי (בראד פיט) ומשפחתו. ופתאום בום, כאוס! איך? למה? מתי? "אין זמן לשאלות כאלה",  הסרט אומר "פשוט רוצו!". וכך אנו עדים לאלפי אנשים שרצים בפאניקה ברחבי העיר בזמן שאנשים אחרים רודפים אחריהם ונושכים אותם. כנראה שהרבה מהם מתבצרים איפה שהוא והיו יכולים לככב בסרט זומבים משלהם, אבל לג'רי יש תכנית אחרת – הוא מפעיל קשרים. מסתבר שפעם הוא עבד בתור חוקר של האו"ם, אז הוא מכיר כמה אנשים בכירים. הוא ומשפחתו נאספים אל אנייה בלב ים, שם ניתן לו אולטימטום – או שאתה עוזר לנו להבין מה לעזאזל קורה כאן, או שאנחנו מחזירים אתכם לעיר כדי שתהפכו למנת היום.
וכך ג'רי יוצא אל מסע ברחבי העולם כדי לנסות להבין איפה המקור של המחלה הזאת והאם ניתן לייצר תרופה כל שהיא. אולי שמעתם שבספר יש לישראל תפקיד לא קטן, וגם בסרט זה ככה. מסתבר שבארצנו הקטנה חשבו שמשהו כזה יכול לקרות (ההסבר לכך בסרט משעשע למדי, ומוסבר באמצעות אירועים אמיתיים מההיסטוריה שלנו) ולכן עשו את הדבר ההגיוני הראשון שעולה לראש – בנו חומה ענקית סביב ירושלים. אפשר להתחיל לנסות לתת לזה כל מיני פירושים פוליטיים ושטויות כאלה, אבל תכלס, זו רק חומה ענקית שנועדה להשאיר את הזומבים בחוץ. יש קצת שיחות בעברית, וגם צה"ל מככב. הצבא הבאד-אס שלנו זוכה להפגין את כישוריו בריסוס זומבים, וחיילת אחת בשם סגן – לא, לא הדרגה, זה השם שלה – גם מתלווה אל ג'רי בהמשך מסעו.

war2

לסרט הזה היו לא מעט סיבות להיכשל. הבמאי שלו הוא מארק פורסטר, שביים את "קוואנטום של נחמה" המאכזב. כל המערכה השלישית שלו נכתבה מחדש ע"י דיימון לינדלוף (שאוהב לבלבל אנשים בדברים כמו "אבודים" ו"פרומתאוס"). גם על הסט שלו היו כל מיני אירועים, כמו גניבת נשקים וכו'. אבל אחרי הכל, הסרט מפתיע לטובה. מצד אחד יש בו קטעים של כאוס ופאניקה, אבל מדי פעם הוא גם הופך להיות סרט אימה קלאסי עם קטעים מותחים ביותר. למרות כל הדמויות שסביבו, פיט הוא בערך הכוכב היחיד, והוא עושה עבודה טובה. לא משהו יוצא דופן, אבל גם לא רע.
החלק הפחות טוב בסרט הוא דווקא הפן הרגשי שלו. בזמן שפיט מתרוצץ לו בעולם, משפחתו נמצאת על האנייה ודואגת לו. השחקנית שמגלמת את אשתו עושה מה שהיא יכולה עם התפקיד שלה, אבל זה לא הרבה. רוב הקטעים רואים אותה פשוט יושבת שם ודואגת לבעלה, או מדברת איתו בטלפון. אולי אין לה הרבה מה לעשות על אנייה, אבל לא ממש מרגישים שהיא באמת דואגת לו. גם יש בסרט כמה קטעים די מופכרים, אפילו בשביל סרט זומבים. אחד מהם הוא כנראה המוות הכי טיפשי שראיתי השנה בקולנוע. לא נראה לי שיש אחד שיראה אותו ולא יחשוב "ברצינות? זה באמת קרה עכשיו?".
אבל בסופו של יום, זה אחלה סרט זומבים. יש אקשן, יש מתח, ואפילו כמה רגעים משעשעים. אם אתם אוהבים זומבים, כנראה שתאהבו את הסרט הזה. וכדאי שתראו אותו, כי מי יודע מתי יגיע סרט הזומבים הבא.

 


ביקורת – איש הפלדה

אין כמעט אחד  שלא מכיר את סופרמן. גיבור-העל הכי אייקוני בעולם כבר בן 75, אבל נראה כמו חצי מזה (בכל זאת, קריפטוני). במהלך השנים האלה סופרמן הגיע לכל מדיה אפשרית – קומיקס, רדיו, טלוויזיה, קולנוע. נראה לי שיש לו גם טוויטר. כולם מזהים את האיש עם החליפה האדומה-כחולה, עם ה S באמצע והתחתונים בחוץ, שמהיר יותר מקליע ויכול לזנק מעל בניינים בקפיצה אחת.  ב 1978 יצא הסרט הראשון, בכיכובו של כריסטופר ריב. היו לו גם שלושה המשכים, אך כישלונם הקופתי של השניים האחרונים גרם להוליווד לעצור את הרכבת. היו לא מעט תכנונים לסרט הבא בתור, אחד מהם כמעט יצא לפועל, אך לבסוף עברו כמעט 20 שנה עד שסופרמן חזר למסך הגדול. זה קרה ב 2006, כשבריאן סינגר – במאי די מוערך שכבר בא עם ניסיון בסרטי קומיקס (שני ה"אקס-מן"-ים הראשונים) – ביים את "סופרמן חוזר", שהיה סוג-של המשך לסרט הראשון מ 79'.  אבל גם הסרט הזה לא הצליח כמו שהאולפנים ציפו, ובעקבות הטרנד התקופתי הם החליטו לעשות ריבוט לדמות, ולהראות את הסיפור של סופרמן מההתחלה, פשוטו כמשמעו.
אם ב"עלייתו של האביר האפל" היינו צריכים לחכות שתי דקות כדי לראות ייצוג ישראלי (בדמותו של אלון אבוטבול) על המסך, עכשיו גם זה לא. השוט הראשון הוא של לארה – הלא היא איילת זורר – הנמצאת באמצע לידת בנה. בעלה ג'ור-אל עומד לצידה כדי לברך את בנו החדש לעולם, אבל לא נשאר הרבה כי יש לו עוד דברים לדאוג להם. הכוכב קריפטון – שמזכיר קצת את פנדורה מ"אווטאר" מבחינה זואולוגית – נמצא על סף היחרבות עקב שימוש מירבי במשאבים הטבעיים שלו. ואם זה לא מספיק, איזה גנרל אחד בשם זוד מוביל מהפכה צבאית נגד הבכירים של הכוכב, שלטענתו הביאו לקיצו של הגזע הקריפטוני. בזמן המועט שנשאר, ג'ור-אל לוקח את מאגר הידע של הכוכב, מטמיע אותו בדי.אן.איי של בנו ושולח אותו אל כדור הארץ. זוד ועוזריו נידונים להיכלא אי שם בחלל כקרטיבים אנושיים, וזמן קצר לאחר מכן הכוכב מתפוצץ לרסיסים.  כלומר בתכלס, הבכירים האלה עשו לזוד טובה.
שלושים שנים מאוחר יותר, אנו מצטרפים אל קאל-אל – או בשמו הארצי, קלארק קנט – על ספינת דיג. הוא יודע מגיל צעיר שהוא לא שייך לעולם הזה (מסתבר שלבני-אדם רגילים אין ראיית רנטגן), ולכן הוא יצא למסע חיפוש אחרי הזהות שלו –  מי הוא, מאיפה הגיע ולמה. על הדרך, הוא גם תורם לקהילה בכך שהוא מציל אנשים ממקומות בוערים ושאר דברים יום-יומיים כאלה. מכל המקרים האלה נוצרים סיפורים, שאחריהם עוקבת העיתונאית המדופלמת לויס ליין, בניסיון לגלות מי הוא המושיע המסתורי הזה. בו בזמן, הגנרל זוד – שהשתחרר מהכלא ברגע שקריפטון נהרס – מגיע עם עוזריו לכדור הארץ בחיפוש אחר בן-עמו האחרון, במטרה להשתמש במאגר הידע שבתוכו כדי להפוך את כוכבנו לקריפטון 2.0. בנוסף לכל זה, מדי פעם קלארק חווה פלאשבקים אל ילדותו בסמולוויל, שם גידלו אותו הוריו המאמצים ג'ונת'ן ומרת'ה, שלימדו אותו איך להסתגל לעולם של בני האדם. אם החלק הראשון היה אקספוזיציה, החלק השני מורכב מהסיפור העיקרי – גדילתו של סופרמן והמסע שלו אחרי זהות. החלק הזה קצת דחוס, לא לינארי, לא ממש אחיד וגם לא קורה בו משהו מלהיב במיוחד. יש אנשים שכנראה ימצאו אותו משעמם ומרוח ורק יספרו עד הדקות עד שמשהו יתפוצץ כבר. אני חשבתי שהסיפור מועבר בצורה טובה למדי, גם אם לפעמים יש בו קטעים מיותרים או קלישאתיים.
ואז מגיע החלק השלישי. להגיד על החלק הזה "וואו" זה כמו להגיד שמגדל הבורג' ח'ליפה הוא "גדול".  כאן מגיע העימות המתבקש בין קלארק לזוד, שאומר לגיבורנו (במילים קצת אחרות) שהכוכב לא גדול מספיק לשניהם. את החלק השלישי אפשר לסכם בארבע מילים – אקשן, אקשן, ועוד אקשן. זהו סיקוונס אחד ארוך בו כמות המהלומות, ההטחות, ההתרסקויות וההרס היא כה גרנדיוזית, כה בומבסטית וכה over the top, שבשתי דקות ממנו יש אותה כמות אקשן כמו בכל סרטי *הכנס שם של סדרת סרטי אקשן כאן*.החלק הזה הוא הראיה החד-משמעית למה זאק סניידר נבחר לביים את הסרט – תצוגה מרהיבה ברמה לא הגיונית של אפקטים ויזואליים, תחום בו סניידר לא רק מרגיש בבית, אלא הוא בנה את הבית. קלארק אולי נאבק בזוד כדי להציל את הכוכב שלנו, אבל בשביל לתקן את חצי העיר (לפחות) שנהרסה כליל יצטרכו…טוב, סופרמן.

supes1

הבעיה העיקרית של "איש הפלדה" היא שהוא רוצה לספר סיפור, אבל מקדיש לו מעט מדי זמן. אם היו מקצצים קצת את החלק הראשון בקריפטון (שעם כל הכבוד, היה ארוך מדי) ומורידים כמה פיצוצים בסוף (עדיין היה נשאר מספיק אקשן לעשרה סרטים), אולי זה היה נותן לחלק השני והעיקרי קצת מרווח נשימה. הדחיסה שלו קצת מפריעה לדמויות באמת להתפתח, וגורם לכמה דברים להיראות קצת תמוהים, כמו הקשר של לויס וקלארק. בנוסף, בשביל מישהו שעבד על טרילוגיית "האביר האפל", קצת כואב לי לראות את התסריטאי דייויד גוייר מכניס לפה של דמויותיו קלישאות כמו "אני עושה את זה לטובת הכלל!" או "יש לך מצפון, ולכן אתה חלש".
עקב המעורבות של גוייר וכריסטופר נולאן בסרט, הרבה אנשים חשבו שהוא יהיה אפל וקודר כמו סרטיו של איש העטלף. אז לא, זה לא סרט אפל, אבל הוא כן רציני, אולי אפילו מדי – הבדיחות או רגעי ההפוגה בסרט הן דבר נדיר ביותר. אני לא מצפה שהסרט יהיה קומיקס-י כמו אלה של "מארוול" או שקלארק יפלוט שנינויות בזו אחר זו כמו טוני סטארק, אבל אפילו ב"האביר האפל" – סרט שבשמו יש את המילה "אפל" – היו יותר שורות משעשעות. לפחות היה להם את השכל להיפטר ממה שכנראה היה הופך לה-בדיחה של הסרט (ולא בקטע טוב) – אחרי 75 שנים, סופרמן סופסוף למד שתחתונים לובשים מתחת לחליפה.
הנרי קאוויל – שחקן שלא ראיתי לפני הסרט הזה חוץ מב"בני אלמוות" – נראה כמו סופרמן נהדר. אני כותב "נראה כמו" כי לא לגמרי השתכנעתי. רוב הסרט הוא פחות סופרמן ויותר החוצן שמנסה להבין לאן הוא שייך ועל מי הוא רוצה להגן. גם כשהוא כן סופרמן, הוא לא עושה הרבה חוץ מללכת מכות-על. הוא בהחלט נראה בעל פוטנציאל – ובטח שיש לו את מבנה הגוף המתאים – אבל אני עדיין לא יכול להגיד בלב שלם שהוא "הסופרמן החדש". עכשיו כשסיפור הרקע מאחורינו, אולי בסרט הבא הוא יוכל להגיע לשיא תפארתו.
איימי אדאמס היא לויס ליין מעולה. לא נותנים לנו ממש את הרקע שלה, אבל היא עושה היטב את תפקיד העיתונאית החוקרת והשאפתנית. היא לא כמו מושאי אהבה רגילות של גיבורי-על שנכנסות ברוב טיפשותן אצל צרות וצועקות "הצילו". גם כשהיא מסתבכת היא יודעת לדאוג לעצמה, וגם מקבלת עזרה ממקום לא צפוי.

supes2

שאר הקאסט עושה את עבודתו נאמנה. קווין קוסטנר עושה את תפקיד האבא המחנך ודיאן ליין עושה את תפקיד האמא הדואגת. האכזבה מגיעה דווקא ממייקל שאנון, שבדרך כלל הוא שחקן גדול. אבל הגנרל זוד שלו נראה דו-קוטבי – לפעמים הוא משוגע וצעקני ולפעמים הוא רגוע ומחושב. הזפזופ הזה בין קיצונים קצת פוגע בדמות, אך הוא עדיין מצליח להיראות מאיים. בשביל פרי ווייט, עורך עיתון ה"דיילי פלאנט", הביאו את לורנס פישבורן – הלא הוא מורפיאוס מ"מטריקס" – אבל התפקיד כה שולי וחסר חשיבות שזה יכל להיות כל אחד.
התסריט של דייויד גוייר, כפי שאמרתי, לא אחיד. אם הוא רק היה עושה חלוקת זמן קצת אחרת בין החלקים זה יכול היה לשפר אותו מאוד. גם יש כמה קלישאות וחלק מהדיאלוג לא נשמע כזה אמין. אבל סניידר והקאסט של הסרט מצליחים להחיות את הסיפור הזה בצורה טובה למדי. למרות שסניידר מומחה באפקטים ויזואלים, גם שאר הסרט מבויים באופן נהדר, עם לא מעט שוטים שבכיף הייתי שם כרקע במחשב. אבל כנראה הקטעים הכי טובים הם אלה המתמקדים באיש הפלדה – כשהוא עף, כשהוא מרביץ, כשהוא מתרסק. אז הסרט באמת שואב את הצופה פנימה וגורם לו להרגיש כמעט כמו סופרמן בעצמו.
לסיכום, "איש הפלדה" הוא לא סרט הסופרמן האידיאלי. אם לצטט את "האביר האפל" (עם היפוך), זה לא הסרט שאנחנו ראויים לו, אבל בהחלט הסרט שהיינו צריכים. בזמן ש"מארוול" מוציאים סרטים בקצב, ל DC היה מזל בקולנוע רק עם באטמן – "גרין לנטרן" היה גרוע ו"אישה חתול" היה איום ונורא. אבל הנה, עכשיו הם הראו שכשהם רוצים, הם יכולים להרים סרט כמו שצריך. למותג "סופרמן" סופסוף יש ייצוג הולם בקולנוע שוב. אם זה ה"באטמן מתחיל" של איש הפלדה, אני מצפה בקוצר רוח ל"אביר האפל" שלו (חדי העין יוכלו לתפוס בסרט רמזים לסרט הבא). זה סרט שחובה לראות על מסך כמה שיותר גדול בשביל אפקט מלא (על התלת-מימד אפשר לוותר), כי כמו "אווטאר",  על מסך קטן זה פשוט לא אותו דבר. אז קחו את הגלימה הקרובה לביתכם ועופו לקולנוע. בין אם תאהבו אותו או לא, אני בספק שראיתם או תראו השנה עוד סרט בסדר גודל כזה. Up, up and away!


מפגשים מהסוג השלישי

First things first  – היה פה מישהו ששאל לגבי הגובה שלי והבטחתי תשובה. בקצרה – זו תסמונת גנטית בשם  Gorlin Goltz Syndrome(אני יודע, השמות של הדברים האלה אף פעם לא אטרקטיביים). אתה מוזמן לגגל את זה, ואם אתה מוצא תרופה או דרך לתרום למישהו כמה סנטימטרים בלי לערב מסור, אתה מוזמן להודיע לי. בגדול, הסימפטומים שלה זה הגובה, רגישות לשמש (כלומר, יותר רגישות ממישהו ממוצע) והתפתחות של ציסטות בגוף (גם זה היה לי). הבנתי מהרופא שבארץ זה מאוד נדיר, יש את זה אולי לכמה עשרות אנשים, אבל אני מניח שבעולם זה יותר נפוץ. ו…זהו. זו ברכה וקללה, כמו שאומרת הקלישאה.
FXP. אני יודע שלפורום הזה אין את המוניטין הכי טוב באינטרנט – בלשון המעטה – ואני יכול להבין למה. למשל, עכשיו בכניסה אקראית אפשר למצוא אשכולות כמו "יצא לי שוקולד מהאף הרגע" או "למדתי לעשות עמידת ידיים!", וכמעט כולם כוללים מספר דו ספרתי (לפחות) של האות ח'. לעומת זאת, לפני משהו כמו 6 שנים…בעצם, יכול להיות שגם אז היה לו מוניטין רע, אני לא ממש זוכר כי זה לא עניין אותי. בכל מקרה, הזמן היה לקראת סוף 2007 ואני נרשם לפורום. למה? הייתה לי שאלה לגבי הסדרה "סמולוויל". למה ואיך הגעתי דווקא לפורום הזה אני לא זוכר, אבל זה שינה את החיים שלי לנצח (אני מפסיק עם הקלישאות עכשיו, מבטיח).
לא אזכיר כאן שמות בשביל צנעת הפרט או שקר כל שהוא כזה, אבל עם הזמן התחברתי לכמה אנשים בפורום "סמולוויל". בהתחלה לאחד, ואז לעוד אחת ועוד אחד עד שהתגבשה לה מין קבוצה קטנה. תיקשרנו בעיקר באמצעות המסנג'ר, וכמובן שגם בפורום עד שהסדרה הגיעה אל קיצה ב 2011. אבל הנה, גם היום, 6 שנים מאז שנרשמתי ושנתיים מאז שהסדרה ירדה מהמסך, אנחנו עדיין בקשר – אני מדבר עם לפחות אחד מהם בערך כל יום, ואנחנו נפגשים לא מעט. כשחושבים על זה, זה די מדהים, בעיני לפחות. מכיוון שהתגבשנו בפורום "סמולוויל", כמובן שתכננו מפגש אייקוני לצפייה ב"איש הפלדה" שהגיע היום סופסוף. זה לא היה קל – כל אחד גר בחלק אחר של הארץ ויש לו את עיסוקיו – אבל מה לא עושים בשביל סופרמן. יש לנו כבר כרטיסים להיום (לאיימקס, כמובן) וההתרגשות בעיצומה.

Smallville

עוד דבר נחמד שקרה השבוע זה שדי סגרתי תכנית לטיול שלי. אני לא זוכר אם הזכרתי את זה פה או לא, אבל אני מתכנן טיול של אחרי צבא לארה"ב. אני יודע שרוב האנשים עושים טיולים להודו או תאילנד או דרום אמריקה וזה נשמע נחמד והכל, אבל אני תמיד יותר התחברתי למקומות אורבניים. בגדול התכנית היא להתחיל בניו-יורק, אחר כך לרדת לפלורידה ולבקר את החבר'ה שליוויתי כשיצאתי לתגלית, משם לעבור קצת לחוף המערבי לבקר משפחה, ואז חזרה הביתה. לפני שאתם מוציאים ממחטות, ארגיע ואומר שהתכנון הוא לצאת בתחילת אוקטובר. בכל זאת, צריך להרוויח כסף לבזבז שם. ובכל זאת, אם יש לכם המלצות לאטרקציות, אשמח לשמוע.
אני עובד על עוד תסריט. זוכרים שאמרתי פעם שעברה שמה שפרסמתי היה הראשון שכתבתי אי פעם? זה לא לגמרי נכון. כלומר, כתבתי לפניו עוד כמה, אבל אני לא יודע אם אפשר לקרוא להם תסריטים. זה היה רק באורך של כמה עמודים, למטרת תרגול בלבד. כל אחד מהם היה מבוסס על איזה רעיון שעלה לי לראש והחלטתי להעלות על דף כדי לראות איך זה יוצא. אבל האחד הזה מרגיש לי טוב, כאילו הוא יכול באמת להיות אחלה סרט. סרט קצר, כמובן, אני אפילו לא מעז לחשוב על להתחיל לכתוב משהו באורך מלא. מאז שהתחלתי לכתוב, ההערכה שלי לתסריטאים נסקה ממש. לכתוב תסריט של סרט קצר נראה לי קשה ולוקח הרבה זמן, אז סרט של שעתיים או יותר? איך הם עושים את זה?
בכל מקרה, אז כן, זה אמור להיות סרט קצר. הוא עדיין לא גמור וגם אז בטח אני אעבור ואשכתב אותו לא מעט. אבל ממש הייתי שמח לראות אותו קם לתחייה. אם וכאשר אני אתחיל לעבוד על זה (בטח לא השנה), זה לא יהיה קל – עשיית סרט דורשת זמן, שכירת שחקנים, צוות, ציוד, צילומים, פוסט-פרודקשן וכנראה הכי חשוב – כוח רצון. כמו שכתבתי לא מזמן, אני עצלן ברמה כרונית. מצד שני, קולנוע הוא התשוקה הכי גדולה שלי. אם לא יהיה לי כוח רצון לעשות סרט, אז למה כן? נו טוב, יש לי כמה חודשים טובים לעבוד על העצלנות. אני גם תמיד יכול לבקש עזרה מאנשים נוספים, עם עדיפות לכאלה שמבינים בנושא. כמו כן, אני רוצה גם לקבל פידבק על התסריט כשאסיים אותו. את ההוא שפרסמתי פה שלחתי קודם לכמה אנשים בהודעה פרטית בפייסבוק ובסקייפ. הפעם אני רוצה קהל קצת יותר נרחב. האם לפרסם אותו בפייסבוק? לא, זה נשמע מסוכן. מה אם מישהו יראה את התסריט ויחליט שבא לו להפיק אותו? בוודאי שאני יכול לעשות שאת הפרסום יראו רק חברים שלי, אבל ברגע שמשהו באינטרנט אי אפשר לדעת מי רואה אותו. האם יש איזו דרך להגן על התסריט מבחינת זכויות יוצרים? אני מקווה. אבל זה טיפשי בכלל להתעסק בדברים האלה כשהתסריט עדיין לא גמור. פרה-פרה.
נראה לי שזהו לבינתיים. אני חוזר לספור את הדקות עד "איש הפלדה", ולנסות לא למות עד ההקרנה, אם זה מהתרגשות או מפסנתר נופל (מה? זה קורה!).

 


ביקורת – האויב בתוכנו – סטארטרק

"האויב בתוכנו – סטארטרק" (עוד רגע נגיע לזה) מגיע בתזמון משעשע. הסרט מספר על חבורה של בני אדם מכדור הארץ, וההרפתקאות שלהם בחלל. בשבוע הבא מגיע אלינו "איש הפלדה", שמספר על חייזר שמגיע מהחלל, וההרפתקאות שלו בכדור הארץ. מה שעוד משעשע זה הציפיות שלי משני הסרטים האלה. ב 2009, כשיצא "סטאר טרק" – אז המפיצים עדיין ידעו איפה נמצא מקש הרווח – הוא תפס הרבה אנשים בהפתעה, כולל עבדכם הנאמן. כולם הכירו את הפרנצ'ייז הגיקי שקיים כבר עשרות שנים, אבל ג'יי. ג'יי. אברמס הכניס לו חיים חדשים ומרעננים.  הוא היה כיפי, מצחיק, עם קאסט מעולה והרבה אקשן חללי מגניב. לכן זו לא הייתה הפתעה כשהוכרז שיהיה לו המשך, וההייפ עלה עוד יותר כשהודיעו שאת הנבל יגלם בנדיקט קמברבאץ' ("שרלוק"), שלא חסרות נשים שהיו רוצחות את החברה הכי טובה שלהן רק כדי שהוא יבוא לחקור את העניין.
עם זאת, אני לא פיתחתי ציפיות לסרט הזה. לא הצלחתי להתלהב. זה אולי ישמע קצת מוזר, אבל הוא פשוט נראה לי…בומבסטי מדי. הסרט הקודם היה כיפי והכל, אבל גם הוא עשה עבודה טובה מאוד בלספר את הרקע של הדמויות האלה ולהציג את הדינמיקה ביניהן. לעומת זאת, הטריילרים לסרט הזה הציגו אותו כ"פיצוצים! התרסקויות! בנדיקט קמברבאץ'! עוד פיצוצים!". אין לי בעיה עם פיצוצים, אבל – ובבקשה תעבירו את זה למייקל ביי – זה לא הכל בחיים. אני לא מצפה לאיזו עלילה עמוקה ופילוסופית, רק משהו קוהרנטי שיקשר בין כל הפיצוצים האלה. את המשהו הזה לא ראיתי בחומר הקידומי של הסרט, ולכן לא היו לי ממש ציפיות ממנו. לעומת זאת, הציפיות שלי מ"איש הפלדה" כל-כך גבוהות שהן יכלו להוות מכשול לחללית של גיבורי הסרט הזה. חשוב להזכיר שהעיבוד הקולנועי האחרון של סופרמן – "סופרמן חוזר" – היה מביך ביותר, וגם זה שלפניו. הם נעשו בהפרש של כ-20 שנה. אבל מהרגע שהכריזו על "איש הפלדה" אני סופר את הימים. העולם מצחיק.
"האויב בתוכנו – סטארטרק". לא "סטאר טרק – האויב בתוכנו".  אפילו לא "סטארטרק – האויב בתוכנו". מאיפה להתחיל? אז נכון, השם המקורי – Star Trek Into Darkness – הוא לא כזו הברקה (חה חה, Trek זה גם פועל אז בואו נשחק על זה). אבל יש סדרת סרטים בשם "האויב שבפנים", בשנה שעברה יצא הסרט "איום מבפנים" ועכשיו "האויב בתוכנו"? הם מנסים לבלבל אותנו בכוונה? אולי הבלבול היה נמנע, אילו רק זה היה השם המשני ולא הראשי. יומיים לפני הצפייה בסרט ראיתי חדשות, ולפני התחזית היו חסויות. הייתה לסרט פרסומת של כמה שניות, ונאמר רק "האויב בתוכנו, בקולנוע". למה, מפיצים, אתם כל-כך מנסים לנתק את הסרט הזה מ"סטאר טרק"? הוא עשה לכם משהו? הקודם הכניס רק 200 שקל בארץ? חשבתם שתוכלו לעבוד על אנשים אם תתנו לו שם של בי-מובי גנרי? אני באמת רוצה לדעת את הסיבה. הייתי גם נכנס לדיון על למה דווקא "האויב בתוכנו" – שלא קרוב אפילו למקור הלועזי – אבל היו לנו שמות כל-כך יותר גרועים שכבר לא אכפת לי. עד כאן על שם הסרט. שנתחיל? (חה חה, ציטטתי מילה מהטריילר. איזו שנינות, הא?)

star1

אם בריבוט מ 2009 הקהל התחלק לשתיים – אלה שהם מעריצים מושבעים  ויודעים לדבר קלינגונית שוטפת לעומת אלה שההיכרות היחידה שלהם עם הפרנצ'ייז הייתה מאזכורים ב"איש משפחה" – עכשיו הוא מתחלק לשלושה: שתי הקבוצות הנ"ל ואלה שראו את הסרט הקודם וזה כל מה שהם יודעים על "סטאר טרק", ואני ביניהם. אני לא מכיר הרבה מעריצים מושבעים של הסדרה, אבל אלה שראו אותו אמרו לי שהם שנאו אותו. הם טענו שהוא מלא באזכורים והתרחשויות שזהות לאלה מהסדרה הישנה, ומסרט ספציפי אחד בפרט. אולי אני לא יכול להזדהות איתם במקרה הזה, אבל אני יכול להתחבר לטענה הזאת. אחרי שאברמס ראה שהאווז החדש שלו הטיל ביצת זהב, הוא יכל לעשות את הסרט החדש על כל דבר שעולה לו בראש, להציג דמויות חדשות ומקומות חדשים. זה הרי הסלוגן של הסדרה, לא? "To boldly go" וכו'. אבל הוא בחר לספר סיפור מוכר, וכמו במקרה של "ספיידרמן המופלא", ברגע שסרט מתבסס על סיפור אחר יותר מדי, גם אם הוא יותר טוב מהמקור, הקהל עדיין ירגיש מרומה, כי הוא כבר היה בסרט הזה, פשוטו כמשמעו. אולי יהיו מעריצים שכן יאהבו את הסרט, אבל מהרושם שקיבלתי כנראה לא יהיו הרבה כאלה.
ומה עם השאר? תלוי למה תצפו. אם אתם מצפים לאקשן מגניב בחלל, יש מזה, ולא מעט. לגבי כל השאר, הייתי מנמיך ציפיות. למרות שכמובן עדיף לראות את הסרט הקודם בשביל קצת ידע בסיסי והיכרות עם הדמויות, זה לא חובה, מהסיבה שאין ממש המשכיות. ואני לא מדבר רק על העלילה, אלא ממש על הדמויות עצמן. הגיבור של הסרט הוא קירק (כריס פיין), צעיר מרדן, אנכי וציני שעושה מה שבא לו. הסגן שלו הוא ספוק (זכארי קווינטו), חייזר מהכוכב וולקן, שהוא קר, מחושב, פועל רק לפי ההיגיון ולא מאמין בדברים כמו "רגשות" או "תחושות בטן". ככה הדמויות האלה הוצגו בתחילת הסרט הקודם. אבל כמובן שבמהלך ההרפתקאה שהם עברו בחללית ה"אנטרפרייז", קירק למד להיות קצת אחראי וספוק גילה שאפשר להזיז את שרירי השפתיים. עכשיו כשמגיע סרט המשך, הגיוני לחשוב שהדמויות הפנימו את הדברים שלמדו, נכון? אז זהו, שלא. נראה שהן שוב עוברות כאן אתחול – ספוק הוא עדיין רק לוגיה וחוקים וקירק עדיין מחליט דברים לפי "אן דן דינו" וכו', למרות שמספר אנשים אומרים לו לא מעט פעמים "אם תעשה את זה כולנו נמות / הם יפוצצו את החללית / היקום יקרוס אל תוך עצמו!". אבל לא אכפת לו. ברצינות, לא הייתי נותן לו להיות שומר הראש של החתול הדמיוני שלי. אין לי מושג איך מישהו הסכים להעלות אותו על חללית משוכללת ועוד לנהל אותה.
חוסר האכפתיות הזאת של קירק והרצון שלו לעשות דברים סתם כי הוא יכול הם כנראה גם אחד הדברים היחידים שבזכותם העלילה חסרת ההיגיון של הסרט מצליחה להתקדם. זה מתחיל במשהו כזה – מפקד בכיר #3: "טוב תראה, יש איזה אחד שהיה פעם איתנו אבל הוא עשה פיגוע גדול איפה שהוא, אז עכשיו הוא נחשב לבוגד. אני אשים על החללית שלך כמה עשרות(!) טילים – בלי להגיד לך מה יש בהם ולמרות שהמהנדס המוסמך שלך יגיד לך שזה לא רעיון טוב להעמיס אותם – ואתה תאתר את הבוגד הזה, ואז תירה עליו את כל הטילים האלה! בלי מעצר או משפט או כלום." קירק: "אוקיי". אז כן, אני יודע לא לצפות להרבה היגיון בסרט עם חלליות ואנשים משתגרים, אבל צריך להיות איזה שהוא מינימום, לא?  זה כנראה גם הסרט הראשון בו מראים אישה בחזייה ותחתונים רק כדי שיהיה אפשר להכניס את השוט הזה לטריילר בניסיון למשוך קצת קהל לא-גיקי. ולא, אני לא צוחק או מגזים לגבי שום דבר שנכתב בפסקה הזאת. זה הסרט החדש של ג'יי. ג'יי. אברמס, המד"בניק הדגול וממציא ה Lens Flare.
יש לסרט הזה  עוד בעיות, כמו שלל חורים בתסריט שדרכם יכולות לעבור שלוש חלליות, או מוזיקה בומבסטית יתר-על-המידה בצורה מגוחכת. אבל תהרגו אותי, נהניתי. יש אקשן מגניב, אפקטים יפים, ורגעים משעשעים שהם תוצאה של הכימיה המעולה בין השחקנים. אם מתעלמים מכל השטויות וההחלטות הביזאריות של הדמויות, מקבלים סרט מהנה למדי, שכנראה לא יזכר כפסגת הקיץ, אבל מעביר שעתיים בכיף. אם זה מספיק לכם, לכו לראות. אם אתם מחפשים משהו קצת יותר עמוק, אולי עדיף לחכות לשבוע הבא.


ביקורת – הנגאובר 3: חוזרים לווגאס

טרילוגיית "הנגאובר" היא קומדיה של טעויות. וזה נכון בלא מעט מובנים. נתחיל מהדבר הכי בסיסי – השם. המפיצים של הסרט בארץ לקחו את המילה האנגלית האחת הזאת, בעלת שתי הברות, והפכו אותה לשם עברי בעל ארבע מילים שכבר ארבע שנים משמש כתבנית לכל מיני בדיחות למיניהן – "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס". מה לעזאזל? הרי ישראלים יודעים מה זה הנגאובר. נראה לי אפילו שרובם יכירו יותר את המילה "הנגאובר" מאשר את מקבילתה העברית – "חמרמורת". חוץ מזה, מה עם לחשוב על העתיד? מה אם יהיה סרט המשך, שלא תהיה בו חתונה? או ווגאס?
ובכלל – ותסלחו לי על הקטנוניות – השם הזה לא נכון גם מבחינת תוכן. הרי זה לא שהחבורה נוסעת מנקודה א' בארה"ב לנקודה ב', ובדרך פתאום אומרים "היי, תראו, אנחנו בווגאס. בואו נעצור". הם יוצאים מהמקום שבו גם נערכת החתונה בשביל מסיבת רווקים בווגאס. כלומר, "לפני החתונה קופצים לווגאס" גם שם די נוראי, אבל יותר הגיוני. הסרט השני גם כלל מסיבת רווקים, אך התרחש בבנגקוק. מה עושים? מחליפים את "ווגאס" בשם ל"בנגקוק". טעות לעולם חוזרת.
ואז הוכרז סרט שלישי, וכשיצא התקציר שלו אני מניח שחשכו עיני המפיצים – "הפעם אין חתונה, ואין מסיבת רווקים. מה כבר יכול להשתבש, נכון?". או או. אם אין חתונה אז גם אין דרך לחתונה. ישבו המפיצים וחשבו, עד שהחליטו ליצור מוטציה חדשה: "הנגאובר 3 – חוזרים לווגאס". כלומר, מצד אחד הם חזרו לשם הלועזי המקורי, ומצד שני הם שמו תוספת כדי שכל ארבעת האנשים בארץ שלא ידעו את השם המקורי של הסרט לא יתהו מה זה לעזאזל "הנגאובר" ואיפה השניים הקודמים. בקיצור, יכול להיות שכל הקטע הזה היה סתם טעות תמימה שהתבלגנה. או – וזו הדעה הרווחת – שהמפיצים נהנים לתת לסרטים שמות מטופשים מדי פעם כדי לשמוע אנשים אומרים אותם בקופות ולצחקק לעצמם בזדוניות. אגב, בלי קשר, יש לי הרגשה שיש להם משהו נגד הבמאי, טוד פיליפס. הסרט שלו שאינו "הנגאובר", "Due Date", תורגם ל"אל תלחצי, אני בדרך". האם בעקבות הטרילוגיה הזאת המפיצים למדו לקח לגבי תרגום שמות סרטים? רק הזמן יגיד. אבל אני במקומכם לא הייתי שומר על אופטימיות.
אבל מספיק עם השם. התכנסנו כאן כדי לסגור טרילוגיה. בעצם, אני לא בטוח שזה המושג הנכון לסרטים האלה. אולי זה מתאים לפי ההגדרה המילונית, אבל רוב הטרילוגיות – כמו "שר הטבעות", "הסנדק" וכו' – הן סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. "הנגאובר" הראשון הוא סיפור בפני עצמו, השני הוא אותו סיפור בדיוק רק עם רילוקיישן, והשלישי הוא סיפור עם נוסחה שונה משני קודמיו, אך הוא מתקשר אליהם פה ושם. לא נראה לי שיש מילה לדבר כזה, אז ניצמד לטרילוגיה בינתיים, שיהיה.
לאלה שמצטרפים אלינו עכשיו, הנה תקציר הפרקים הקודמים – "הנגאובר" סיפר על שלושה חברים – פיל, סטו ואלן – שנסעו לווגאס כדי לחגוג מסיבת רווקים לדאג, חברם שעומד להתחתן. למחרת בבוקר הם מתעוררים כדי לגלות שדאג נעלם, והם לא זוכרים דבר ממה שקרה בלילה. הם מתחילים לשחזר את צעדיהם בעזרת כל מיני רמזים, ומשם העלילה מסתבכת. לדעתי זה היה סרט נהדר, מקורי, כיפי ופרוע לגמרי. כלום לא היה צפוי והכל יכל לקרות. הסרט הפך להצלחה אדירה (בזמנו הוא היה הקומדיה מדורגת R – כלומר, מוגבלת מגיל 17 ומעלה – הכי מרוויחה אי פעם) ונעשה לו המשך, שתוכנן עוד לפני שהסרט יצא לאקרנים. הבעיה עם הסרט השני הייתה שטוד פיליפס לקח ביטויים כמו "אם זה לא שבור, לא לתקן" ו"עם הצלחה לא מתווכחים" קצת ברצינות מדי. הרפתקאות החבורה עברו לתאילנד, אבל הן נשארו בדיוק אותן הרפתקאות, לפעמים עד רמת השוטים והדיאלוג.
דמיינו שראיתם מופע סטנד-אפ בווגאס, ואז נסעתם לבנגקוק והלכתם לאותו המופע, רק כדי לגלות שמספרים בו את אותן הבדיחות באותו הסדר, רק שהפרטים שונו קצת כדי להתאים למקום. אולי תצחקו קצת כי גם המופע הראשון היה מצחיק, אבל כנראה שתרגישו בעיקר מרומים ושהמופע הזה הרבה פחות טוב כי אין בו את מה שעשה את הראשון כל-כך מהנה – אלמנט ההפתעה. כשאתם מבינים שאתם נמצאים בשידור חוזר, המופע הופך להיות משעמם די מהר. אני יכול עכשיו להתחיל לעשות השוואה כדי להראות את הדמיון הרב בין שני הסרטים, אבל בשביל מה יש את יוטיוב ואנשים עם זמן פנוי?
זמן מה לאחר יציאת השני, הוכרז שמגיע סרט שלישי. למה? באמת שאני לא יודע. אולי כי טוד פיליפס רצה לפצות את המעריצים על עוגמת הנפש. מה שכן, את הלקח הוא למד וכמו שנכתב בתקציר הנ"ל, הפעם הוא אמר שלא יהיה הנגאובר, ולא חתונה. רק דרכים ועצירות. כלומר, הפעם גיבורינו לא מנסים להתחקות אחר ערב של הוללות שנמחק מזכרונם, אלא הם פיכחים ומודעים לכל החלטה שהם עושים. אז האם משהו עדיין יכול להשתבש? יכול גם יכול.
הסרט השלישי מתמקד בעיקר באלן, דמותו של זאק גליפיאנקיס. לא צריך להיות עם תואר בפסיכולוגיה כדי להבין עוד בסרט הראשון שאלן הוא לא רק הקומיק רליף, השלומיאל התמים שדרכו לגיהנום רצופה בכוונות טובות, אלא שבאמת יש לו איזו שהיא בעיה רפואית. בתחילת הסרט, מסתבר שאלן לא לוקח כדורים כבר הרבה זמן, והוא גורם לתאונה על כביש מהיר שמערבת ג'ירפה וגשר נמוך מדי, ולמותו של אביו מהתקף לב. משפחתו של אלן מחליטה שהדרך היחידה לגרום לו להבריא היא לשלוח אותו למוסד. פיל, סטו ודאג מתנדבים להצטרף למסע כדי שיסכים לנסוע. אחרי שני הסרטים הקודמים, העובדה שהם מוכנים להיות בנוכחותו ללא קסדה, אפוד מגן וחגורת צניעות מצביעה על כך שאולי הם אפילו יותר מטומטמים ממנו. אבל כמובן שכבר בתחילת המסע העניינים משתבשים. החבורה נתקלת במאפיונר שנותן להם שלושה ימים למצוא את מר צ'או – אסייתי מופרע שבילה איתם בסרטים הקודמים – כדי שיחזיר את הזהב שגנב ממנו. כדי להבטיח שזה יקרה הוא לוקח בן ערובה, שהוא, איך לא, דאג (אני בספק אם זמן המסך של השחקן בכל הטרילוגיה עולה על 40 דקות). וכך השלישייה יוצאת למסע ברחבי ארה"ב כדי למצוא את צ'או, ובין המקומות שיגיעו אליהם, כפי שרומז השם, גם ווגאס.

hangover1

אני לא ממש בטוח מה דעתי על הסרט הזה. אולי זה כי גם הוא לא ממש בטוח מה הוא. ב 100 הדקות שלו הוא עובר על הרבה ז'אנרים – קומדיה, אקשן, מתח, שוד. יש קטעים שגרמו לי לצחוק בקול רם, אך לעומתם יש קטעים עם הומור כה שפל שנראה כאילו נעשו רק במטרה לזעזע, וגרמו לי לנוע באי-נוחות בכסא. כמובן שיש גם את גליפיאנקיס, ה"כוכב" של הסרט כמו שאמרנו, שחלק מהאנשים מתים עליו וחלק רוצים לתלות אותו מהזקן. הוא נראה כמו הטיפוסים האלה שטובים בכמויות קטנות. הבעיה היא שפיליפס ממש דלוק עליו אז עדיין לא יצא לי לראות אותו בכמות קטנה. וכאילו שזה לא מספיק, בסרט מתארחת גם מליסה מקארת'י, שמגלמת סוג-של גרסה נשית של אלן. כבר הבעתי את דעתי על השניים האלה בביקורת אחרת, אז רק אגיד שלראות אותם חולקים מסך ממש לא עשה לי את זה.
האם כדאי לחזור לווגאס? בסופו של יום, נראה לי שכן. למרות שגם הוא לא מתקרב לקרסוליים של הראשון, הסרט שסוגר את הטרילוגיה בהחלט יותר טוב מהשני. ההחלטה לנטוש את הנוסחה הרגילה הייתה מסוכנת, אך עם זאת, גם חכמה. למרות שבראדלי קופר כבר הפך לשחקן רציני ומועמד לאוסקר, הוא וחבריו חוזרים כדי לעשות כבוד אחרון לסרט שהזניק את הסטטוס שלהם בכמה דרגות. מי שיבוא בלי ציפיות יקבל סרט לא מאוזן אך משעשע, עם הופעות של כמה אורחים חדשים וגם כמה פרצופים מוכרים. לטרילוגיה הזאת יש עליות וירידות, אבל היא נגמרת בסגירת מעגל ועם המסר שגם כשדברים משתנים, הם עדיין נשארים אותו דבר.
נ.ב. אם יש לכם רגישות לאלימות נגד בעלי חיים, גם אם זה רק בסרט וברור שאף בעל חיים לא באמת נפגע, אולי כדאי שתוותרו על הצפייה. הג'ירפה שהזכרתי קודם היא לא היחידה שנפגעת כתוצאה ממעשיהם של החבורה.
נ.ב.ב. אל תמהרו לצאת בסוף הסרט.